מאכזבת...
אני פשוט מאכזבת את כול מי שנמצא סביבי.. חבר שלי חברות שלי המשפחה שלי אותי.. את כולם פשוט... חבר שלי שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בזמן האחרון...דווקא אותו אני מאכזבת.. את הבנאדם שהציל אותי ממוות... שנינו היינו מאוד דכאוניים כשהכרתי אותו היינו חותכים..לי יש 2 ניסיונות התאבדות...וכו וכו וכו.. איכשהו אני הוצאתי אותו מזה והוא הוציא אותי מזה... בגדתי בו באילת... הוא סלח לי...איך אני לא מבינה...אבל הוא סלח... אני מאכזבת אותו כשאני רוצה ללבוש חשוף או דברים כאלה..למרות שעל חצאיות מיני ויתרתי כבר מזמן מזמן... יום שבת נהייה 10 חודשים יחד...אנחנו גרים רחוק אחד מהשני (אני חיפה והוא ראשון..) היום הוא כתב באווי "החזיקי אותי לפני שאפול" (שורה משיר מסויים..) ואני מרגישה כאילו זה יותר מידי...אני בקושי מחזיקה את עצמי שאני לא אפול... לפעמים אף אחד לא מבין מה שקורה איתי.. ואני מאכזבת את כולם בגלל דברים שאני רוצה לעשות..שאני יהנה מהם... איכזבתי את החברה הכי טובה שלי כששיכנעתי אותה לבוא איתי למועדון עד כמה שהיא לא רצתה..ובסוף נטשתי אותה כדי ללכת לראות הופעה (באותו המועדון פשוט יש כמה חדרים) של זמר שאני אוהבת.. והיא נשארה שם (כמובן לא לבד..) כי היא לא כ"כ הרגישה טוב... איכזבתי את הורים שלי כול פעם בלימודים...כול פעם ופעם שנכשלתי בתיאוריה (כבר 5 פעמים..) כול פעם שאני נכשלת.. פשוט מאכזבת את כול המשפחה שלי... ואני..? אני כול הזמן מאכזבת את עצמי על זה שאני מוותרת בכזאת קלות על דברים שחשובים לי... מוותרת על דברים שלי בשביל אחרים...ובכול זאת אני איכשהו מאכזבת אותם אני עוד מעט בת 18 ועדיין אני לא מרגישה שהתבגרתי.. לא הייתה לי הזדמנות...לא היה לי צאנס להתבגר..!!! אף אחד לא נתן לי... כול השנים שהייתי אמורה להתבגר פשוט רציתי למות... עכשיו...עד שהתחלתי עם כול התהליך.. שוב פעם.. רוצה למות... והאמת כבר לא איכפת לי את מי אני אאכזב... פעם אחת..לעשות מה שאני רוצה...בלי לחשוב מה הוא יגיד מה הן יגידו ומה כול אחד ירגיש.. פעם אחת לחשוב על עצמי...
אני פשוט מאכזבת את כול מי שנמצא סביבי.. חבר שלי חברות שלי המשפחה שלי אותי.. את כולם פשוט... חבר שלי שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בזמן האחרון...דווקא אותו אני מאכזבת.. את הבנאדם שהציל אותי ממוות... שנינו היינו מאוד דכאוניים כשהכרתי אותו היינו חותכים..לי יש 2 ניסיונות התאבדות...וכו וכו וכו.. איכשהו אני הוצאתי אותו מזה והוא הוציא אותי מזה... בגדתי בו באילת... הוא סלח לי...איך אני לא מבינה...אבל הוא סלח... אני מאכזבת אותו כשאני רוצה ללבוש חשוף או דברים כאלה..למרות שעל חצאיות מיני ויתרתי כבר מזמן מזמן... יום שבת נהייה 10 חודשים יחד...אנחנו גרים רחוק אחד מהשני (אני חיפה והוא ראשון..) היום הוא כתב באווי "החזיקי אותי לפני שאפול" (שורה משיר מסויים..) ואני מרגישה כאילו זה יותר מידי...אני בקושי מחזיקה את עצמי שאני לא אפול... לפעמים אף אחד לא מבין מה שקורה איתי.. ואני מאכזבת את כולם בגלל דברים שאני רוצה לעשות..שאני יהנה מהם... איכזבתי את החברה הכי טובה שלי כששיכנעתי אותה לבוא איתי למועדון עד כמה שהיא לא רצתה..ובסוף נטשתי אותה כדי ללכת לראות הופעה (באותו המועדון פשוט יש כמה חדרים) של זמר שאני אוהבת.. והיא נשארה שם (כמובן לא לבד..) כי היא לא כ"כ הרגישה טוב... איכזבתי את הורים שלי כול פעם בלימודים...כול פעם ופעם שנכשלתי בתיאוריה (כבר 5 פעמים..) כול פעם שאני נכשלת.. פשוט מאכזבת את כול המשפחה שלי... ואני..? אני כול הזמן מאכזבת את עצמי על זה שאני מוותרת בכזאת קלות על דברים שחשובים לי... מוותרת על דברים שלי בשביל אחרים...ובכול זאת אני איכשהו מאכזבת אותם אני עוד מעט בת 18 ועדיין אני לא מרגישה שהתבגרתי.. לא הייתה לי הזדמנות...לא היה לי צאנס להתבגר..!!! אף אחד לא נתן לי... כול השנים שהייתי אמורה להתבגר פשוט רציתי למות... עכשיו...עד שהתחלתי עם כול התהליך.. שוב פעם.. רוצה למות... והאמת כבר לא איכפת לי את מי אני אאכזב... פעם אחת..לעשות מה שאני רוצה...בלי לחשוב מה הוא יגיד מה הן יגידו ומה כול אחד ירגיש.. פעם אחת לחשוב על עצמי...