מאיפה ניתן לשאוב כוח

[metal18b]

לכל אנשי הפורום

קראתי את השירשורים, וממש התרגשתי אני נערה בת שמונה עשרה, שלא מכירה את הנושא מקרוב, זאת אומרת, אף פעם לא נתקלתי בתופעה של אוטיזם, אבל קראתי מה שיכלתי כי זה אחד הנושאים שהכי מענינים אותי. קראתי את ההודעות שלכם, ושמחתי שיש לילדים החמודים האלה את ההורים שעושים בשבילם מעל ומעבר, ולמרות שהם לבד בעולם שלהם, הם בעצם לא לבד. שיהיה לכם באמת בהצלחה, אתם עושים עבודה נפלאה

 

[שמע קולי]

מאיפה ניתן לשאוב כוח

יש ימים שפשוט אני מתמוטטת נפשית מההתנהגות של הילד ,ופיסית מהריצות וחוסר השינה בעבר הלכתי לפסיכולוגית לאחר איבחון הילד כ-PDD שהמליצה לי לגשת לפסיכיאטר לשם קבלת טיפול תרופתי דבר שפסלתי על הסף,אני קורא את כל הכתוב באתר ושמח עבור ילדכם שזכו להורים שכמותכם,אני מבחינתי משקיעה את כל כולי וזמני בילדי ומשתדלת להעניק לו את כל הטיפולים והמשאבים החומריים הנפשיים שלי,אולם יש ימים בהם אני קורסת וקשה לי לראות את המחר אשמח לקבל מכם ולא מהפסיכולוגים טיפים שונים שיחזיקו אותי בימים קשים אלו תודה. חלק משאיבת הכוחות היא קריאת התגובות והרשמים שלכם באתר

 

[תלמה פינץ]

לכולנו יש ימים קשים \ מתסכלים../images/Emo4.gif

שלום לך, היות וגם אני אם כמוך, אני יודעת כמה זה קשה. מעבר לתשישות והיאוש שמבצבץ לפעמים, יש ילד עם שמחת חיים וחשוב גם לתת לך ולא הזדמנויות להינות מהחיים המשותפים. נסי למצוא נושאים שהוא אוהב- פעילויות בחוץ בגן השעשועים, בבריכה, או בכל מקום שעושה לכם טוב ותלמדי אותו להינות מהחיים. גם לך חשוב לחיות ולדאוג קצת לעצמך. קבלי קצת זמן איכות גם לאחים שלו ותני למישהו אחר קצת אחריות כדי שתוכלי גם להינות איתם מסרט או כל בילוי אחר, בלי הצורך המתמיד לשמור עליו. תשקיעי כל מה שאת יכולה בילד והעזרי באנשי המקצוע. תמיד יש התקדמות ויכולות חדשות כאשר ממשיכים ברצף העבודה. מצאי לך זמן גם לחיבוקים, מסז'ים או כל משחק משותף איתו שיחזק את הקשר והתקשורת ביניכם. תלמדי לעשות איתו קצת יותר כיף ולהינות מהיכולות הקיימות בו. אולי הוא אוהב מוסיקה או לטייל או ללכת לים? לכל ילד יש אהבות ונטיות לב או צדדים שחזקים אצלו- שאפשר להשתמש בהם כדי לחוש פחות שחיקה ותסכול. זכרי שגם הילד שלך חש בתסכול שלך או בחוסר האונים שאת מרגישה בתוכך. חשוב לתת לו גם תחושות של קבלה, שהוא נאהב בזכות עצמו. שתהיה שנה טובה מלאת הפתעות משמחות

 

[anidnd]

דליים של סבלנות וכוח...

כל אחד מוצא את מעיין הכוחות שלו במקום אחר. עבודה, חוג ציור על עץ, קבוצת הורים, חברה שחווה דברים דומים ואפשר לבכות על כתפה, יציאה עם הבעל "לדפוק" בירות אחת לשבועיים, ועוד ועוד. מצאי מה עושה לך את זה, ולכי על זה. אם תשקיעי את כל כולך וזמנך בילד ולא תחזירי קצת השקעה בעצמך תהיי כמו ספוג שנסחט ונסחט ובסוף אין מה לסחוט יותר. ואם אנחנו לא נהיה חזקים ונתפורר, הילדים שלנו ילכו לאיבוד.

 

[אמא של אוהב]

קודם כל חיבוק גדול

בשבילך, ואני מבינה כל מילה שלך. אני בדיוק בכמה ימים כאלה גם שלי יאוש ורצון לבכות כל הזמן, אני מוכרחה להגיד שבדרך כלל אני לא ביאוש, אבל אני מכירה כבר את גלי הירידה האלה וכמעט מצפה להם. מה שקרה לי תמיד, ואולי זה יהיה לך עידוד מסוים, זה שתמיד כשאני בקצה, של עצמי ושל גבול הנתינה שלי והסבלנות, הילד כאילו מרגיש את זה ועושה קפיצה אדירה למעלה. שתהיה לך שנה טובה ומתוקה!

 

[dan52]

טיפול תרופתי

כמי שרץ ריצות למרחקים ארוכים (לפחות בעבר עד שבני אובחן כPDD ) תמיד הסתייעתי בתוספים למינהם יש מקומות בחיים שאנו זקוקים לחיזוק גם אם הוא בא ממקור תרופתי.כיום קיימות תרופות פסיכיאטריות מצוינות ,עם מעט תופעות לוואי אם בכלל, על פי השורות שכתבת (ואני לא מתיימר להיות פסיכיאטר) את עשויה להנות מהתרופותה הנ"ל. אין בושה ולא צריך לפחד מתרופות אנטי דכאוניות הם באו לעזור לנו לעבור שלבים בחיים ואין לך מושג כמה אנשים שאת רואה בעבודה וברחוב מתפקדים נורמאלי רק בזכות התרופות הנ"ל היי חזקה בשבילך, אל תזניחי את עצמך ולא לתת ליאוש לחבקך