מאיפה להתחיל?!

[simle2]

מאיפה להתחיל?!

אני לא יודעת אם זה עוד יום פסימי או תקופה פסימית שכזו.. היה לי היום מבחן פסיכומטרי - הלך לי זוועה, כ"כ מעצבן, מתסכל ומייאש שזה קובע לי את החיים! כל הבגרויות שלי מסתכמות ב90+ והדבר הזה פשוט הרס אותי

לפני בערך חצי שנה השתחררתי, אני והחבר נפרדנו מזמן מסיבות כאלו ואחרות..והוא עדיין אצלי בלב, במחשבות.. אוף זה כ"כ מעצבן..שיעבור כבר הוא לא שווה את זה לא יודעת אין לי עבודה עכשיו כי גרה במקום לא מפותח כ"כ מבחינת עבודות...לימודים כרגע אפילו לא על הפרק בגלל המבחן הזה שמונע ממני ללמוד היכן שאני רוצה! למה כל דבר קשה מידי במדינה הזו?? לכולם יש תקופות כאלו? אני היחידה שבא לה להיעלם מהעולם?

אפילו לטיול לחו"ל אני תקועה..חברה אחת בעבודה 'רצינית' וחתומה...אחת פחדנית, אחת לומדת , אחת עם חבר שאני לא יודעת אם לסמוך עליה שהיא תבוא כי היא אחת כזו שאי אפשר לסמוך עליה ...וזה גם מבאס לטוס עם מישהי שיש לה חבר.. מעולם לא הרגשתי ככה..כל חיי יעצתי לאנשים ותמיד אמרתי שהכל בראש והחיים יפים ברגע שאנחנו מסתכלים עליהם ככה.. אבל אני לא מוצאת שומדבר יפה עכשיו.. ואם אפשר (מי שנשאר לקרוא עד כאן ) לא להגזים בתשובות חריפות..

 

[עננית נוצה]

ימים/ תקופות שכאלה...

כאשר ייעצת לאנשים ואמרת להם ש"הכלל בראש..." צדקת מאד- המחשבות שלנו, הפרשנויות שלנו את המציאות, הן אלה שמפיקות את האופן בו אנו מרגישים ביחס למציאות שלנו. יש ימים- או תקופות שכאלה- בהן אנו נוטים לעשות קטסטרופיזאציה למציאות שלנו; לא הלך לי במבחן, נפרדתי מהחבר, אין לי עבודה, אין לי עם מי לנסוע ולטייל בחו"ל... והעולם נראה כאלו סוגר עלינו, עד שאנו ממש מרגישים כאלו בא לנו "להיעלם מהעולם"... ובכן, אם "הכל בראש" (כדברייך), ניתן להתבונן באירועים המרכיבים את המציאות שלך מנקודת מבט שונה, כזו שאינה מפיקה עבורה פרשנות קטסטרופאלית. - במבחן הפסיכומטרי "הלך לי זוועה"- האם המבחן הזה באמת הוא ש"קובע לך את החיים"? חשבי: מהי האפשרות הכי גרועה, נאמר אם תקבלי ציון שאינו משביע רצון מבחינתך? האם באמת זו אפשרות כה גרועה, שבגללה את צריכה להיות מתוסכלת ומיואשת?! (והרי תמיד ניתן לעשות מבחן נוסף, ללמוד היטב ולשפר את סיכוייך לקבל ציון גבוה יותר - נפרדת מהחבר- אז...? מהי התוצאה הכי גרועה שיכולה להיגרם מכך? אז נכון- זה עצוב וזה כואב... אך כמו שבעצמך אמרת: "שיעבור כבר הוא לא שווה את זה"- בין אם הוא "שווה את זה" או לא- תקופת האבל על האהבה שהסתיימה תעבור (נסי להתמקד ביצירת קשר רומנטי חדש). וכך המשיכי גם ביחס למצבים נוספים בחייך, המעכירים את תחושתך ביחס למציאות שלך. דבר נוסף, התמקדי במה שיש לך- בכוחות החיוניים שלך, אלה שאפשרו לך להגיע למצבים המצויינים בחייך: יש לך ציוני בגרות טובים מאד- משמע, יש לך יכולת לימודית גבוהה ותוכלי להצליח בלימודים האקדמאים. היה לך קשר של חברות ואהבה- אם כן, יש בך את היכולת ליצירת קשרים ואת מצליחה בכך- נראה כי את אישה שיודעת לאהוב ושניתן לאהוב אותה. וכך הלאה... לסיום- תרגיל קטן: מדי ערב הקדישי חמש דקות, כדי לכתוב לעצמך חמישה דברים בחייך שאת מוקירה תודה עליהם (אפשר להתייחס גם לחוויות חיוביות שחווית במהלך היום). כך תרגילי את מוחך להתמקד בדברים הטובים בחייך, תחושותייך לגבי המציאות שלך תהפוכנה חיוביות יותר ותפקנה יותר חיוניות באופן ההתנהלות שלך... שתהיה שנה נפלאה ובהצלחה

גילת

 

[simle2]

ואו..תודה רבה

כתבת יפה מאוד אני מקווה שאני איישם את זה שוב תודה רבה

 

[עננית נוצה]

בשמחה רבה ובהצלחה לך... ../images/Emo13.gif

 

[hilabarak]

אני חושב שאת מתארת מכלול שלם של בעיות

שקשה לי לראות אותו כאקראי. לכאורה במקרה הכל קרה לך באותו זמן, אבל יש לי תחושה שיש משהו אצלך שהוא קצת פאסיבי. ואני אתן דוגמאות : 1. רק עברת את המבחן, אפילו לא קיבלת תוצאות ומבחינתך כבר "לימודים כרגע אפילו לא על הפרק בגלל המבחן הזה שמונע ממני ללמוד היכן שאני רוצה!" - איך את יודעת ? אפילו תוצאה לא קיבלת ? אין מקומות אחרים ללמוד ? אין מקצועות מקבילים ? 2. עבודה אין כי את גרה במקום לא מפותח. 3. אין אפשרות לטייל, כי חברות שלך לא יכולות - אין אפשרות למצוא שותף לטיול ולצאת להרפתקאה לבדך ? אני לא מנסה לתקוף אותך, כמו לומר לך שמהניסיון שלי, אין דבר כזה שאין פתרונות. יש רק אנשים שרוצים פתרונות רק שמתאימים להם. אם תסכימי לפתרונות שה'מציאות מציע' כמו למשל : למצוא שותף לטיול, להתפשר בעבודה, לחכות לתוצאות הפסכימוטרי ולראות אם שווה לחכות לעוד מבחן או להירשם למשהו טיפה אחר, לחפש דירה במקום אחר בארץ שבו אין בעייה להשיג עבודה........... אז מראש לא תתקלי בהרגשה "אני היחידה שבא לה להיעלם מהעולם?" את לא היחידה שבא לה להיעלם. השאלה היא האם את רוצה להיות מאלו שרוצים להיעלם או מאלו שלוקחים את המציאות ועושים את המיטב ?

 

[simle2]

היי

קודם כל תודה על התגובה.. הבנתי למה אתה מתכוון ובאמת יש דברים במה שאתה אומר אבל לא בהכל (לדוג' עם המבחן אני יודעת שהלך לי נורא מכירה את עצמי ולכן אין למה לצפות שיהיה ציון טוב, או טיול - נכון שאפשר למצוא שותיפם אבל הכי כייף זה עם אנשים שאוהבים)..מה שכן ההודעה שלך ממש דירבנה אותי להפסיק לרחם על עצמי ולעשות משהו בנידון. מי יודע אולי כל זה בעצם לטובה ומוביל אותי למשהו טוב יותר שכרגע אני לא רואה תודה רבה לך

 

[hilabarak]

אני שמח שהתשובה שלי קצת דרבנה אותך

לגביי ה'חיובי' שיכול לצאת מה'שלילי' אז כבר יש לי רעיון. למדת בר לקח חשוב - הרחמים הם כמו כדור שלג, הם לא עוצרים מעצמם, אתה רק מדרד טיפה ואחרי זה הם תופסים חיים של עצמם. היום את צעירה, אבל תחשבי על אישה בת 30 עם שני ילדים וזוגיות קצת בעייתית וטיפה עודף משקל שמאוד מטריד אותה ואולי ככה משעמם לה בעבודה. והינה לך מתכון לדיכאון אחרי לידה (בשילוב כמובן של מאפיין גנטי כי יש כאן שילוב גם של נטייה הורמנולית). לא שאני מנסה להוביל את הדיון ל'דיכאון אחרי לידה, סיבות ומתכונים' אני רק מנסה לומר, שכרגע את צעירה ואת רואה איך טיפה רחמים הופכים לכדור שלג שגורם לכל החיים להיראות שחורים, עד להרגשה שהיא די דיכאונית (תקראי את מכתב הפתיחה שלך). כשהחיים יהיו יותר מסובכים יהיה קשה יותר לצאת מזה. לסיכום - החיובי הוא שלמדת כאן בקטנה את ההשלכות 'הרמת ידיים' ואני מקווה שבעתיד לקח זה ישמש אותך.

 

[simle2]

תודה תודה תודה