כל ישראל אחים1
New member
מאין יבוא עזרי.
עני ולבוש בלויים היה האיש אשר ניצב על דלת מפתנו של הגביר הנדיב רבי משה חיים רוטנברג. בתו עמדה להינשא ולו אין פרוטה לצרכי החתונה. בידו היה מכתב מאת הרבי מנחם מנדל מקוצק אל הגביר אשר ודאי יסייע רבות ויתרום בלב חפץ לצרכי החתונה. נקש העני על הדלת ומיד התקבל במאור פנים. ארוחה חמה הוגשה לו ובכבוד גדול כיבדוהו. לאחר שנח העני והודה למארחו הוציא את המכתב מתיקו ומסרו לגביר רבי משה חיים בחיל וברעדה. לאחר שקרא בו הגביר בעיון הוציא את ידו מכיסו והושיט לעני מטבע נחושת קטנה... "א...אבל..."- מלמל העני הנדהם- "אפילו הוצאות הדרך עלו לי כמה וכמה ממטבע זו!". "יותר מכך- לא אוכל לתת!" אמר הגביר... יצא העני מהבית המפואר עצוב וקודר. מעיניו זלגו דמעות יאוש וכאב ללא מעצור. לפתע, אורו עיניו, בזיכרונו הדהדו פסוקים מספר תהילים: "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה... אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שׂברו על ה' אלוקיו!". "ישראל בטח בה', עזרם ומגינם הוא!". "חלילה לי מליפול ביאוש!, הלא אבינו שבשמים אין רחמן יותר ממנו, הנדיבים הרי הם רק שלוחיו לעשות רצונו. אם הוא לא יצווה את הישועה- אף אחד לא יושיעני. אבטח באבינו שבשמים, במושיע האמיתי, והוא יתברך ודאי לא יעזבני!". באין פרוטה בכיסו, מלבד פרוטת הנחושת שקיבל, החל לצעד ברגליו אל ביתו, שמחה גדולה על פניו, ולבו מסור לשמים. המשיך העני בדרכו בלב שמח ובוטח בה', ולפתע קול שעטות סוסים מפר את הדממה. העני הרים את עיניו, והנה- מרכבה סמוכה לו מלאה עד גדותיה בשמיכות וכלי בית, והנה יורד מהמרכבה השנייה הגביר, רבי משה חיים, בכבודו ובעצמו! "רבי יהודי"- אמר הגביר בְּרוֹךְ ושלף ארנק תפוח מכיסו- "כל אשר במרכבה שלפניך, ואף צרור כסף זה, הכל שלך הוא!". הסתכל העני בבלבול ותדהמה לעבר הגביר ולא הבין. "הבה ואסביר לך מה היה כתוב במכתב", אמר הגביר, "כאשר היה בידך המכתב מהרבי, הרגשת שהנך בוטח במכתב, או בנדיב, בבן אדם שאין לו תשועה. שכחת לתלות עינך רק באדון הכל, אשר לו הכסף ולו הזהב, והוא זה אשר גוזר אם אומנם ינתן לאדם די מחסורו. הנדיב הוא רק שליח מאתו יתברך. הרבי הקדוש ביקש ללמד אותך לשים בה' מבטחך בכל המצבים, גם בעת מצוקה, וגם כאשר נדמה שיצאת מהמצוקה. כאשר אכזבתי אותך ולא נתתי לך את אשר בקשת- שבת לנקודת האמת- לבטוח בה', ובו בלבד, כי הוא, ורק הוא בכוחו להושיע..." הגביר עלה על מרכבתו ונסע אל ביתו, כשהוא מותיר את העני הנדהם עם המרכבה המלאה כל טוב. ולעני, לא נותר אלא לעלות על המרכבה ולהביא אל אשתו את הבשורה הטובה. ויותר מכל, להיות נושא לעד, בלבו פנימה, את הלימוד אשר קנה לו: "כי לי הכסף ולי הזהב נאום ה'..." תמיד נזכור ש"אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים"!
עני ולבוש בלויים היה האיש אשר ניצב על דלת מפתנו של הגביר הנדיב רבי משה חיים רוטנברג. בתו עמדה להינשא ולו אין פרוטה לצרכי החתונה. בידו היה מכתב מאת הרבי מנחם מנדל מקוצק אל הגביר אשר ודאי יסייע רבות ויתרום בלב חפץ לצרכי החתונה. נקש העני על הדלת ומיד התקבל במאור פנים. ארוחה חמה הוגשה לו ובכבוד גדול כיבדוהו. לאחר שנח העני והודה למארחו הוציא את המכתב מתיקו ומסרו לגביר רבי משה חיים בחיל וברעדה. לאחר שקרא בו הגביר בעיון הוציא את ידו מכיסו והושיט לעני מטבע נחושת קטנה... "א...אבל..."- מלמל העני הנדהם- "אפילו הוצאות הדרך עלו לי כמה וכמה ממטבע זו!". "יותר מכך- לא אוכל לתת!" אמר הגביר... יצא העני מהבית המפואר עצוב וקודר. מעיניו זלגו דמעות יאוש וכאב ללא מעצור. לפתע, אורו עיניו, בזיכרונו הדהדו פסוקים מספר תהילים: "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה... אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שׂברו על ה' אלוקיו!". "ישראל בטח בה', עזרם ומגינם הוא!". "חלילה לי מליפול ביאוש!, הלא אבינו שבשמים אין רחמן יותר ממנו, הנדיבים הרי הם רק שלוחיו לעשות רצונו. אם הוא לא יצווה את הישועה- אף אחד לא יושיעני. אבטח באבינו שבשמים, במושיע האמיתי, והוא יתברך ודאי לא יעזבני!". באין פרוטה בכיסו, מלבד פרוטת הנחושת שקיבל, החל לצעד ברגליו אל ביתו, שמחה גדולה על פניו, ולבו מסור לשמים. המשיך העני בדרכו בלב שמח ובוטח בה', ולפתע קול שעטות סוסים מפר את הדממה. העני הרים את עיניו, והנה- מרכבה סמוכה לו מלאה עד גדותיה בשמיכות וכלי בית, והנה יורד מהמרכבה השנייה הגביר, רבי משה חיים, בכבודו ובעצמו! "רבי יהודי"- אמר הגביר בְּרוֹךְ ושלף ארנק תפוח מכיסו- "כל אשר במרכבה שלפניך, ואף צרור כסף זה, הכל שלך הוא!". הסתכל העני בבלבול ותדהמה לעבר הגביר ולא הבין. "הבה ואסביר לך מה היה כתוב במכתב", אמר הגביר, "כאשר היה בידך המכתב מהרבי, הרגשת שהנך בוטח במכתב, או בנדיב, בבן אדם שאין לו תשועה. שכחת לתלות עינך רק באדון הכל, אשר לו הכסף ולו הזהב, והוא זה אשר גוזר אם אומנם ינתן לאדם די מחסורו. הנדיב הוא רק שליח מאתו יתברך. הרבי הקדוש ביקש ללמד אותך לשים בה' מבטחך בכל המצבים, גם בעת מצוקה, וגם כאשר נדמה שיצאת מהמצוקה. כאשר אכזבתי אותך ולא נתתי לך את אשר בקשת- שבת לנקודת האמת- לבטוח בה', ובו בלבד, כי הוא, ורק הוא בכוחו להושיע..." הגביר עלה על מרכבתו ונסע אל ביתו, כשהוא מותיר את העני הנדהם עם המרכבה המלאה כל טוב. ולעני, לא נותר אלא לעלות על המרכבה ולהביא אל אשתו את הבשורה הטובה. ויותר מכל, להיות נושא לעד, בלבו פנימה, את הלימוד אשר קנה לו: "כי לי הכסף ולי הזהב נאום ה'..." תמיד נזכור ש"אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים"!