אי-שם בשנים שלפני נפילת "התאומים", "התאומים" שלה הטריפו אותי.
גרנו במעונות.
למדנו בחוגים שונים אבל כמו שכנים במעונות האוניברסיטה יצא להכיר, להתחבר, לקשקש ולהיות המון ביחד עם כל החבר'ה.
היא הייתה בדיוק טעמי.
שיער שחור גלי, עור בהיר אבל לא מדיי, משקפיים, שפתיים בשרניות, שדיים אדירים.
בלילות דמיינתי מה אני עושה עמה, ואיך אני טועם מהשפתיים האלו ושוקע בשדיים האלו כמו כריות עונג.
יום אחד היא באה לחדרי במעונות כדי לשבת ולהתקשקש.
צפינו בטלוויזיה בסרט וישבנו על המיטה שלי.
ואז חיבקתי את כתפיה, והיא לא הגיבה.
נישקתי את צווארה, ועדיין לא הייתה התנגדות אלא הסטת ראש קלה.
אחרי מס' דקות ידי זחלה בקדמת גופה והנחתי כף יד מהוססת על שד ימין.
היא גרגרה קצת אבל לא סובבה את הראש אליי ולא אמרה כלום.
נישקתי אותה.
טעמה היה אלוהי.
גופה היה רך ומתוק כפי שדמיינתי.
אחרי כמה דקות ניסיתי להוריד את חולצתה אחרי שידי כבר זחלה מתחת על פטמותיה הזקוקות.
היא עצרה אותי בידה.
"לא".
"זה לא".
אז הפסקנו.
והיא הלכה ונפרדה ממני בנשיקה.
מאז לא יכולתי להסתכל לה בעיניים.
לפני יומיים מצאתי אותה בפייסבוק.
כתבתי לה הודעה בסגנון "זו את שהתגוררת במעונות בסוף שנות ה-90'?"
והיא ענתה לי שכן, וזיהתה אותי מיד.
ומאז אנחנו משוחחים בפייסבוק.
היא אפילו כותבת לי מלים יפות, ואפילו שירים (שלא היא כתבה) והם מלאים בשורות ארוטיות.
ואני לא יודע מה לעשות.
אם היא מעוניינת שאמשיך מהנקודה שהפסקנו - או שרק לומר "שלום" למכר ותיק.
ובלילות?
שוב אני חולם אותה.
גרנו במעונות.
למדנו בחוגים שונים אבל כמו שכנים במעונות האוניברסיטה יצא להכיר, להתחבר, לקשקש ולהיות המון ביחד עם כל החבר'ה.
היא הייתה בדיוק טעמי.
שיער שחור גלי, עור בהיר אבל לא מדיי, משקפיים, שפתיים בשרניות, שדיים אדירים.
בלילות דמיינתי מה אני עושה עמה, ואיך אני טועם מהשפתיים האלו ושוקע בשדיים האלו כמו כריות עונג.
יום אחד היא באה לחדרי במעונות כדי לשבת ולהתקשקש.
צפינו בטלוויזיה בסרט וישבנו על המיטה שלי.
ואז חיבקתי את כתפיה, והיא לא הגיבה.
נישקתי את צווארה, ועדיין לא הייתה התנגדות אלא הסטת ראש קלה.
אחרי מס' דקות ידי זחלה בקדמת גופה והנחתי כף יד מהוססת על שד ימין.
היא גרגרה קצת אבל לא סובבה את הראש אליי ולא אמרה כלום.
נישקתי אותה.
טעמה היה אלוהי.
גופה היה רך ומתוק כפי שדמיינתי.
אחרי כמה דקות ניסיתי להוריד את חולצתה אחרי שידי כבר זחלה מתחת על פטמותיה הזקוקות.
היא עצרה אותי בידה.
"לא".
"זה לא".
אז הפסקנו.
והיא הלכה ונפרדה ממני בנשיקה.
מאז לא יכולתי להסתכל לה בעיניים.
לפני יומיים מצאתי אותה בפייסבוק.
כתבתי לה הודעה בסגנון "זו את שהתגוררת במעונות בסוף שנות ה-90'?"
והיא ענתה לי שכן, וזיהתה אותי מיד.
ומאז אנחנו משוחחים בפייסבוק.
היא אפילו כותבת לי מלים יפות, ואפילו שירים (שלא היא כתבה) והם מלאים בשורות ארוטיות.
ואני לא יודע מה לעשות.
אם היא מעוניינת שאמשיך מהנקודה שהפסקנו - או שרק לומר "שלום" למכר ותיק.
ובלילות?
שוב אני חולם אותה.
