מאוחר בלילה , ואני לא ישינה חושבת וחושבת

[האמא הסורגת]

תודה רבה כתבתי מכל הלב בחשכת הליל

 

[האמא הסורגת]

מאוחר בלילה , ואני לא ישינה חושבת וחושבת

ובמיוחד חוששת מהרוחות האלו , שמיבבות ללא הרף , וחושבת האם כילדה פחדתי ומה היה הגורם לכך שהרגיע אותי , מנסה לחשוב ולא זוכרת תמיד הרגשתי מוגנת בבית הורי היה מי שיכסה אותי אם נפלה לי השמיכה ובדרך כלל לא הייתי לבד , אנחנו 4 אחים 3 בנים ובת , ובאמת היו ימים שבאם הרגשתי שטוב לי להיות בחברת אחי שיהיו בריאים ובחברת אמי המנוחה ואבי יבדל לחיים ארוכים ,
אספר לכם מקרה שקרה לי בגיל 10 בבית הורי עשו מרצפות חדשות , ואילו אני ואחי הלכנו לקטוף תותי יער היה ליד סבי המנוח 1 עץ תות שחור ועץ תות לבן , אכלנו ושבענו וחזרנו הביתה , ומשם התחיל הכל הפוך , אני קיבלתי חום גבוה , ובדרכי מהמיטה לשירותים חזרתי ונכנסתי במקום למיטה לתוך הארון והתעלפתי , הזמינו רופא והסתבר שאני אלרגית מאוד לתות שדה מכל סוגיו , שמעתי את אמי המנוחה צועקת לאחי צריך להרים את הילדה היא התעלפה, וכמובן שטופלתי ומאז תמיד הזהירו אותי לא לאכול תות שדה , ואמי דאגה שגם תות שדה לא יהיה במגע איתי אם נתנה לאחי תמיד אמרה לי את לא כדאי שתהיי פה חכי אקרא לך עד שיגמרו לאכול , והכל היה מובן מאליו לא היתה מחשבה אחרת אלא שזהו המצב וצריך להשלים אותו.
וכמובן אמי היתה פרק חשוב מאוד בחיי כולכם יודעים וגם נאמר פה שאני סרגנית וסורגת הרבה מאוד שנים רק 56 שנים התחלתי בגיל 9 לסרוג , איך וכיצד מצאתי מסמרים מס. 10 ומצאתי חוט סובבתי אותו מכאן לשם ולא הבנתי איך המסמרים יכולים לסרוג , אמי ראתה אותי בנסיונותי והחליטה לעזור לי למרות שסריגה זה לא היה החלק הכי יצירתי שלה היא היתה רוקמת להפליא כל דוגמא נ ראתה כמו ציור , והיא לימדה אותי איך סורגים ימין ושמאל , ואמרה לי תמשיכי המשכתי ולמחרת בבוקר הלכנו לחנות הצמר , זוכרת שלמוכרת קראו שושנה , המוכרת היתה מאוד חביבה וסיפקה לי מסגרות , מכיון שאמי החליטה שהילדה צריכה ללמוד לסרוג , ישבנו ככה שעה ופתאום קיבלתי השראה והתחלתי משורה אחת לעשות עוד שורה , והנה אמי מצאה גאונה שיודעת לסרוג והכריזה בקול גדול את עושה סוודר לאבא שוב הולכים לשושנה קונים צמר , ואבא שלי הוא מידה XL , אבל הוא צריך סוודר ואם אמא אמרה אני צריכה להתאמץ , ובכן אמא הכינה את המידות העלינו עינים ואני סורגת וסורגת ומשום מה מוצא חן בעיני ללמוד לסרוג , ובסופו של דבר סיימתי את כל חלקי הסוודר בפיקוחה של אמא , והיא תפרה את הסוודר, [ זוכרת שהסוודר היה בצבע בורדו] ובמאמר מוסגר [ בהיותי בירח דבש כביכול , נסעתי לבקר את אבי במקום עבודתו בתנובה בקירור , פתאום אני רואה את הסוודר המרופט והקרוע כבר במרפקים לבוש על ידי אבא שלי ואבא שלי מספר לחברים שלו זה הסוודר שביתי בת ה-9 סרגה לי ואני כבר הייתי בת 23 , אין לכם מושג כמה התביישתי לראות את אבא שלי אם הסוודר הקרוע והמרופט . ובכן נמשיך הלאה מאחר ואני באה ממשפחה מסורתית , לאמא שלי מצא חן בעיניה שלמדתי לסרוג , אבל לא היתה מרוצה שאני עוד לא למדתי על מסרגה אחת , ובכל מתחילים ללמוד ואמי ז"ל מלמדת אותי איך להחזיק את המסרגה ואיך לסרוג ואני סורגת תחילה לא הצלחתי לאחר מכןלמדתי , ופתאום נפלה הארה על אמי הילדים אחים שלך ואבא צריכים כיפה , אז מה עושים מלמדים את חנ'לה לעשות כיפות , וזה דווקא אמא ידעה עשתה עמוד ועוד חצי עמוד , ואמרה תמשיכי תיראי שזה יהיה קל , ואני יש לי קליטה טובה וכבר לאחר זמן מה תפם אותי , וזה מוביל אותי האהבה לסריגה עד היום ואני מתחילה לעשות כיפות 4 כיפות ולאחר מכן עוד כיפות ומכאן כבר לא היה צריך ללמד אותי סרגתי בכל שעה פנויה וכשאבייבדל לחיים ארוכים היה הולך לבית הכנסת בשבת אניהייתי מתחת לשמיכה סורגת , ויום אחד תפסו אותי , וקיבלתי עונש , שבכל חג אסרוג כמה כיפות לכל אחד מהאחים שלי , נו באמת זהו צחוק הרי אני רציתי להמשיך לסרוג ולא היה איכפת לי בכלל , והנה זוהי כיתת הלימוד של אמא שלי ונכון לעכשיו אני לא מצטערת אלא מצטערת שאמי לא זכתה לראות את כל אותם הדברים שאני עדיין סורגת ,

 

[עדיה222]

לאמא הסורגת - מאוד מאוד נהניתי מתולדות הסריגה

העלית חיוך שמח על פניי, ואני ממשיכה לחייך כאן מול המסך. כל מה שסיפרת כל כך יפה, איך את מוצאת את המסמרים הגדולים, ומנסה "לסרוג", ואת נבונה, ממציאה, אך בכל זאת קטנה, קטנה מכדי "לנתח" סריגה ולהבין איך הדבר עשוי, ואת מזיזה לכאן ולשם את החוט, אך שום דבר לא נסרג, לא נוצר... ואז אמא שלך מבחינה בנסיונות שלך עם המסמרים, ובטבעיות גדולה היא אומרת: בסדר, בואי אני אראה לך איך סורגים ימין ושמאל. אני ממש מדמה אותה מלמדת אותך עם אותם מסמרים גדולים...
את יודעת, אמא שלי היתה לה אותה תשומת לב ואותה חיוביות לדברים שעשיתי, בלי שום הגזמה או ניפוח, חיוביות מאוד שונה מהחיוביות של ימינו שתמיד יש בה משהו מובנה, מלאכותי.
ואת כותבת שלמחרת הלכתן לשושנה וכבר קניתן מסרגות! כבר למחרת!

 

[שרה155551]

חנהל'ה, סבתא סורגת...

איזה זכרון יפה. משהו להמשיך אותו הלאה. אכן עצוב שאמא לא זוכה לראות. אני אישית מצטערת שלא למדתי מאימי את האוכל המסורתי שלה, שהיא למדה מאימא שלה, סבתא שלי שלא זכיתי לראות מאחר וגם היא נפטרה צעירה. תמיד אמרתי שיש עוד זמן, לא חלמתי שהחיים יתהפכו לי כך.

 

[האמא הסורגת]

תודה למגיבות ובכן כולנו זכינו בזכרון כזה או

אחר היום ישבתי עם חברות , ודיברנו על כך על זכרונות ודברים שהיינו רוצים לזכור מהורינו , ובכן הדברים שאני רוצה לזכור מאימי המנוחה קודם כל שהיתה אשה מאוד עדינה למרות החוסן הגופני שתמיד נראה כאילו היא עשויה ללא חת ובכן זה לא כך לדעתי אימי המנוחה היתה מאוד שבירה ואני חוששת מאחר ולא גרתי מגיל 18 בבית הורי הרי שלא מספיק ידעתי על מחלותיה באם היו לאחר מכן אמרו לי אחי שהתגוררו עם הורי , שאימי הרגישה לא טוב וסבלה בעיקר מכאבי ראש מתמשכים , ואילו אני לא ידעתי , לצערי הרב לא ראיתי בסוף חייה את אימי הרבה אני כבר הייתי נשואה וגרתי בדרום ואילו הורי גרו בצפון , אבל הפגישה שלנו הקרובה היתה אמורה להיות ביום ראשון לאחר שהגענו מהדרום לגור בחיפה אימי היתה אמורה להגיע אלינו לביקור ביום ראשון ונפטרה לצערי ביום חמישי , וליבי מתמלא צער שלא הספקתי לראותה לפני כן ואילו היא תמיד דאגה , לכל מחסור ולכל דבר .היא היתה המוקד של הבית שאליו הגענו הביתה וידענו שיש עוגן ולאחר מכן המשכנו אחי ואני לחיות את חיינו ונישאו אחי , וגם אבי יבדל לחיים ארוכים נישא וחי אם אותה האשה שנים רבות עד היום , והזכרונות לא מפסיקים ויש עוד ועוד .