מאבק והחלמה

[תמרה45]

מאבק והחלמה

לא ידעתי איזה שם לתת לכותרת שלי..
הבנתי כבר שכדי להחלים מההפרעת אכילה אני צריכה להיות בסוג של מלחמה בראש שלי..
אני שואפת אבל למנוחה במח שלי.. בתודעה..
אני קוראת סיפורים על נשים שהחלימו מהפרעות אכילה שונות
והרבה מהן כותבות שהעיסוק לא הרפה מהן..
אוי, כ"כ לא רוצה בזה!
אבל מה עושים? איך מפרידים את המחלה ממך ונותנים לה ללכת?
לשים אותה בצד ופשוט להמשיך הלאה?
יש דבר כזה נחת, מנוחה??

 

[קולדון]

היי

אני חושבת שככל שמוצאים דברים אחרים בחיים,
דברים שסותרים את ההפרעה הזו, מקבלים אומץ לשחרר וגם
מוצאים במקביל גם את הדרך להתמודד עם רגשות קשים,
קשיים, חרדות חוסר בטחון וכו.

השלב שבין לבין הוא קשה, כי מרגישים תלויים באוויר.
כשמתחילים לבנות את החיים מחדש צריך לשחרר מההפרעה ולהתכונן לכך שזה לא שנוחתים בחיים מלאים יפים ויציבים בהרף עין.. אלא יש מלא עבודה לעשות.

אז.. בגדול, הרעיון בעיני הוא להפנים שזה הולך להיות תהליך ארוך ואיטי, להתכונן נפשית לנפילות וחוסר אמון ואיבוד התקווה, ולקחת את כל זה בחשבון.


מנוחה.. אולי הרבה אחרי כן.

אני לא מרגישה חופשייה לגמרי מהפרעות אכילה, אבל כן מכל כך הרבה דברים אחרים שהיו פשוט החיים שלי בעבר.
אני לא מרגישה רע עם עצמי, לא מרגישה שנאה אל עצמי ממש כמעט לגמרי. לא מרגישה שמנה או מכוערת או לא שווה או לא ראויה.
לא מרגישה שאין לי סיכוי בעולם הזה, לא מרגישה לגמרי לבד, לא מרגישה לגמרי דפוקה ומקולקלת.

אישית עכשיו האתגר שלי הוא לנצח בהתמודדות אחרת, לא הפרעות אכילה, וזה עוזר לי להאמין בעצמי ולדעת שיש המון מה לעשות כדי לשנות את החיים שלי, את ההרגשה שלי בחיים ואת העתיד שלי.

כל פעם שאת מתגברת על אתגר אחד וזה לא משנה אם הוא אתגר קטן או גדול, את מתחזקת ומתחילה להרגיש שהזמן פועל לטובתך...