כן
זוהי שאלה מאוד חשובה וברגע שהבנתי אותה - זאת אומרת את השאלה התחלתי להבין מה אני מחפש במדיטציה ומה המדיטציה צריכה להיות בשבילי. כשעושים טכניקה דינמית לעיתים מגיעים לאיזה חלל , לאיזו ריקנות. למקום שבו שום דבר לא מתחיל ושום דבר לא נגמר. מן חשיכה אינסופית שהיתה לפני שנברא העולם ותהיה כנראה אחרי שכל הדברים יכלו. המקום הזה הוא נקודת ההתחלה, נקוד´ה של פוטנציאל או אם תרצה , נקודה של ניקיון. ברגע שאתה מגיע לשם אתה יכול לחזור , אתה יכול לחזור אחר. להביא איתך אל העולם המוגדר והמאורגן איזושהי מהות של מיסתורין. הייעוד שלך , ההתפתחות שלך , הכוח שלך לשינוי , לטרנספורמציה , כולם שואבים מתוך המהות הזאת. אבל , תמיד ישנה האפשרות שהייעוד שלך יכתיב לך מיקום אחר , או מצב אחר. זה הזרם שזורמים איתו, אתה אמור להגיע לשם ולפעמים חשוך שם ולפעמים מואר. לפעמים אתה יוצא מתוך המדיטציה ומתמתח כמו חתול ולפעמים אתה רץ לכבוש את העולם. אם הטכניקה שומרת על האיזון הנכון בין הרכות לאלימות , אתה יורד ממנה בדיוק בתחנה הנכונה . בדיינמיק זה אחרת. זאת טכניקה אלימה והיא כולה אלימות ואם אתה עושה אותה כמו שצריך אתה תמיד תצא ממנה פלגמטי. זאת הכוונה מאחוריה להמם אותך , להפוך אותך לאינרטי במגמה לשמור אותך מוקפא מבחינה קרמטית. לכאורה זה טוב, אתה לא גורם לעצמך נזק מצטבר ואתה נשאר פחות או יותר באותו מצב. אבל אין לך את האנרגיה להתקדם. זאת מדיטציה שהורסת את המוטיבציה ואת הדימיון. אפשר לומר שהיא מחבקת חיבוק דוב. לכן האנשים שעושים אותה בבוקר במשך הרבה שנים, נראים ככה. אדישים , אפטיים ומשעממים. כל הקונץ במדיטציה זה לקחת אנרגיה ולהעביר אותה צורה. מי שעושה את זה בלי טכניקה , הוא "מואר". מי שעושה דיינמיק , אין לו אנרגיה שהוא יוכל לשנות. לכן לדעתי אם רוצים לעשות דיינמיק אז רק בלילה, זה אפילו יכול להיות נחמד. בשום אופן לא בבוקר ויש מספיק מדיטציות טובות לבוקר אם זה נאטארז´ או מנדלה או צחוק או ג´ייבריש וגם ויפאסנה , ללא ספק. רק לא דיינמיק , היא פשוט תרוקן אותך מכל מה שיכול לפרוח. דרול
