ל-ינאיB

[מקום טוב באמצע]

הי . כמה מחשבות כתשובה.

לא מדובר במשחק מילים מתוחכם, זה ביטוי. קיצוניות זה עולם בינארי בו יש או 0 או 1 או שחור או לבן או שונא או אוהב או הכל או לא כלום או כשלון או הצלחה ואין אמצע. באמצע מבחינתי הכוונה לדרך המלך. דרך שלא מחייבת אותך להדחף כמיטת סדום לאחד הקצוות, אלא אתה בוחר איזה מינונים מכל צד לשלב. אין אמצע אחד. יש הרבה אמצעים. יש ספקטרום. האנושות התקדמה גם בעקבות אנשים שלא היו קיצוניים. אין לי בכלל ספק. למשל בל כשחיפש חומר מוליך לנורה שלו (שמעתי את זה באיזו הרצאה במוזיאון המדע), ניסה מאות חומרים. זה אומר מאות כשלונות לפני ההצלחה. נראה לך שאם על הנסיון הראשון הוא היה אומר "זה הכל או לא כלום" הוא היה מגיע לאן שהוא? דרך האמצע שלו היתה שלא או שמצליחים או שנכשלים, אלא שלפעמים ככה ולפעמים ככה. האם האמצע הוא כזה דבר טוב? לדעתי כן. לדעתי דרך המלך של בחירה מודעת בשילוב המתאים של שני הקיצוניות יותר טובה מבריחה לאחת הקיצוניות. מי אמור להחליט על הדברים האלו? אנחנו. אני לא מאמינה באל נסתר. ובקשר לחיים- הרבה בני אדם אמיתיים מסתכלים על החיים בצורה פחות דרמטית מכפי שאתה מתאר. לא מסווגים את חייהם לרגעי שיעמום והרגל ולרגעי יאוש (הי, מה קרה לרגעים הטובים?) אלא פשוט חיים. והכל שלוב ביחד. "כמו ריקמה אנושית אחת גדולה". ובקשר לרמת עניין, לדעתי האמצע הרבה יותר מענין. באמצע יש גוונים. יש שילובים שונים. יש אפשרויות שונות. את שני הקצוות כבר כולם מכירים. וכבר יש על זה הרבה סטריאוטיפים שחוקים. לכן להרבה אנשים יותר קל לקטלג או ככה או ככה, מעצבן אותם "גם וגם" דברים שאינם ברורים והחלטיים וגם דורשים חלילה השתתפות אקטיבית במעורבות.

 

[stonefroze]

אני שמח שההודעה הוחזרה.

ובן בהחלט הבין נכון,כי לפעמים כוחות חיצוניים מנסים אותנו על מנת לראות כיצד נגיב. זהו רק ניסיון ואין כאן כל כוונה רעה. אני רק מקווה שלא היית ממש רציני עם העניין הזה של הוירוס(אם אכן הערה כוונה דווקא אלי). ואם כן,אז אני בוחר שלא להעלב! שהרי אני אינני ממש כוח חיצוני כל מקום שבו אני נמצא,אז שם אני נמצא. הרי בוודאי קיימת איזושהי סיבה להימצאותי שם. והאם ניתן בכלל לחסום מישהו אשר כבר נמצא במקום מסוים? כן,כמובן שניתן,אלא שאו אז אנו חוסמים גם את עצמנו. בחירה ורצון הן אכן מילים חזקות ורבות עוצמה ואני מחשיב אותן, הם התגלמות כוחה של התבונה. אולם האדם הוא עדיין בליל מורכב מאוד של רגשות ודחפים קמאיים וגם ליצר יש רצון משלו,שלעיתים,משום מה, מתנגש עם הרצון שלנו,מנסה להכניעו.ואף מצליח. והרי היינו רוצים להאמין,שאם אכן קיים רצון,הרי הוא הוא דווקא רצונה של התבונה.ישמרנו האל מרצונו של "היצר" שהוא יתערב לנו בחיים וגרום לנו לפעמים להרגיש רע? אולם לא בהכרח,גם לרצון הזה יש תפקיד וגם אותו אנו רוצים לרצות. מפעם לפעם הוא רוצה פה ורוצה שם וכל עוד שני הרצונות מסתדרים ביניהם,אשרינו וטוב לנו,מי אנחנו שנתערב?(האם אנו יכולים בכלל להתערב?) שהרי,אם כי אינני הטוב שבבני האדם(מיהו הטוב שבבני האדם? הייתי רוצה להכיר אותו אישית וללמוד מדרכיו!) הדבר האחרון שניתן להאשים אותי בו הוא רשעות.(אם אכן האשימו אותי) אני מעולם לא האשמתי ברשעות אף אדם שפגע בי.בדרך כלל יחסתי את זה לעליבות נפש,או חוסר כוונה שנובעת מטימטום,בורות,אטימות. שהרי ידוע,כלל גדול הוא בחיים,כי כל אדם שאינו נפגע ישירות מהבורות והאטימות "והטימטום" של עצמו,נפגע בשלב זה או אחר של חיוו דווקא מאותם מרכיבים באופיים של האחרים. בהחלט אין מה לעשות.האדם הוא ייצור חברתי וגם דברים כאלה מתרחשים. כך וגם כך,כיוון שפורום זה עוסק בדפוסי חשיבה מוטעים ראיתי לנכון להעיר שאף אדם בעצם לא יוכל לומר בוודאות מהו המקום הטוב והיכן הוא האמצע,שבו המקום הטוב נמצא. ובכל מיקרה,העניין כבר הוכח היסטורית כיחסי. הגדולים והחכמים שבבני אדם לא ממש הצליחו להסביר את זה. אומנם היו כאלו שדיברו על שביל הזהב,אולם,משום מה,שביל הזהב שהם דיברו עליו לא התאים למרבית האנושות בכל הדורות כל אדם ואדם ושביל הזהב שלו.כל חברה וחברה ושביל הזהב שלה. כל תרבות ותרבות סוללת את השביל שלה.וכך כל שביל ושביל הולך לאט לאט ונסלל,השביל שלי,השביל שלך,השביל שלנו המשותף, השביל שלהם וכן הלאה וכן הלאה. לפעמים שבילים מתאחדים במקום מסוים.לפעמים שבילים נפרדים. לפעמים השבילים מקבילים.לפעמים השבילים נסללים זה על חשבונו של זה. כך,למשל,ידועות העצות של מקייבלי לנסיך.ממש שביל של זהב לשלטון, אולם על חשבון מי? כך למשל,עוד סוללים כביש חוצה ישראל(היכן בדיוק סוללים אותו? כמובן,באמצע!)ליד שכונה קטנה בראש העין של חבורת אנשים אומללים,שכל מה שרצו בחייהם היה לחיות בשביל הזהב שלהם. כן,עכשיו,משום מה,זה הפך קצת להיות יותר קשה.אולי כדאי להחליף שביל,אם אפשר. בכל מיקרה,אתן עוד דוגמא אחת קטנה,כי אני עייף וקצת מדוכא וקשה לי להתבטא ממש בבהירות ואני מעדיף לשמור עוד קצת כוחות לפורום סהר. סוקרטס דיבר על שביל הזהב,אולם לא היה חלק ממנו. עובדה,הוא נאלץ(סליחה,כנראה שבחר,שהרי יכול היה לברוח) לשתות את כוס התרעלה. ישו,עוד אדם שדיבר על שביל של זהב,על אהבה,שמחה,אושר ועושר לכל מדוכאי ועניי העולם הזה. משום מה,כל הדיבורים הללו לא התאימו לשביל הזהב של הרומאים, (שגם הם דגלו באהבה חפשית,בשלטון נאור,בערכי תרבות רומאית מתקדמת) למקום הטוב שלהם באמצע(באמצע העולם,איזה מקום יכול להיות טוב מזה?) והם החליטו לצלוב אותו לקול צהלת ההמונים. (סליחה הוא בחר להיצלב על מנת לגאול את האנושות מחטאיה) וגם דוגמאות מהתקופה שלנו הקרובה יחסית לא חסר. גלילאו לא היה באמצע.איזו חוצפה ויוהרה מצידו לטעון,שכדור הארץ סובב סביב השמש.הכנסיה,שתמיד הייתה באמצע,לא ממש אהבה את זה. היטלר,כמה הפריע לו,שאנחנו,היהודים זוממים להשתלט לו על העולם ונדחפים לו,איזו חוצפה ועזות מצח,איך לא,לאן,לאמצע. הצרפתים,הבריטים,האמריקאים,הצוענים,הרוסים,כולם נדחפו לו לאמצע. צריך היה לסלק אותם משם,מן האמצע.אבל אולי אני קצת מגזים. אינני יודע."אדם הוא רק אדם אמר הרופא לבני המשפחה הנדהמים" כך וגם כך,חברי היקרים,כאשר אתם באים לטפל במצוקתו של אדם, כאשר אדם אשר עבר סבל בחיוו נפגע, שחקו פחות במילים,השתעשעו פחות בתיאוריות(כשלעצמן הן יכולות להיות דבר טוב,כל עוד יודעים להחיל אותן בצורה נכונה על המציאות ולא באופן שרירותי מבלי לבדוק מה אנו בכלל עושים.) גלו יותר אמפטיה,השתמשו במידה פחותה באמוטיקנים ובמילים גבוהות ונמלצות(אשר בהחלט יכולות לצאת מהלב) היו אשר אתם יכולים להיות.בני אדם. ואני מאמין שאתם בני אדם.חווים,מרגישים,שואפים,רוצים. רוצים גם להרגיש טוב.רוצים שאחרים ירגישו טוב. לשניה אינני מטיל בכך ספק.וגם טועים. אל תתנו למילים,אל תיתנו לתיאוריות לבלבל אותכם. זה קורה.עובדה,בחיי זה קרה גם לי. אני מאחל לכם רק טוב בחיים ומזמין אותכם מפעם לפעם לבקר גם בסהר. אולי תבינו מניין נובעת ההתנגדות הפנימית שלי להיות פעיל כאן יותר. ואני מבקש סליחה מראש אם מה שכתבתי כאן נראה קצת מבולבל.

 

[מקום טוב באמצע]

נראה לי ששרשרת בטעות במקום הלא נכון

אתה פונה אלי? קודם כל לא היתה אף הודעה שנעלמה והוחזרה, אז על המשפט הראשון פספסתי אותך אח"כ פנית אלי בתור זכר, ודיברת על וירוס, שזה מונח שמעולם לא הזכרתי. ואח"כ דיברת על כך שמאשימים אותך בכמה דברים, ואני מעולם לא האשמתי אותך. אולי כדאי שתעשה CUT AND PASTE להודעתך למקום הנכון. הדבר היחיד שראיתי שקשור איכשהו אלי היה בליל של דברים שהמילה המנחה היתה אמצע. עניתי על זה כבר פעם באחת ההודעות. הרבה דברים נמצאים באמצע, ואני לא מתכוונת אליהם לא בשמי ולא במסר שמנסה להעביר. כמו שבאמצע פלייבוי קיימת נערת האמצע, וכמו שבאמצע היד קיימת האמה עימה עושים אצבע משולשת, שגם לשני הדברים האלה שנמצאים באמצע לא רמזתי. אח"כ הגעת להיטלר והיהודים שנתקעו לו באמצע, אלוהים יודע איך, את דעתי על פרופורציות והעדרן אמרתי יותר מפעם אחת. אז כל הדוגמאות שנתת על דברים שנדחפים באמצע, דרמטיות ככל שיהיו לא רלוונטיות. רגע, יש לי הארה רובן מתיחסות לאמצע לא כדרך ביניים בין שתי קיצוניות, אלא במובן של מרכז, CENTER. כלומר אני התכוונתי לin between ואתה נתת דוגמאות של CENTER. כנראה אי הבנה סמנטית.

 

[stonefroze]

את צודקת.

באמת התבלבלתי.אבל כבר אמרתי שאני מבולבל ואני מצטער מראש אם הדברים שלי מבולבלים. נראה היה לי באמת כי ההודעות נמחקו,הוחזרו, דבר אשר בהחלט עשוי לקרות כאן בפורום במצב הנוכחי. זה קורה לי לפעמים לאחר לילה ללא שינה ויום עבודה מפרך.עמך הסליחה. אני התכוונתי מבלי דעת "לווירוס" שבן דיבר עליו בהודעה שלו"גיל,אל תמחק" ולדעותיו של גיל בנוגע להודעות מרושעות כאלה או אחרות,של אנשים שלא מן הפורום, ומפאת היותי אדם רגיש שלא כותב כאן הרבה התפרצתי לדלת פתוחה(אך ורק בעטיו של הבילבול)וייחסתי את דבריהם לעצמי.ושוב סליחה. אולם בכל אופן הדברים שלי לא היו מבולבלים לחלוטין. הרשי לי להבהיר. אין לי שום דבר רע נגדך.הרי אינני מכיר אותך בכלל. גם אין לי שום דבר נגד עמדותיך,אם כי אני סבור שהן מוטעות. אני סבור שקיצוניות יש בכל מקום ולפעמים הקיצוניות הגדולה ביותר נמצאת "באמצע".הקיצוניות,שניטשה כינה אותו הצדיקות.ההיות באמצע.כי להיות באמצע פרושו לאחוז בכל מחיר גם בדעות אשר עשויות להיות מוטעות ולא לאפשר דעות חדשות פרודוקטיביות וטובות יותר. והאמצע לפעמים סבור שהקיצוניות נמצאת בקצה.או כל מה שאינו נמצא באמצע הוא קיצוני. כמובן שהחיים לאורך כל הדורות היו מלאים באמצע והיו מלאים בקיצוניות והקיצוניות יחד עם האמצע נעו ממקום למקום על פני סקלה לא קבועה. ואת הרי בעצמך אמרת שלא אל נסתר בוחן כליות ולב הוא המחליט,אלא אנו המחליטים. כך שיש לא מעט אנשים שיחליטו,כי האמצע הוא בלתי נסבל עבורם מבחינת קיצוניותו ,שהרי הם אינם סבורים כלל וכלל שיש אמצע,בעוד שאחרים יחליטו שמה שלא נמצא באמצע לפי תפישתם הוא הוא זה הדבר הקיצוני. כל אחד סבור שהוא נמצא באיזשהו מקום באמצע וכל אחד הוא קיצוני. כי להיות באמצע פירושו להיות צודק והקיצוניים הרי "לעולם" אינם צודקים,וכל אחד מאיתנו רוצה להאמין שהוא צודק. כך למשל מקום טוב באמצע בעיני רוב הפלסטינים עכשיו זה להרוג כמה שיותר יהודים ואילו אלו הסבורים אחרת הם הקיצוניים. מקום טוב באמצע בעיני חלק מיושבי חברון היהודית זה לגרש את כל הערבים מהעיר,כי העיר היא הרי עיר האבות ולא ייתכן שהערבים יסתובבו שם בסימטאות ובבסטות ובמערת המכפלה כאילו זה שלהם. כמובן שגם הממשלה שלנו נמצאת כרגע במקום טוב באמצע. אף על פי שבעיני מרבית העולם אנו כובש אכזרי,אלים ולא נאור. כפי שאמרתי,עניין יחסי.את בוודאי תסכימי איתי שאין כאן כל בעיה סמנטית.כי הרי מי יכול לקבוע? אנחנו.ואת זה את אמרת.אנחנו הקובעים.אין ערכים מוחלטים. כל איש ואיש,כל חברה וחברה,כל עם ועם מחליט לעצמו. בכל מקרה,גם המונח שבו השתמשתי(שביל הזהב)בוודאי עדיין מבטא לפי דעתך את הרעיון שאליו התכוונת,מקום טוב באמצע? תקני אותי אם אני טועה,כי אני בהחלט יכול לטעות, שהרי אני רק אדם,ובאמת לא מן החכמים שבבני האדם, אם כי גם אינני מי יודע מה לא חכם.(אינני רוצה להגיד טיפש,כי זה נשמע שלילי.) מזה לא צריך להשתמע שאת קיצונית בעיני,או שיש לי דבר כזה או אחר נגדך או שאני מוצא את עצמי מוטרד בצורה מופרזת מהכינוי שבחרת לעצמך. זכותך לבחור לעצמך כל כינוי,אם כי זכותי לא להסכים לתפיסה העומדת מאחריו. ובכל מקרה,לא לחלוטין לא הבנתי אותך,אם כי את בסופו של דבר לא ירדת לסוף דעתי. הבה נראה אם אנו יכולים לחדד את הדברים. את מתכוונת במילה אמצע להימצאות בין שני צדדים קיצוניים מבלי להגרר לשום צד,משהו אולי כמעט נייטראלי. אולם אנו יודעים שלא יכול להיות משהו ממש נייטראלי בעולמם של בני האדם וגם אלה שנמצאים באמצע,לפי תפישתך,בסופו של דבר נוטים לזוז יותר לכיוונו של צד כזה או אחר ולאוו דווקא פועלים כמגשרים בין שני הצדדים "הקיצוניים".אם כי אולי הם נראים כך. סתם מחשבה- האם הטאליבן הוא קיצוני?האם החומניסטים קיצוניים? ומי הטיל את פצצת האטום על הירושימה,"המקום הטוב שבאמצע"? האמצע הזה משתנה כל הזמן,פושט ולובש צורה.אי אפשר לתפוש אותו. הוא בורח.הוא מתחמק. ולזה התכוונתי,שלא ממש יכול להיות בעניינים הללו מקום טוב באמצע.הדינמיות,ההשתנות בהתאם למצב היא היא הדבר הנדרש על מנת להתמודד עם העולם המורכב ורב החידות הזה. ולא ההתעקשות על מרקום טוב באמצע. ובאשר לבליל הדברים.כן,הם צריכים הסבר נוסף. רובם באו להדגים את מה שכונה שביל הזהב.וחלקם בהחלט היו רלבנטיים לעניין. ואם הגזמתי או קצת הפרזתי הרי גם אז לא צריך להתעלל בגופתי הכחושה והמסכנה.הרי כתבתי מראש בגוף ההודעה,כי ייתכן שאני מגזים, שאני קצת מבולבל וכמו כן עייף. כך וגם כך פיפספסת לפי דעתי את הפואנטה והפואנטה הייתה חשובה. .לא הסמנטיקה היא הדבר החשוב. אלא האנושיות ועל זה בעצם רציתי לדבר. לא לשכוח שבסופו של דבר מדובר בבני אדם. וכל אדם ואדם הוא ייצור מורכב ביותר שתיאוריות יפות ומנוסחות היטב ובבהירות לא בהכרח ניתנות להחלה עליו. וזה מה שרציתי לומר.היו אמפטיים לסבלו של הזולת,אל תזרו לו מלח על הפצעים ותתנו לו להרגיש אשם.הבינו אותו. נסו לרדת לשורש העניין האנושי ולצמוח איתו ולא לדשן ולזבל את האדם הפגוע בתיאוריות ולומר שבעצם הוא צריך להגיד תודה.או הוא אשם.לומר שמישהו אשם זאת קיצוניות. ומה נעשה אם כל מי שלא מתאים לתיאוריות האמצע שלנו? ובכך מאיים על תפישת האמצע שלנו באופן אישי? ומה נעשה למי שבכלל לא מתאים לאיזושהי תיאוריה שאנו דוגלים בה? האם התיאוריות הן מעל האדם,או שמא האדם הוא זה שצריך להיות מעל התיאוריות. וכן,גם את היטלר אפשר בהחלט לשבץ כאן כדימוי. היהודים איימו על תפישת האמצע שלו.הוא פחד שתפישת האמצע שלהם,שהייתה קיצונית בעיניו היא זו שתנצח בעולם.והתוצאות ידועות. וכל זה קרה,בעצם,בגלל שהיטלר לא ממש היה באמצע.לא,מה פתאום.היטלר היה קיצוני,לא שפוי, מטורף,חסר דעת ובינה,אובססיבי, אם כי, אני סבור,שהוא בעצמו לא חשב כך. אני סבור שיש הרבה פרופורציות בדברים שלי גם אם הם לא תמיד מנוסחים בבהירות מחודדת כמו הדברים שלך ומושלמים. ושוב סליחה על אי ההבנה.

 

[מקום טוב באמצע]

הי. אני מציעה שבעתיד תחלק את

הודעותיך לכמה הודעות על פי נושאים נפרדים כי היה לי מאוד קשה למרות שמאוד השתדלתי לעקוב. עדין לא הבנת את האמצע שאני מתכוונת אליו. האמצע שאני מתכוונת אליו הוא לא בדיוק באמצע. זה לא שמחיתי נגד עולם של או 0 או 1, ועכשיו הוספתי 0.5 ואני מרוצה עד הגג. אני מתכוונת לכל מה שנמצא באמצע. מ0.00000001 ל 0.9999999999 כל התחום הזה נקרא אצלי אמצע. כמו שאמרתי, התכוונתי לאמצע כמו בIN BETWEEN. לא במובן של MIDDLE או CENTER כמו בדוגמאות שהבאת. אני גם לא מתכוונת לאמצע במובן של ניטראליות של משקיף מלמעלה. כמו כן האמצע שאני מתכוונת אליו הוא לא הצדק המוחלט. ההפך. אני רוצה לקדם רעיונות אחרים. של אמצע, של גוונים של אפור, של בינוניות, וגם של סתמיות. מצורת חשיבה של "או או" לצורת חשיבה של "גם וגם". אני בכלל לא מדברת על איזון קדוש, על אמצע מדויק, על חוסר דינמיות, על להתעקש לדרוך כל הזמן במקום שהוא בדיוק נקודת האיזון. אני מתכוונת לבדיוק ההפך. לכן אין לי שום בעיה שהאמצע ישנה צורה ויזוז. סבבה. העיקר שהוא יזוז. העיקר שהוא לא יתקבע על או שחור או לבן או אפס או אחד. שאר תילי הדברים שכתבת עם הדוגמאות הדרמטיות, החל מישו וכלה בהיטלר, מתיחסים לכוונה שיחסת לי שאיננה נכונה ונובעים מפירוש שגוי של הכוונה שלי בשם שבחרתי. להגיע מהודעה שמדברת על תפיסת העולם שלי להיטלר היהודים והפתרון הסופי נראה לי קצת חסר פרופורציות. ובקשר לשאר הדברים שכתבת על האנושיות, רגשות אשם זה בכלל רגש מיותר בעיני אם תרצה אוכל גם להסביר לך פעם למה. אני לא פונה לרגש האשם של מישהו כשאני באה עם עצה או ביקורת בונה. אני פונה לרגש האחריות שלו. לא תמצא אותי אומרת למישהו "אתה דפוק חסר תקנה". כן תוכל למצוא אותי אומרת למישהו "אתה צודק, המצב שאתה נמצא בו באמת די מחורבן, אבל יש לי רעיון איך לצאת מזה". תיאורית האמצע שלי היא לא תיאוריה סבוכה ומורכבת, שהגיעה מחשיבה פילוסופית מעמיקה, ואני מנסה לדחוף אליה אנשים כמו מיטת סדום, אלא פשוט באה לומר שבחיים אין בדר"כ או או , אלא גם וגם. אין או שחור או לבן, אלא *הרבה* גוונים של אפור. וחוץ מזה, אין שום רע בלהיות בינוני, או סתמי, או אפור. לא חייבים להיות הצלחה מסחררת או כשלון מוחלט, לאהוב נורא, או לתעב. אלא אפשר גם להיות באמצע, קצת מכל דבר, במינונים ששונים מאדם לאדם, וזה עדין יהיה טוב.

 

[גיל גיל]

לסטונפרוז ומקום טוב באמצע.

סוף סוף קצת תרבות דיבור בפורום!!! סחתיין עליכם, שכול מי שממש בא לו להתווכח נורא עכשיו עם מישהו יכנס לכאן, יקרא, ויבין איך וויכוח תרבותי צריך להתנהל. אהבתי (גם הוויכוח עצמו היה מעניין...) נ.ב. לא להפגע, ברור שיש בפורום אנשים שיודעים תרבות דיבור מהי, פשוט זה אחד הוויכוחים הראשונים בזמן האחרון שלא התדרדר לרמות של פח אשפה, בגלל התערבות של כמה גורמים (שנחסמו לדעתי...). אז יישר כוח!!! ככה צריכים וויכוחים להראות והנוכחי פשוט היה הוויכוח התרבותי הראשון פה מאז תחילת האינתיפאדה.

 

[stonefroze]

אכן,אולם למה להכביר במילים?

אם הוויכוח שלנו אכן הדגים משהו, האין אתה סבור שאולי היה עדיף להשאיר אותו ללא פירוש ולתת לאחרים לשפוט? הרי כל אדם נוהג כפי שהוא נוהג ודרכי בחיים אינה דרך האחרים, לטוב ולרע.ואינני בא לשפוט שפוט. סתם שאלה,באמת סתם. האם אין אתה סבור שיש כאן משום זריית מלח על פצעיהם של אנשים כואבים,שאם נחסמו לא יוכלו אפילו להגיב "בתרבותיות" לפי העקרונות שלך? אינך חייב לתת לי תשובה.סתם נקודה למחשבה.

 

[גיל גיל]

סטונפרוז יקר.

כן, אתה צודק. אם היו עדיין אנשים חסומים, אכן היתה דעתך נכונה, ואולם, מלבד מספר "מפרסמים" ומתחזה אחד, פתחתי אתמול בערב את כל החסומים, כך שעכשיו ביכולתם להגיב אם רק יחפצו בכך. תודה.

 

[stonefroze]

ההא!סוף סוף נפל לי האסימון!

אז לזה התכוונת? בסדר.אז סוף סוף הבנתי.אם כי לקח לי קצת זמן. תמיד הייתי טוב בהבנת הנקרא,אז אני בוחר להאשים באי ההבנה שלי את העייפות והלאות. מרבית בני האדם חיים את דרך האמצע הזאת במידה וזה מתאפשר חלק מהזמן,פעם כן,פעם לא. אלה יותר מאוזנים לכיוון הרגש אולם עדיין אינם נכנעים לו לחלוטין. וסוג אחר של בני האדם,בעלי השליטה העצמית או אלה אשר בהם התבוניות דומיננטית. (כן,בין היתר אלא שלא מאמינים באלוהים, אולם לא כולם) עשויים לחיות בדרך האמצע הזאת שאת מתארת בעצם כל חייהם. הם יתאהבו אולם יתאהבו בפרופורציות( הרי האהבה אינה אלא סוג של אשליה,לא?) הם ישנאו אולם ישנאו בפרופורציות(טוב, נכון שאנחנו לא ממש אוהבים את הפלסטינאים, אולם גם הם בני אדם ומן הראוי שתהיה להם מדינה) הם יקומו לעבודה כל בוקר וישתדלו לומר את המנטרות הרגילות אין ספור פעמים:בוקר טוב!,מה שלומך/שלומך/שלומכם/שלומנו, איך אתם מרגישים,מה נשמע ככה?אז מה?מה עם הילדים,איך היה הטיול לטורקיה,מפעם לפעם ירכלו,מפעם לפעם יפרגנו. העיקר לא להרגיז יותר מדי את השכנים. זה עלול לעורר תוקפנות גם אצלנו.גם אצלהם. ותוקפנות נובעת מרגש שמן הראוי כי יהיה תחת שליטה. ומה עוד יעשו האנשים שהולכים בדרך האמצע? יקיימו יחסי מין פעם או פעמיים בשבוע או אולי קצת יותר(כדי שחס וחלילה "האהבה" לא תדעך,לא חס וחלילה בגלל שהם קראו בעיתון שזה משאיר את האדם צעיר ורענן).הם יתנו קצת רגשות ולא יתנגדו לקבל בעצמם.יקראו את העיתון בבוקר,אולם לא ייתיחסו אליו יותר מידי ברצינות. שהרי ידוע כי לא ניתן ממש להאמין לכל מה שקוראים בעיתונים. ועיתון הרי קוראים סתם ככה ולא משום סיבה אחרת. וכן,הם לא ממש יקראו את החלק של ההורוסקופ. שהרי הם אינם עובדי כוכבים ומזלות. הם לא ייתנו לאיזה רגש קמאי קדום להשתלט עליהם.לא.חס וחלילה. זה יהווה מעין פגיעה בכבוד,בריבונות של התבונה השלטת,בעולם שבו הרגש אינו אלא צמית,פאודל. יחד עם זאת הם בהחלט אולי יתמכו במדעים המדוייקים,ואולי במדע לא מדוייק אחד או שניים (גרפולוגיה,פסיכולוגיה וכדומה) וניתן לתת עוד ועוד דוגמאות להולכים בדרך האמצע הזאת. אולם יש לשאול באילו נסיבות אנו צריכים לנקוט בדרך האמצע הזאת,וכמו כן האם דרך האמצע הזאת היא ממש אפשרות של בחירה עבור מרבית בני האדם או שמא היא בעצם מצב שהם חווים ללא בחירה באופן טבעי לחלוטין בחיי היום יום,במצבים מסוימים במהלך חייהם. שהרי את בעצמך אומרת שדרך האמצע היא גם דרך הבינוניות,הגוונים של האפור,של הסתמי. וכל הדברים הללו הרי בעצם מהווים חלק מחיוו של כל בורגני מצוי,פחות או יותר. כל עוד כל הדברים פועלים כסדרם והכל נראה כשורה בהתאם לשורה,אז לקחת את כל הדברים בערבון מוגבל, לא יותר מדי ברצינות,לא פחות מדי ברצינות. אולם כשהדברים לא ממש פועלים כשורה לפי השורה, או אז האדם מוצא שקשה לו מאוד(אפילו שהוא רוצה ,מאוד מאוד רוצה)ללכת בדרך האמצע. שהרי כולם בעצם יודעים שמצב כמו זה שאת דוגלת בו אפשרי רק כאשר הרגש ממותן וזאת מן הסיבה הפשוטה שהרגש אינו אוהב את האמצע. הרגש אוהב את העוצמות הגדולות,את הקיצוניות, את ההתלהבות חסרת הגבולות.הרגש הוא דיוניסי. "כל ענגה רוצה את העד" ואילו דרך האמצע היא דרך בריאה למדי,( והנה לנו הצידוק רב העוצמה ביותר מבחינת האנשים התבוניים למה לחיות על פיה,היא דוחה את הזקנה והמוות,האם יש כאן פחד נסתר?) שבה אדם עדיין יכול להאמין,לקדם ולתמוך באין ספור אידיאלים מבלי לפול חלל ולהגיע לאריכות ימים האפשרית וגם לקדם את טובת הכלל.כל מי שהולך באמצע רוצה את טובת הכלל. את טובת הכלל שהולך בדרך האמצע. כל השאר הם דפוקים.מתוך נימוס,ההולכים באמצע לא יאמרו להם זאת מפורשות,אולם בהחלט יישמחו לנדב להם עצות.ההולכים באמצע הם דיפלומטים טובים. כפי שאת מציגה את הדברים הרי הרגש חייב לעבור כל הזמן בפילטרים של התבונה השלטת. בסדר.שוב אני אומר.רוב בני האדם בדרך כלל עושים זאת,כך הם חיים חלק ניכר מחייהם וזוהי תפישת עולמם,אם כי יכולות להיות חריגות כאלה או אחרות. אולם יש כאלה שדווקא הצד ההפוך מובנה בהם. לא יכולה להיות להם הפריבלגיה לחיות בדרך האמצע. ואולי מן הראוי שלא יחיו בדרך האמצע. אלוהים ישמור מי יודע מה היה קורה בעולם הזה אילו כולם היו חיים לפי דרך האמצע הזאת? פעם שמעתי איזו פסיכולוגית אחת אומרת,שלו קפקא היה הולך לטיפול(ההא,מה היא לא הייתה נותנת כדאי לחיות בתקופתו ושזה יהיה אצלה) הוא לא היה צריך לסבול כל כך הרבה. מי יודע מה היה קורה אם קפקא לא היה חש את החיים באותן עוצמות אינטנסיביות שהוא תיאר בגאוניות מדהימה ביומניו? מי יודע מה היה קורה במצב של ואן גוך? איך היו יכולים היום למכור את התמונות שלו בסותביס ולהרוויח מיליונים,(והרי כל האנשים שהולכים באמצע אוהבים גם קצת אומנות?) יש אנשים הבוערים כמו אבוקה באש אחת גדולה, אולם כמו תמיד עם גבול והגבלה. מי יודע באמת מה קורה לשלהבת של הנר לאחר שהנר נגמר?(לואיס קרול) אני אינני יודע,כנראה שהיא עדיין קיימת באיזשהו מקום.ואולי לא.אבל בעצם מה זה משנה.? מי שיכול לחיות כך או אחרת הרי הוא חי כך או אחרת ואינני סבור שכל בן אדם חי כך או אחרת לפי בחירה אלא לפי הנסיבות המאפשרות דבר מסוים ולא אחר ולהפך. כן,במצבים של סבל קשה ובלתי נמנע, במצבים של בדידות,במצבים של דיכאון הנובע לאורך זמן ומתפתח מנסיבות חיים קשות ניתן תמיד לעשות משהו על מנת להקל קצת. אולם מי שהגיע כבר למצבים של בדידות ומצבים של דיכאון הוא לעולם לא הגיע לשם באשמתו,בגלל שלא חשב נכון, אלא בגלל שהדברים היו מובנים בו כתוצאה מנסיבות חייו,אם לא באופן פיזיולוגי, או אז באופן חברתי.או גם וגם.והאישיות הרי היא סינתזה של הכל. כמובן,שיש את כל אלה החיים בדרך האמצע, שמפעם לפעם נמצאים באיזו שביזות קלה או קצת קשה יותר כתוצאה מארוע כזה או אחר בחייהם. לאנשים הללו,עד אשר הגיעו למצב הזה כבר הייתה רשת מסועפת מאוד של חוויות טובות וזכרונות מתוקים. והם באופן כללי כבר נמצאים בתוך קונטקטס ותבנית שתאפשר חזרה של חוויות טובות אם יקפידו ויתמידו לחשוב באופן חיובי. אולם לא כל בני האדם יכולים ממש לחשוב באופן חיובי במנותק מהקונטקסט והתבנית שבה הם חיו כל חייהם. חשיבה חיובית במצבים מסויימים בחייהם של אנשים תהיה לא יותר מאשר הרמת כפות הידיים של האדם אל מול מפולת שלגים או בוץ שכבר החלו להדרדר במדרון עוד בטרם נולד. או אז האדם תלוי "בניסים" או בעזרתם של שאר בני האנוש שישימו לב למצוקה ואולי יחלצו אותו ממנה.אולם בשיר נער נופל מן השמיים המשיכה הספינה בדרכה אל יעדיה הרחוקים, האיכר המשיך לחרוש,הילדים המשיכו לשחק. אין לו שום סיבה לצפות לכך מההולכים בדרך האמצע.הם אומנם אוהבים לעזור,אולם איו הם אוהבים את ההקרבות הגדולות. ולכל דבר הרי יש גבול.

 

[מקום טוב באמצע]

צר לי אך עדין לא הבנת ואתה ממשיך

באותו קו לא רלוונטי. משום מה דרך האמצע נתפסת בעיניך כ0.5 כזה בין אפס לאחת, ואתה כנראה גם משייך לי כל מיני דברים שאני לא מאמינה בהם כמו דרך האהבה JUST THINK POSITIVE ועוד כל מיני כאלה, במקום דרך שאומרת שיש מגוון אפשרויות ורובן מתאימות ולא רק שתיים. ואז אתה יכול להגיד כל מיני דברים לא רלוונטים כמו מה חושבים אלו שהולכים באמצע מול מגוון התנהגויות אחרות כשלמעשה מעולם לא דיברתי על הליכה באמצע. שים לב. אני מתכוונת לIN BETWEEN ואתה ממשיך להביא דוגמאות של CENTER וMIDDLE וממשיך להגיע למסקנות שגויות ברצף אחת אחרי השניה כולל כל מיני מאפיינים מצוצים מהאצבע על "אנשי דרך האמצע וקיום יחסי המין הממוצע שלהם". ובקשר לדוגמאות שלך - צר לי להודיע לך, אבל רובנו לא קפקא ולא ישו לא היטלר ולא ואן גוך. והאמת, שאפרופו פרופורציות אפשר גם להיות באמצע... לא חייבים להיות או חדל אישים או אישיות מפורסמת... או סתם בורגני או ממציא דת חדשה. ואין שום רע שיהיו לנו רגעים בינוניים אפורים וסתמיים בחיים. האם אתה חושב שסבלך עוזר לאנושות בצורה מסוימת? אתה מתכוון לכתוב ספר שישפיע על הספרות כמו קפקא? אתה מתכוון לצייר ציור שישווה לואן גוך? אתה מרגיש שאתה תורם לאנושות בסבלך כמו ישו? אם לא, איך כל האנשים האלה הגיעו לדוגמאות שלך? (אם כן זה נושא אחר לגמרי). בכל אופן לדעתי באמת היה כדאי שהיטלר ילך לטיפול בזמן, ושקפקא לא יסבול כל כך. יותר חשוב לי איכות חייו ממה שהסבל היה יכול לגרום ליצירה שלו. האמת שלא קראתי מעולם ספרים שלו. ואני חיה מצוין. בכל מקרה אני מעדיפה אנשים על פני יצירות. והייתי יותר שמחה (אם היה יוצא לי לחשוב על זה) על כל משורר ש*לא התאבד* ו*לא התייסר* גם על חשבון כמה יצירות מלאות סבל. שוב עירבת כמה נושאים ביחד והיה לי נורא קשה להתמצא ואני לא עיפה ולא מבולבלת. אבל אני ממש לא מסכימה איתך עם המשפט הבא ". אולם מי שהגיע כבר למצבים של בדידות ומצבים של דיכאון הוא לעולם לא הגיע לשם באשמתו,בגלל שלא חשב נכון, אלא בגלל שהדברים היו מובנים בו כתוצאה מנסיבות חייו,אם לא באופן פיזיולוגי, או אז באופן חברתי.או גם וגם.והאישיות הרי היא סינתזה של הכל." בגלל אובדן פרופורציות ודפוסי חשיבה שגווים בהחלט אפשר להגיע למצבי בדידות ודכאון. ובאמצעות שינוי דפוסי חשיבה בהחלט גם אפשר לצאת משם. מה שמשתנה זה לא האירועים עצמם, לדעתי יש ארועים שהם אכן בלתי נמנעים או נבחרים, אלא התפיסה שלנו אותם. יש ארוע, ויש את הדרך שאנחנו מפרשים אותו ויש את מה שאנחנו מרגישים. וזה לא קשר של 1:1 עם האירוע. נניח ארוע שאתה בא לאן שהוא ואתה רואה מישהו מגחך. כלומר האירוע הוא מישהו מגחך ותו לא. אתה יכול לחשוב שזה עליך, להזכר בפעם הקודמת שגיחכו עליך, לחשוב שאתה לוזר, ולהכנס לדכאון או לכעס של איך הוא מעז והוא עוד יקבל בסביבו. אתה יכול לחשוב שהוא סתם מגחך, ולהזכר איך צחקת בקול מול המחשב כשקראת משהו מצחיק באינטרנט ולהתחיל את הבוקר עם חיוך. הארוע עצמו לא השתנה, אותו מישהו גיחך. הפרשנות שלך למצב שינתה את הדברים וגם שינתה את *מה שאתה מרגיש*. מה שאתה חושב משפיע על מה שאתה מרגיש. איך שאתה תופס את הדברים משפיע על מה שאתה מרגיש. כלומר גם חשיבה וגם תפיסה משפיעות על הרגש.

 

[stonefroze]

לא שייכתי לך דבר.

למה הרגישות הזאת?אם זו בכלל רגישות? את דיברת על הסתמיות,על הבינוניות ועל הגוונים של האפור ואני נתתי דוגמאות למה שנראה בעיני כחיים יומיומיים לחלוטין על פי העקרונות הללו. לא לכאן ולא לכאן.שום קיצוניות חסרת שליטה. וכן,הרי גם ביחסי מין יש קיצוניות פתולוגית. מי שעושה זאת 3 פעמים ביום(ולשמחתי אינני מדבר מניסיון אישי) אינו דומה לזה שעושה זאת 3 פעמים בשבוע.( ולצערי שוב לא מנסיון אישי-והמבין יבין.) הן אמרתי מפורשות שרוב בני האדם חיים בצורה הזאת שאת מתארת לאורך תקופות בחייהם ויש אנשים שאולי חיים כך כל חייהם. אין שום שיאים כבירים ואובססיות בלתי נשלטות,אין כל נפילות עמוקות. כמו שאמרת in between .סתם,סתמיות,בינוניות,אפרוריות. לא.אינני רואה בכך משהו רע.אני רואה בכך משהו בלתי נמנע.כך הם החיים.בדרך כלל. הביטי סביבך,וכי איזה אדם באמת חיי בצורה קיצונית מוחלטת של או זה או זה? יש אנשים שחיים בצורה קיצונית של 0 או 1 יותר מאחרים אולם גם להם יש את התקופות של ה inbetween . איך אמר פעם פנחס שדה,למיטב זכרוני: אם כי אינני ממש מאושר,גם אינני מיואש, היאוש שוכב לו שלוו כמו נמר(או אריה)בפינה. ולא אינני קפקא וכמובן לא ואןגוך. קטונתי(ואינני מרגיש בושה)אלף אלפי מונים מהם. הם הגיבורים שלי,לא בגלל שהם כתבו יצירות מופת שאחרים יוכלו לכתוב עליהם עבודות באוניברסיטה,אלא בגלל הדרך שבה כל אחד מהם התמודד בגבורה עם חיוו ומצוקותיו ונתן להם ביטוי. אינני אוהב את הפטרונות של הפסיכולוגים על חלק מגדולי העבר.הם יודעים יותר טוב מהם מה הטריד אותם. תוך שניה וחצי היו פותרים את כל בעיותיהם. הם כבר מיפו והשתלטו על כל המורכבות של האדם. תקעו שם דגלים וניצבים זחוחי דעת ומדושנים מעונג. גם לא מעט יצרים רעים מסתתרים מאחורי הדבר הזה. והלא מדובר בבני אדם נעלים ונשגבים יותר מכולנו שההתבוננות העצמית הייתה אחת התכונות המדהימות שבהם. ןכן,הם סבלו בחייהם,אולם מצאו דרך להתמודד עם הסבל בגבורה המיוחדת שלהם ולעיתים זכו גם בחסד וברגעי שלווה ושקט.כן,גם הם חיו ב inbetween מפעם לפעם. (אני ממש מתרגש מטוב ליבך.את הסבל את רוצה לבטל לנו. אולי תבטלי גם את האושר,גם את הסיפוק העמוק מהחיים?) אולם אדם אינו יכול לבחור באופן גורף כך או אחרת. אדם חי את חיוו ולמתערבים מהצד קל מאוד לתת הוראות. כן,כל אחד יכול לקחת מתכון ולנסות להכין עוגה, אז למה לפעמים העוגה בכל אופן לא יוצאת טוב? ההא,האדם לא הצליח לעקוב אחר ההוראות.! אולם אם אין הוא מסוגל לעקוב אחר הוראות?מאיזושהי סיבה? ומתכון שמתאים לאחד,מי אמר שיתאים,או ירצה את האחר? אני משתדל להועיל לעצמי וממש אינני מאוהב "בסבלי". (האנושות כולה גדולה עלי מדי ואינני יכול להועיל לה.) אדם סובל בדיוק כשם שהוא מתענג.מעניין שעדיין לא ממש נכתב הספר שמתאר את דפוסי החשיבה "השגויים" של האנשים "המאושרים"(ברגעי האושר הקיצוניים).הרי אלה,אלה הם זרעי הפורענות אולם מודעות אליהם עשויה לפגום באושר. בכוח, ממש בכוח יש נשמות טובות שרוצות להפוך את האדם הסובל, כמעט כל אדם סובל לפסיכוטי. כן,הוא סובל בגלל שיש לו הפרעה נפשית,שהיא כנראה אוסף של דפוסי חשיבה שגויים עם קבעונות רגשיים. הוא לא אוהב את עצמו.בקיצור דפוק.נו,את זה הם לא יאמרו, הם הרי אוהבים את כל האנושות יותר מידי על מנת לחשוב מחשבות כאלה. ורבים הם הרוצים להועיל לאנושות.כל אחד מסיבתו הוא. אבל נחזור לקפקא ולואן גוך. שום ספר לא הועיל לאנושות.בכל מקרה לא לאנושות כולה. כל ספר או יצירת אומנות הועילה ליוצרה(שימשה לו מעין קתרזיס)ומועילה באופן כזה או אחר לאדם המסוגל להפיק ממנה משמעות ולמצוא מובן וטעם לחייו. תועלת לאנושות?זו מילה גדולה מדי. "חשמל" הביא תועלת לאנושות כי כמעט כל האנושות משתמשת בו. כך כמעט כל המצאה טכנולוגית אחרת שהאנושות כולה נהנית ממנה. קפקא הביא יותר תועלת לפרופסורים באוניברסיטה ולכותבי תולדות חייו.הוא הוציא להם שם.כן,הוא בוודאי היה שמח לו היה יודע שבני אדם כמוני קוראים בו מתוך עניין קיומי אישי שלהם, (ויש רבים רבים כאלה) אולם בוודאי היה מתחלחל לו היה יודע על כל הניתוחים שכל מיני חוצפנים חסרי תוחלת מבצעים באישיותו לפעמים. כן,גם ניטשה,עוד אישיות כבירה ובעלת יכולת התבוננות עצמית מעמיקה לא נמלט מהגורל האכזר הזה.(לא מזמן היה איזה ספר,כשניטשה בכה- מה?,כותב הספר לא שמע על האזהרה של קוהלת,הישמר מעשות ספרים הרבה?) יש אנשים שאוהבים לשלוח ידיים מזוהמות אל נפשות טהורות. ולא מתוך אמפטיה,לא מתוך אהבה.סתם שעשוע של שעות הפנאי. מה לעשות.צריך תמיד לבדוק את הכוונות.גם דברים כאלה מתרחשים. וחוץ מזה עדיין ממש לא הבנתי מי הוא זה המגדיר את דפוסי החשיבה הנכונים?הערך של המונח הזה בעיני הוא מוגבל וגובל כמעט בשעשוע אינטלקטואלי.יש אנשים שחייהם הם כמו במכבש. מה נאמר להם,אתה מדמיין,זה לא ממש מכבש?אתה לא ממש סובל? שוב ,דפוסי חשיבה חיוביים יכולים להקל מהסבל.לא למנוע אותו לחלוטין בכל מצב ומצב(ויש להבדיל בין מצב למצב-חזרי להודעה הקודמת) ואולי במקרה הטוב ביותר יכולים להביא את האדם הנמצא במצב קשה לאותו מצב שאת מכנה בשם סתמיות.לא אושר לא סבל. (כמובן,גם בעזרת כדורים,אם ממש צריך..) נו,זה בוודאי לא מה שהיית מאחלת לעצמך כל חייך. אולם יש אנשים שבאמת חיים כך כל החיים ולא בתיאוריות. הרבה סבל ולעיתים מצבים של סתמיות.סתם סתמיות. אדם שצריך להתמודד עם משהו המסכן את קיומו אכן צריך להתמודד עמו.אין בהתמודדות כל הבטחה לאושר. נהפוכו,לפעמים דווקא ההתמודדות שלא מובילה להצלחות מובילה לכיוון ההפוך,לייאוש.ודווקא אז האדם נשבר לחלוטין עוד בטרם היינו יכולים לסעוד אותו בסבלו הרב. אולם בואי לא ניתן להתלהמות להשפיע עלינו יותר מידי. בואי נחזור למקום הטוב שבאמצע,וכן,כפי שאמרתי, הבנתי בדיוק אבל בדיוק מהו. ושם,לפחות כרגע,אני נמצא. ואני מקווה שגם את נקודה. ואני מאחל לך בדיוק את מה שאני מאחל לעצמי בחיים אך אושר ועושר.(איזה מן איחולים סתמיים הם אלה?) כי כבר נאמר,אם כי אולי אני טועה בציטוט, בית נאה,אישה נאה,כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם. כן,זאת הרי תמצית הסתמיות. ודרך אגב אני אישית מעדיף אישה חזקה,כנה ואמיתית, ובעלת אופי,שיודעת לבטא את הרגשות שלה וגם יודעת על מה היא מדברת. והלוואי שלא מדובר כאן באיזה דפוס חשיבה שגוי.. מי יודע מה רב מספרם של דפוסי החשיבה השגויים של כולנו?

 

[מקום טוב באמצע]

לא הצלחתי להתמודד עם המאסה

חסרת הפסקאות. אם תרצה תגובה מפורטת בעתיד ממני, אנא השתדל על חלוקה לנושאים ופסקאות, לפחות מינימלית. בקשר לכמה דברים שתפסו את עיני: א. אתה עדין לא מבין למה התכוונתי ב. אתה עדין מביא דוגמאות לא רלוונטיות למכביר. אפרופו העדר קיצוניות, כשאני חושבת על מיהו האדם שמגיע לפורום להרגיש טוב באינטרנט, כדי לקבל עצה או עזרה לא עולה לי נקודת השוואה לא לסוקרטס, לא לקפקא, לא לואן גוך, לא לישו לא להיטלר ולשואה וגם לא לרעבים בסומליה. אגב אתה מציע לא לעזור לרעבים בסומליה אם יש אפשרות, רק כדי שאולי יצמח שם איזה קפקא, או כי הסבל טבעי כמו האושר? ג. אין לי שום בעיה עם חריגה מהנורמה שעושה לך טוב. אם יש לך חריגה מהנורמה שגורמת לך להנות, סבבה. אבל חריגה מהנורמה שגורמת לך לסבול? למה זה טוב? אותו דבר עם דפוסי חשיבה שגויים. אם יש לך כאלו שעושים לך טוב, מה רע בהם? ואם יש כאלו שעושים לך רע, למה אתה מתעקש להשאר איתם? אלא אם כן אתה נהנה מהדכאון שלך, אולי כי זה נראה לך יותר דרמטי, יותר דומה לקפקא סוקרטס ועוד כל מיני חשובים כאלה, ואתה מרגיש חלק מבין גדולי עולם, או שזה נראה לך יותר רומנטי, או אצילי, או דרמטי, או בעל ערך או סיבות אחרות שנראות לך מהנות. אז ENJOY. אין לי בעיה עם זה.

 

[stonefroze]

טוב.שעת סיכום.

טוב,אז אני לא הבנתי אותך,(אף על פי שאני סבור שכן) אולם יש לציין שאת,משום מה, גם לא הבנת אותי.(טוב,אפשר באמת להאשים את הפסקאות.) לא נורא.באמת לא נורא.אנחנו לא הולכים הרי מחר לרבנות. (איזה מזל,את בוודאי אומרת!) ושוב,אני מאחל לך באמת כל טוב בחיים. וגם לעצמי.וכן,גם לרעבים בסומליה.(שלי אמנם לא יצא לעזור להם אישית, אולם את בוודאי עזרת להם הרבה והשתתפת בצערם וסבלם הרב.) דרך אגב,למה את חושבת שואן גוך וקפקא לא רצו להרגיש טוב? למה את חושבת שאני לא רוצה להרגיש טוב? טוב,נסתכל על זה שוב כחוסר הבנה. אנחנו לא מבינים אותך,אולם את,אין צל של ספק, מבינה בהחלט את כולנו.

 

[מקום טוב באמצע]

האמת שבחיי יום יום ממש לא יוצא לי

לחשוב עליהם. לא על קפקא לא על ואן גוך וגם לא על הרעבים בסומליה. מצד שני, בפעם האחרונה שבדקתי, זה שחושבים על מישהו לא ממש עוזר לו. מצד שלישי, אין לי משאבים כלכליים לעזור לאדם אחד מעניי עירי, כך שממש אין מה לדבר על רעבי סומליה. מצד רביעי, אני עדין חיה טוב מאוד למרות שהם חיים רע. מצד חמישי, זה לא בא אחד על חשבון השני. גם אם אני הייתי חיה מחורבן הם עדין היו חיים רע. מצד שישי, אני חושבת שואן גוך וקפקא כן רצו להרגיש טוב. ומצד שישי, אני חושבת שיש לך רווח משני מהדכאון שלך. כי לדעתך רק אנשים נאצלים נמצאים בדכאון, אתה מגנה את האושר, ובינוניות נראית לך סוף העולם. נ.ב. מי זה האנחנו והכולנו האלו שאתה מדבר בשמם? נ.ב.ב אהבתי את זה שדווקא הסיכום שלך, על אף שהיה מופרך היה קצר. תודה לאל על חסדים קצרים.

 

[stonefroze]

למקום טוב באמצע היקרה

למקום טוב באמצע היקרה, עכשיו באמת נוכל לסכם והנה באמת הדברים בתמצות.(עד כמה שאפשר) 1)אנחנו זה כל האנשים שאת אוהבת מאוד לתת להם עצות בשעות הפנאי ולא באמת מתוך אמפטיה או הזדהות כנה ואמיתית, אלא סתם כשעשוע על מנת להדגים אולי את חריפות שכלך ויכולויותייך הלוגיות והלשוניות. (הלוואי ואני טועה ואני אשמח אם תוכיחי זאת על מנת שאוכל לבקש סליחה ולהתנצל.) איך להוכיח? אמרי בלב שלם שאת פסיכולוגית שעמלה שנים על גבי שנים כדי להשיג את ההסמכה שלה ומעבר לעיסוקיה החשובים בשעות העבודה היא תורמת גם משעות הפנאי המעטות שלה. 2) אני אינני מגנה את האושר, אולם אני סבור שהסבל הוא בלתי נמנע והוא קיים כי יש לו מטרה.(מה זה משנה מהן הסיבות?) כל דבר קיים ואין מה לגנות אותו או לאשר. 3)מסבלי בחיים קיבלתי יכולת עמוקה להבין בני אדם אחרים בצורה הרבה יותר מורכבת משאת אי פעם תזכי לה. ואני מביט אל אותם בני אדם בגובה העיניים, ממש כאל אחים לדם ולא מלמעלה כמוך. 4)אני אינני מגנה את הבינוניות וזאת משום שאני בעצמי בינוני. בינוני מאוד ולמדתי להשלים ולהתפייס עם הבינוניות הזאת. אני אדם בינוני ואני אדם טוב. 5)אני כבר ממזמן לא נמצא במצב של "דיכאון", אם כי אינני יכול לומר על עצמי שאני מאושר ומסופק מהחיים..(דכדוך, מצבי רוח רעים, סתמיות של הרגשות, אולם אני כל יום קם לעבודה, גם כאשר לא ממש בא לי.)כל מה שהשגתי בחיים השגתי מבלי לדעת אושר. ואוכל להשיג אף יותר אם אדע מהו. וכאשר אוכל להרגיש אז כבר אדע. בכל מקרה עם בעיותיי למדתי(ועדיין אני לומד להתמודד בכוחות עצמי(אחרי שאנשים חכמים ומשכילים כמוך משום מה לא הצליחו לעזור לי בכך)והתובנות שלי לגבי עצמי תמיד יעלו לאין שיעור על אלו שלך. 6)אני שמח שאת חיה מצוין ומאושרת בחלקך בחיים. אינני מאחל לך שתדעי סבל בחייך אם כי, ייתכן שהיית מבינה אנשים טוב יותר לו חווית חוויות קיומיות קשות כאלו או אחרות(שלא נדע וחס וחלילה ואני מתכוון לכל מילה!) אולם מזה שלא חווית זאת ואת חיה עם זה מצוין(כלשונך)אולי כדאי שתלמדי קצת צניעות וענווה מהן. 7)אם את סבורה שאני בדיכאון, האם לא מן הראוי היה לנהוג בי אך ורק בכפפות של משי, למרות שחלק מן הדברים שאמרתי היו מעצבנים, אם כי לא פוגעים.? (ואת הרי לא תפגעי מכל מיני "מטורללים" למינהם,לא?) אני סבור שהצלחתי לסחוט ממך תגובות דיי לא אמפטיות, מזלזלות מאוד וחריפות.(אולם כיוון שזה היה מתוכנן, אז אני מודיע לך שממש לא נפגעתי.) כמו שאכן אמרת, יש הרבה אמצעים, ספקטרום וכל אדם בוחר לו את המינונים מכאן ומכאן. גם וגם וגם וגם. הדוגמא שנתתי לך באחת מן התכתובות המחישה בסך הכל אמצע אחד אפשרי. (מינונים שונים מכאן ומכאן)וגם את, מקום טוב באמצע יקרה המחשת לי שהאמצע שלך אכן נע כל הזמן וגם המינונים שלך משתנים לכיוונים קיצוניים לפעמים. שהרי מי שנמצא במקום טוב באמצע יכול בהחלט בחלק מהמינונים שלו להכניס קצת קיצוניות לפעמים, מבלי שממש מישהו ישים לב לכך, אלא אם כן,כמובן,הוא אדם רגיש מאוד(אדם סיסמוגרפי). דבר זה מחזק את דעתי,כי המקום הטוב שבאמצע הוא ,אכן, מקום כזה טוב דווקא משום שיש בו בעצם הכל ואין בו וויתור על שום דבר.(וכן,אני חוזר על כך שוב,גם היטלר היה במקום הטוב שלו באמצע. כל אחד יכול להיות במקום כזה.) וכן, ולכן אני עדיין סבור שהמקום הטוב שבאמצע הוא לא יותר מאשר פיקציה מתוחכמת. למעשה הוא לא ממש קיים. הוא קיים בהגדרה ,גם לפי דברייך, כל אחד יכול להגדיר אותו אחרת לעצמו. דרך אגב, אינני ממש מבין איך יכולת להפוך מקוראת מהצד(ההא, היסטוריונית-וממתי אלה היו אובייקטיביים?) למקום טוב באמצע. ודעי לך, מקום טוב באמצע יקרה, כי לפעמים המקום הטוב שבאמצע,הוא,איך נאמר זאת בעדינות, מקום טוב באמצע של שום מקום. מבודד,מנותק,אין לו ממש כל קשר עמוק לדברים ולעולם שעליו הוא מדבר. אני הבנתי אותך. הבנתי אותך בהחלט. הבנתי אותך לעומק. לא נותר לי אלא להצטער שלא הבנת אותי..(ואין שום סיבה שלא תביני אותי עכשיו, כי יש פסקאות!) אז בואי נמשיך הלאה בחיינו, שמחים ומאושרים בחלקנו,עד כמה שהדבר ניתן. איש איש לאוהלו. איש איש לגורלו. נ.ב-אני בהחלט מקווה שהפעם דברי היו קצת יותר מובנים ואם לא אז לא!. ושמחתי לשמוע שאת מודה לאל על חסדים קצרים ואת,הרי,לא מאמינה באל. (טוב.טוב.בסדר.הבנתי.אל תכעסי עלי. הרי כולם יודעים שזה סתם ביטוי. לא כועסת, נכון?) ושוב באמת כל טוב, אושר ועושר, אושר בלי עושר, סתם רגעי פטיט של חסד, שמחות קטנות פה ושם ומי ייתן והאל הטוב, רב החסד והרחמים, החנון ורחום, יברך את כולנו בני האדם הנעים ונדים בעולם של חוסר וודאות מתמיד. (נו, כולנו הרי אנשים מפוכחים בעלי דפוסי חשיבה לא שגויים ויודעים שזה בלתי אפשרי, כמו בסיפור של קפקא על הקיסר. הברכה לפעמים הולכת לאיבוד ולכן לא מגיעה לעולם ליעדה. כך האל נשאר אל טוב, אלא שהברכה נמסרה לשליח לא מוצלח.) כך וגם כך so be it let it be so and so שאנטי שאנטי שאנטי! ממני,האיש,שיודע מה שהוא אומר, גם(אולם לא רק)בגלל שהוא למד ולומד את זה כל יום על בשרו.

 

[Mאיה]

שכחת משהו....

איך הוא יכול לעשות רע לאחרים?? הבחירה היא בידייך אם להרגיש רע ממילותיו... תתחילי ליישם!! ותפסיקי לנסות לגרש!! מי את שתחליטי מי יהיה בפורום הזה?? מרגע שנכנסת בשם הבדוי שלך, רק ארס ורעל נטעת!! לימדי לקבל את דעותיו השונות...ואם לא מתאים לך, הבחירה בידיך להבליג! הדברים שאת אומרת לא תקפים לגבייך?? הביטי בעצמך, עבדי על עצמך והפסיקי לנסות לשנות אחרים!

 

[בן טל-שחר]

היי, מאיוש, מה שלומך?!

מזמן לא דיברנו, לא דרך הפורום ולא טלפונית... מתגעגע! שלך באהבה בן

 

[בן טל-שחר]

למקום טוב באמצע:

יקירתי, אני מאוד אוהב את התגובות שלך, לדעתי הוספת המון רוך ושפיות לדיונים בפורום הזמן האחרון. את נהדרת... תודה... הגעת לכאן בזמן מאוד רגיש והשתמשת בכל כלי שעמד לרשותך, כולל הכל (!), לצורך יצירת איזון ואווירה טובה יותר כאן, בפורום, תוך חתירה מתמדת אל מטרתו (להרגיש טוב)... ועל כך שלוחה לך ברכתי ותודתי ואהבתי

בן

 

[Mאיה]

בן, בן, בן...

סלח לי...אבל דווקא עכשיו נזכרת לכתוב למקום טוב באמצע את הודעתך? איזו צביעות... בגלל התגובה שלי החלטת לחזק אותה? לא יכולת לעשות זאת בזמן אחר? ואם לא בזמן אחר...לפחות לא כתגובה להודעה שלי, אלא להודעה שלה?! ובן, זה לא משהו אישי נגדך (לאור הדברים האחרונים, והבחירה שלך להיפגע ממני...אני חייבת להבהיר זאת) פשוט שים לב מה רשמת... ובקשר למה שרשמת לי... אנחנו שונים בן, כנראה שאין לנו על מה לדבר...לכן לא אמרת לי בעצם כלום במזכירה...מלבד דירות- ועל כך תודה רבה!...וחבל! שיהיה לך רק טוב, בן. ובהצלחה בפורום שלך...אני יודעת שזה תחום שאתה אוהב, ויודעת כמה רצית. Mאיה.

 

[מקום עוד יותר טוב]

אם זו האהבה של בן .....

אז רחמנות על מי שהוא לא אוהב