שלום אגוזית וברוכה הבאה!../images/Emo140.gif
אני נפגשת ביותר ויותר מקרים בהם בנות מאובחנות בגיל מאוחר, יחסית. אבל, מנסיון - אף פעם לא מאוחר (בתיהבכורה אובחנה בכיתה ט´...). הסיבות לכך הן בדרך כלל העובדה שאין עם בנות הרבה הפרעות התנהגות ובעיות משמעת כמו עם בנים. שבנות עם הפרעת קשב פועלות "הפוך" ומפנימות את הקשיים הן מתביישות, הופכות עצובות יותר, מכונסות יותר וכו´. לרוב הן כל כך נחבאות אל הכלים שממש קשה לאתר אותן בכתה והמורה הלוא עסוקה עם כל ה"תכשיטים" היא לא תקרא לדובים מהיער על "ילדה טובה" שיושבת ולא מפריעה לה בכיתה (אני מסייגת את הנאמר: לרוב זה כך, אך לא תמיד! יש הרבה בעיות עם בעיות משמעת והתנהגות מוחצנת ). באם את חושדת בהפרעת קשב עלייך כמובן לשוחח עם המחנכת והיועצת ולשאול לדעתן ולבקש אבחון. אבל...באם הן מרגיעות אותך ואת עדיין סבורה שלילדה יש קשיים שנובעים מאיזהו בעיה, עמדי על זכותה לערוך אבחון. אני מאוד מאמינה בהרגשה של אמהות....חרוב הן צודקות בתחושה שלהן.
