לתת לאחים לחנך?

פלגיה

New member
לתת לאחים לחנך?

נושא שעלה בפורום "חינוך לגיל הרך". כתבתי שם את דעתי ואני מעתיקה אותה כאן. אשמח לשמוע דעות ותגובות: יש גבול מאוד עדין בין פיתרון בעיות בין האחים שאת זה מאוד מעודידם, ובין "חינוך". היה סכסוך. א' הפריע לב', וב' ניסה לפתור את המצב בעצמו כמיטב יכולתו, כולל הערות, בקשות וסילוק הצלחת. הוא פתר מאוד יפה, וכל הכבוד לו. אבל לפעמים הוא נוזף יותר מדי, או לוקח אחריות חינוכית על אחיו הקטן - ואז זה מפריע לך. אבל קצת קשה להגדיר את הגבולות. בנוסף, אפשר לומר עד מחרתיים בבוקר שאני לא מרשה לאח לחנך את אחיו, אבל המציאות מראה שזה ממש לא נכון. זה קשור גם לדיונים שהיו בפורום על מעמד היררכי במשפחה. אנחנו מאוד מצפים מהילד הגדול שיחנך את אחיו בצורה זו או אחרת. למשל אם שני הילדים בסלון ובן השנתיים מקשקש על השטיח. תהיה לנו תלונה לבן השש "למה ראית ולא הפסקת אותו?" אותו דבר אם בן השנתיים בורח החוצה, או משחק בכפתורי הגז. באופן כללי יותר אנחנו מצפים (במודע או במובלע) שהגדול יעמיד "דמות חינוכית" לקטן ממנו. אז עכשיו לבוא ולומר "אל תחנך אותו זה לא תפקידך" נראה אפילו קצת צבוע. אז איפה הגבולות? מבחינתי אין לגדול סמכויות ענישה כלפי הקטן. זה תפקיד ההורים, ואין שום סיבה לתת לילד סמכויות ענישה (בעיקר בגלל הסכנה שאלה ינוצלו לרעה, או באופן מוגזם כלפי דברים שאין צורך כלל להעניש עליהם)
 
וואי, איזה תזמון

נכנסתי פעם ראשונה - וזה נושא שכל כך מעסיק אותי בזמן האחרון... פלגיה- רק סמכויות ענישה אין לגדול? זה עדיין נראה לי גבול דק מדי. נתקלתי במשפחה בילד הקטן (13) שלו כמה אחיות גדולות. מה אני אגיד? יש לו "צוות הורים". אף אחד לא מעניש, אבל כולן "מצוות". תעשה ככה ואל תעשה ככה, ונו, מה קורה עם החובות שלך ל... לי זה מאוד צרם.
 
אבל אולי גיל 13 הוא לא דוגמה טובה

בגיל 13 לא הייתי רוצה שגם ההורים יצוו. כלומר ככה אני מרגיש שצריך להתנהג עם מתבגר - בהדרגה להפחית את הפקודות שהוא מקבל, ולתת לו יותר ויותר מקום לשיפוט עצמי ומשמעת עצמית. אז לא הייתי מאפשר לאחים גדולים לצוות עליו, אבל לא בגלל שהם אחים, אלא בגלל שזאת כבר לא הדרך הטובה לנקוט בהתנהלות איתו.
 
ברור

אבל בקלות אפשר שהקטן יהיה בן 6 והגדול בן 10 והסיטואציה תהיה דומה. (כך זכור ליי מילדותי. ואמא שלי היתה אומרת: "סליחה, אבל את לא אמא שלו ולא מתפקידך לחנך אותו.."
)
 
זה משפט שכל האמהות אומרות

אבל נראה לי שמה שפלגיה שאלה זה האם באמת זה נכון, והאם אין לך ציפיות מהילד בן ה- 10 שיהיה בכל זאת מחנך, בעיקר כשההורים קצת רחוקים.
 
כן. דווקא.

כשאני משווה בין ההתנהלות המשפחתית שלי להתנהלות המשפחתית במשפחה של בעלי- ההבדל עצום, וזה בדיוק המקור שלו. ואני חושבת שאני מצפה מהגדולים להוות דוגמא אישית. לא לחנך. לדעתי יש הבדל משמעותי.
 

פלגיה

New member
ויש לך מה לומר על הדוגמה שהבאתי?

ילד בן שנתים מקשקש על השטיח בסלון. אחיו בן השש יושב ו"לא מחנך אותו" (גם לא משתתף, סתם מסתכל) זה בסדר מבחינתך?
 
בסדר? לא יודעת

הייתי בהחלט מעדיפה שהילד הגדול יבוא להגיד לי שהקטן מקשקש, מאשר שיגיד לו בעצמו. (מצד שני- יכול להיות שכשיגיע רגע "האמת" אני בהחלט אתן איזו צעקה "נו? למה לא הפסקת אותו?"
אבל זה לא אידיאלי בעיני.)
 

פלגיה

New member
חשבתי על כל הפעמים

שבהם אני אומרת "אל תחנכו אותו". והבנתי שבעצם היתה הכוונה לאחד מהדברים הבאים: "אל תנזפו בו" "אל תצעקו עליו" "אל תקחו לידיכם סמכויות ענישה" "אל תאימו עליו" "תבינו אותו ותקבלו את רגשותיו" "תדברו איתו בנועם" בקיצור את כל זה אפשר לסכם בגישה: "תחנכו אותו, אבל בדרך שלי". וכן - אני חושבת שהרבה מהחינוך בבית מגיע מן האחים הגדולים, ואין בכך כל רע, כל עוד זה נעשה בדרכי נועם ולא מתוך לקיחת שררה מוגזמת.
 
למעלה