לתחמן את הילדים

[חגיתושתוש]

לתחמן את הילדים

אצלנו בבית, יש החלטה מקודשת - לא אומרים לילדה סתם דברים. לדוגמא - לא מבטיחים לעשות משהו, אם לא מתכוונים לזה. לא מנסים לסבן אותה, "הנה הנה אבא בא" למרות שאבא לא בא (ראיתי שזו שיטה נפוצה אצל מטפלות בשביל לגרום להם לאכול). בקיצור, הכל על השולחן. מה קורה אצלכם? ועוד קוריוז קטן: באחד הימים השבוע ירדתי עם הקטנה לקניון והיה נורא קר, רציתי להלביש לה ז´קט והיא לא הסכימה. אז בסוף אמרתי לה שתלבש, ואם בקניון היא תרצה נוריד אותו. איך שנכנסו לקניון היא מתחילה "אמא, אוציא" ... הויא רק בת שנה+8.

 

[שישיר]

אמון - זה דבר בסיסי במערכת יחסים

ולא משנה איזו מערכת יחסים (בעל-אשה, אב-אם, הורים-ילד, חברים), אם נבטיח ולא נקיים - נשבר האמון, אנחנו נלמד לחוסר אמון, ואח"כ לא נוכל לבוא בטענות על שקרים.. אם אני מבטיחה משהוא - אני תמיד מקיימת, גם אם לפעמים נדמה שהם קטנים ולא זוכרים - אני מזכירה להם: אמא הבטיחה X והנה אמא מקיימת - וכמובן, שאני מצפה מהם לאותו יחס.

 

[מיכללב]

../images/Emo45.gif מסכימה במאה אחוזים

 

[ניריתי]

מסכימה בהחלט- הבטחות צריך לקיים

 

[ליאת של בר]

מסכימה עם כל מילה! ../images/Emo45.gif

 

[ר-חלי]

גם לא להעלם בלי להגיד אפילו שבוכים

 

[anat30g]

קצת מתחמנת... ../images/Emo13.gif

לא - אני לא משקרת, ולא אומרת להם דברים שהם לא נכונים, כשאני מבטיחה - אני משתדלת לקיים... אבל בדבר אחד אני כן מתחמנת - פרסים והפתעות. הילדים שלי חוזרים לפעמים מהגן, לפעמים מהקניון, לפעמים ממסיבת יומולדת עם איזו הפתעה קטנה, פיצ´פקס... שטויות כאלה שאחרי שמשחקים איתם חצי שעה הם מתגלגלות בבית עד שנשברות... אז אחרי שנגמר לילדים מהם אני אוספת אותם בקופסה וממחזרת אותם - מעניקה אותם בשנית כעבור תקופה על "התנהגות טובה" - למשל ילד לקח תרופה בלי לעשות מזה עניין, סידר את הסלון מבלי שביקשתי וכו´... מדהים אותי שהילדים לא מזהים שזה כבר היה אצלם ביד, מבחינתם זה חדש לגמרי והם מתלהבים מזה שוב... אני יודעת שזה תיחמון ובעלי חושב שזה גאוני. ענת

 

[אמא של בנות]

הגננת: אבא יבוא לקחת אותך מהגן,

בעלי יצא למילואים והביא את היחלדה לפני כן לגן. היא בכתה חהגננת ניסתה להרגיע אותה ואמרה שאבא יחזיר אותה מהגן. אז בעלי אמר: "לא, אני לא אביא אותה מהגן, אני אהיה במילואים". נראה לי שהגננת קצת היתה המומה, אבל ככה זה אצלינו, אין תחמונים.

 

[מיכל1532]

לפעמים זה לא תלוי בנו ואי אפשר

לקיים מה שהבטחנו,אבל אני לא מבטיחה מה שאני יודעת מראש שלא אוכל לקיים. ביי מיכל153

 

[אילנה של יובל ומיכל]

יובל יודעת מגיל מאוד צעיר

ש"מה שמבטיחים חייבים לקיים". אנחנו מאוד מקפידים על זה אפילו ברמה של כשהולכים לעבור טיפול כלשהו (רופא וכו´) והיא שואלת אם יכאב, אני אומרת שכן, קצת, אבל מיד אני אתן נשיקה ואחרי קצת זמן זה יעבור. או כשאני עושה להן משהו לא נעים כל כך (שוב, נותנת תרופות, גוזרת ציפורניים וכו´) אני לא אומרת "זהו, גמרנו" עד שבאמת אנחנו ממש ממש ממש בסוף. והכי חשוב - מעולם, אבל מעולם, לא ברחתי לה. למשל בתחילת השנה בגן, היו האמהות שהילד שלהן בכה ולא רצה להפרד ומיד כשהוא שקע במשהו אחר - הן פשוט נעלמו. אז מה זה עשה ? הילד פתאום גלה, בכה מאוד וגם נפגם האימון. אני תמיד העדפתי להגיד ליובל שלום, אפילו להשאיר אותה בוכה בידיים של הגננות, אבל שהיא תדע שהלכתי ושעוד מעט אשוב. תמיד.