לשרון אהובתי
האהבה שליט אמיץ היא. יש להעניק לה את המרחב לו היא ראויה. נלך בעקבותיה בעיניים עצומות, תקווה מעבר לתקווה. גבוה ועוד יותר גבוה היא צוללת אל הירח בכנפיים פרושות, בכוונה חסרת מילים, אבל היא כמו אל היודע את השביל בו יפסע ואת מוצאות דרכי השמיים.
