לשמחת כל הטראנסג'נדרים/יות

[ערבהאיןקץ]

אני לא הייתי הולכת לגן שפונה אליי ב

דאר רשום... מצד שני, אם הייתי רושמת את הילדים שלי לגן כלשהו - הייתי מכבדת את המערכת.

 

[אבא גאה]

ככה זה כאן ../images/Emo31.gif

וזה עוד החינוך המונטוסורי, זה שעל לוח הכניסה של ביה"ס חקוק ש"הילד עומד במרכז".......חחחחחחחח הם עלובים בקטע הזה באמת. הנה, עכשיו תהיי בהלם - לא רק שיש להם תלבושת אחידה, הם גם איימו עלינו ההורים במכתב שהם שלחו הביתה......אם הילד שלכם יגיע לביה"ס ללא תלבושת אחידה, יישלח פתק הביתה. בפעם השניה שיגיע ללא תלבושת אחידה יישלח מכתב בדואר רשום. בפעם השלישית (שימי לב, שבי בנחת ותעזבי כוסות תה רותחות) הם ילבישו את הילד בתלבושת אחידה וישלחו את החשבון להורים. אהבת? גם אני....ניגשתי אליהם ואמרתי בחיוך שבמידה וזה יקרה, אני אשלח להם את הצ'ק בדואר, ומהתיבה שליד הבית שלי לא אספו מכתבים כבר כמה שנים....... כמובן שאושר הולך הרבה ללר תלבושת אחידה (אם כי אני מנסה להישאר בצבעים המורשים) ואילו הערה אחת לא שמעתי אפילו....הם קצת מפחדים ממני. אבל רוצה להתרגז עוד יותר? יום אחד אושר הלך לגן עם פלסטר של ברבי על אחד מהפצעים שלו, הוא חזר הביתה ועל היד היה פלסטר "רגיל".....מה קרה? שאלתי, נפל לך הפלסטר שלך? לא, הוא אמר - הגננת החליפה לי את הפלסטר בפלסטר אחר כי היא אמרה שזה מפריע לריכוז של הכיתה. אני מיד אמרתי לו שיש לו זכות לשים איזה פלסטר שהוא רוצה על היד שלו והצעתי לו בפעם הבאה שהגננת אומרת לו להוריד את הפלסטר שיאמר לה בעדינות שאת הפלסטר הזה הוא אוהב יותר והוא לא רוצה להחליף. כמובן שבבוקר גם עצרתי אצל המנהלת ווידאתי שלא תהיה אי הבנה - "לא איכפת לי מהחוקים שלכם, הבן שלי אוהב פלטרים של ברבי, ואני מאשר לו להיות איתם, אם זה מפריע לריכוז של הכיתה, זה יימשך בדיוק שלוש דקות" וכמובן שמאז אושר הולך עם איזה פלסטרים שבא לו........ כבר אמרתי לכם שהם לא כ"כ אוהבים אותי שם? הם אמרו למיילס :"אתה נורא נחמד, אבל אבא גאה מאוד אגרסיבי"

 

[טוסברהינדא]

../images/Emo5.gif

מוכרחה להודות שאני די מזועזעת מכך שאתה לא מוכן לכבד את החוקים של הגן אליו הכנסת את אושר, ומאפשר לו מערכת שונה של חוקים בתוך הגן. חוק אחד לכולם, וחוק אחד לאושר, כי ככה אבא שלו רוצה. לאוידעת. אולי אנרכיזם זה טוב, אבל לא מתחברת בכלל. אפילו נרתעת. לא מבינה למה אתה מתעקש לכפות את החוקים שלך בעניינים כל כך טריויאליים, על מערכת שלא מעוניינת בכך, במקום להעביר אותו לגן אחר. לא מבינה גם למה הם לא מציבים לך גבולות, אם זה כל כך מפריע להם. אולי באמת זה לא כל כך חשוב להם?

 

[מיקי6המקורי]

חושבת שאכן כך..

לא נכון לתת לילדים שלנו לחיות במיסגרות שהדרישות שם מנוגדות לתפיסת עולמינו ,לא בטוחה שהמסרים הכפולים הללו תורמים להם ותמיד חוששת שאולייכול להזיק... ובכלל הרבה יותר רגוע לי להשאיר את היקרים לי במקום אותו אני אוהבת עם אנשים שמאמינה ביכולתם לא להוסיף תיסכולים ומתחים מיותרים..ובטח לא במקום עם אנשים שיש לי כ"כ הרבה נגד ופחות בעד...

 

[s h l o m k e]

אבא גאה../images/Emo26.gif אני מצטרף לביקורת

הקולוסאלית.

 

[אורי 0]

איך אתן יודעות אם יש גן אחר?

או שהוא פשוט עולה המון כסף? ההחלטות האלה לא פשוטות. ובעיקרון תמיד יותר פשוט מבתכלס. ולפרח - יכול להיות שהבגדים מקבלים חשיבות מההגבלה. כל דבר אסור - הופך חשוב.

 

[פרח7]

../images/Emo45.gif

חושבת (ובבקשה אל תזרקו עלי עגבניות - כבר בדקתי ואין אייקון כאן כזה ) שנושא הבגדים הוצא מחוץ לפרופורציות. החופש ללבוש מה שהוא רוצה הפך להיות סמל ל...למה בעצם? לאינדיבדואליזם? לחופש ביטוי? לתמיכה בלתי מסויגת של הורים בבנם? וגם אם כן, זה שאתה נלחם עבורו מול כולם בנוכחותו מצד אחד, זה טוב, כי הוא מרגיש שיש לו תמיכה מצד שני, האם זה לא יוצר תחושת בידוד של "אנחנו מול כל העולם שלא מבין אותנו"?

 

[אבא גאה]

החוקים של הגן

חוקי הגן המזעזעים בנושא המדים זיעזעו לא רק אותי. יש כמה הורים (כ-7) שאני מכיר שדולחים את הילדים לגן "לא במדים". המדים הם מכנסיים כחולים (פוטר) וחולצת (טריקו) לבנה. על שניהם יש סמל של הגן. בגן הם מוכרים את את המכנסיים ב 22$ כשניתן לקנות את אותו פוטר בדיוק ב-8$ אבל בלי הסמל כמובן. חולצה בגן עולה 12$ ובחנות ניתן לקנות טריקו לבן ב 4$. אני לא שולח את אושר עם כתום לגן, הוא הולך בדיוק עם הצבעים של התלבושת אבל אני לא מוכן להוציא על זה הון. בתחילת השנה הנוכחית פנינו לגן (כמה הורים) ואמרנו שנורא יקר לנו ככה המחירים שלהם והצענו שנוכל לבוא עם אותם צבעים אבל בלי הסמל - התגובה שלהם היתה "לא" והמכתב שנשלח להורים. אנחנו ההורים החלטנו לשלוח בכל זאת. לגבי הפלסטרים - לא ראיתי שום חוק כזה בשום מקום - זה גחמה רגעית של המהלת כנראה.....ועם כל הכבוד לה, יש גבול! לאושר בפירוש חשוב להביא "משהו מעצמו" לגן (לאושר ולשאר ילדי העולם) והוא מוצא את זה בפרצות הקטנות של החוקים..... בקיץ היה מותר לכל אחד מהם להביא צעצוע קטן מהבית ל"שואו אנד טייל" ואושר פרח מאושר כל בוקר. בשנת הלימודים זה אסור - ביקשתי מהמנהלת אולי להנהיג במהלך השנה שכל יום ילד אחר מביא צעצוע והתשובה היתה "לא זה מסיח את הדעת"... אין שום רע בפלסטרים צבעוניים - וכששאלתי הורים אחרים הם נדהמו מהסיפור. פלסטר של ברבי ואנרכיה - קצת רחוק...... נשמע אחרת?

 

[אמאברוזה]

משוכנע שזה גן מונטסורי?

ומה הסיבה לשלוח אותו לגן שכזה ,אין מקום אחר חביב יותר?

 

[אבא גאה]

Canadian Montessori Academy

ככה קוראים לו......

כשנרשמנו במרץ שנה שעברה ביה"ס הזה עשה עלינו את הרושם הכי טוב....ולמרות שלא אהבתי את עיניין המדים זו היתה הבעיה היחידה שלנו. מהר מאוד גילינו שההנהלה של ביה"ס מאוד לא ידידותית. אבל - הגננות מעולות ואושר היה מאוד מרוצה (ועדיין) בחופש התרוצצנו ברחבי העיר וחיפשנו אלטרנטיבה - לא מצאנו שום גן שהיינו מרוצים ממנו - רוב הגנים היו מאוד נוקשים, גם ב"חומר הלימודי"..... אנחו חיפשנו קצת יותר חופש....... במונטוסרי למרות הנוקשות, כל ילד בוחר לו אמה הוא רוצה לעסוק/לשחק/לעבוד וההתקדמות היא לא תחרותית ואישית - זה עובד. גנים שכן מצאו חן בעינינו היו רק עד גיל 5 וזה לא התאים לנו להעביר אותו גן לשנה אחת ואז שוב לעבור. החלטנו לעשות עוד שנה או שנתיים במונטוסורי ואז כיתה א'..... בכל מקרה קיבלנו גם המלצה לגן אנטרופוסופי (לא ברור לי עדיין מה זה בכלל) מזוג נשים שהבת שלהם הולכת שמה ......אז נבדוק גם. אבל לשמחתינו כנראה שבשנה הבאה ייפתח ביה"ס דמוקראטי באוטווה ואז צרותינו ייסתיימו?!?

 

[פרח7]

פתאום וללא שליטה אני חייבת

לשלוח לך

אוהבת אותך עד אינקץ גרררררררררר..........

 

[אבא גאה]

אני אוהב את זה שאין לך

שליטה עצמית בעיקר בחיבוקים

 

[.m]

../images/Emo45.gif

גמני תומכת באבא'לה. תלבושת אחידה בגן? יש לי בעיות קשות עם הנהגת תלבושת אחידה בתיכונים, אז בגני ילדים? בכלל, הנסיונות ההולכים וגוברים של המערכת לדכא את האינדבידואליזם פשוט מזעזעים אותי. כל הכבוד לאבא, שאינו נותן לאף מערכת (גן או סבאסבתא) לדכא את האישיות של אושר! יש כח!

mai (שמקווה למצוא לילדים העתידיים שלה אבא עם כזה ראש, ולא רק כדי שלא תצטרך לנהל בעצמה את כל המלחמות

)

 

[CeruleanCat]

מאוד מאוד אהבתי

את הסיפור הזה. זה בדיוק מדגים לילד שיש גבולות ביחס של אנשים ויש תוצאות לכל בחירה, ואתה צריך לשקול אותן ולקבל אותן. הובהר לו שלכל אחת מהברירות יש תוצאה אחרת, והוא הגיע לבחירה שלו. ברור שהיחס של הסבתא מקומם, והיא גם הועמדה בפני התוצאה הצפויה של הבחירה שלה, והחליטה לשנות אותה. כל הכבוד. כך גם עם הבחירה שלו ללבוש שמלות בחוץ. הובהר לו מה תהיה התוצאה (מגוון תגובות שליליות) והוא בחר ללכת עם שמלה ולהתמודד עם התגובות. יש דברים שהם מחויבי המציאות וצריך ורצוי לעשות ברמה האישית והחברתית, והילד צריך ללמוד את זה (למשל להתרחץ, להתלבש בכלל, ולדבר בנימוס לאנשים), אבל מעבר לרף מסוים, המשקל שצריך ליחס לעמדות של אחרים לעומת הרצון האישי הוא גמיש ותלוי במערכת שיקולים מורכבת. זה בכלל לא נכון שילדים קטנים לא מסוגלים לקיים מערכת שיקולים מורכבת (אם כי מן הסתם קשה להם יותר להסביר אותה לאחרים או לעצמם בצורה מילולית). מאוד אהבתי את זה שאתם מציגים בפניו את התוצאות ונותנים לו להגיע למסקנה.

 

[הנסיכה פיונה]

מה פתאום לרצות?

אתה ומיילס הורים של אושר ותפקידכם לגדל אותו למיטב הבנתכם. תפקידכם לא כולל לרצות את כל המשפחה.... גם לא את ההורים. (ואתם יודעים לעשות את זה, לא? בכל זאת הומואים...) לא צריך לרצות אותו, צריך שהוא לא יתבטא כפי שהיה בפעם הקודמת. מה שהוא חושב בליבו פנימה- זכותו. להגיד לו "אם הוא ירצה שמלה אז לא נבוא" זה לנסות לפתור לו את הבעיה באופן שיוצר הרבה בעיות אחרות. אני לא הייתי נותנת את החבל הזה. אולי תספרו ככה: אנחנו החלטנו לאפשר לאושר ללבוש שמלות. אנא כבד את החלטתנו. אנחנו מבינים שלא נח לך עם זה, אבל אנחנו שקלנו וכך החלטנו. בכל מקרה ויכוחים על הנושא בנוכחות הילד מזיקים לו ואנחנו מבקשים להמנע מכך. אם הוא יגיד "שלא יבוא לפה עם שמלה".... אז זו בחירתו, משום מה לא נראה לי שכך יגיד אבל אולי אני תמימה ואופטימית.

 

[אבא גאה]

קבלי קידום למלכה

את צודקת, אני צריך קודם כל להגיד שהכי חשוב לא לנהל את השיחות האלו ליד הילד איך לא חשבתי על זה קודם? ולמרות כל הטלטלות הנפשיות שעברתי כאן בשירשור הזה, אני עדיין חש שהדרך הנכונה היא הדרך של האמת - כך החלטנו וכך נעשה, אנא כבד את החלטתינו.

 

[יסמין@]

מסכימה מאוד! ועוד נקודה שהעלאתי

ב"הורים ותומים": הגבולות שצריך לשים לסבתא ולסבא. מי שאחראי לחינוך הילד הוא *הוריו* נקודה. ולא הסבתא והסבא. הסבתא והסבא כבר חינכו בזמנם ילדים, ועכשיו הם כבר לא צריכים לגדל ולחנך ילדים, משום שאין אלו ילדיהם, אלו נכדיהם. וכדאי שהסבא ילמד מה ההבדל בין הבן שלו לבין הנכד שלו, ובין התפקידים, הזכויות והחובות של אבא לבין אלו של סבא. ואם כבר, אז כבר: א. זה לא העסק של הסבא מה הנכד ילבש ב. הוא לא אחראי על חינוך הנכד ואין לו למעשה שום זכות לבקר את החינוך שהוא מקבל מהוריו ג. אין לו זכות להעביר ביקורת על האבא של הנכד ובוודאי שלא ליד הנכד - זה לא חינוכי, זה לא מכבד את אבי הילד, זה לא מתחשב ברגשות הילד (וכמובן ברגשות בנו) ד. אם לסבא יש בעיות עם שמלות (או עם הומופוביה כזו או אחרת), שיפתור אותן בזמנו החופשי, ולא יוציא אותן על נכדו ועל בנו

 

[אבא גאה]

אנחנו מנסים לא לגרום למלחמות עולם

אבל אני מסכים איתך לחלוטין עכשיו רק נראה איך מעבירים את זה הלאה. מספיק עשינו שמה באלגן עם האין ברית מילה......

 

[יסמין@]

צ'מע, לא רוצה לסכסך, באמת

אבל לדעתי אפשר לומר את זה בצורה הכי מנומסת אבל גם בצורה הכי הכי הכי ברורה שאתה ומיילס האבות של הילד הזה ואתם הקובעים בכל הנוגע לחינוכו. אתם, ולא מישהו אחר. מישהו אחר אולי יכול לנסות ליעץ, להציע, וכו' - אבל את ההחלטות אתם מקבלים. ואגב, פעם אחת - זה עצה. פעמיים - זה ניג'וס. שלוש פעמים לחזור על אותו הדבר - זו כבר ממש הטרדה... אז בוא נדגים על הקטע עם חולצת הפיג'מה הסיפור: "אישרתי...... ועוד לפני שיצאנו מהבית סבתא שלו אמרה :"מה זה? למה הוא לא מחליף בגדים" ***אתה*** משיב: "כי ככה הוא רוצה והרשתי לו". ואם היא תאמר משהו כמו: "אבל אני לא מרשה לו" אז אפשר לבקש ממנה בעדינות לבוא איתך לחדר השני, כדי שלא לומר את זה ליד הילד (או אם אתה מעדיף, דווקא כן לומר ליד הילד. הרי היא לא מתייחסת אליך בנימוס כזה...) ולומר לה אחת ולתמיד: "סליחה, אבל את הסבתא ואני האבא. והאבא קובע. לא הסבתא". אבל עדיף לא לחכות שזה יקרה שוב. והרי ברור לך שזה יקרה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב. כדאי לדעתי שאתה ומיילס תחליטו על דרך טיפול בבעיית ההתערבות הבלתי נסבלת של הוריו. אולי עדיף שהוא ידבר איתם, סוף סוף הם הוריו ואתה החתן. או אולי אפשר ששניכם תדברו איתם ותגידו להם משהו כגון: "אנחנו ההורים של אושר ואנחנו קובעים. לא אתם. אנחנו מבקשים (או דורשים, תלוי אם רוצה להישמע מאוד תקיף) שתכבדו אותנו כהורי הילד". ואז תסבירו להם מה זה נקרא לכבד אתכם כהורי הילד: א. לעולם לעולם לא להעיר לכם הערות בנוכחות הילד. לעולם לעולם לא לבקר אתכם ואת התפקוד ההורי שלכם בנוכחות הילד ב. להבין שאם אתם מרשים משהו - אז מותר. ואם אתם אוסרים משהו - זה אסור. אתם המחליטים על מותר ועל אסור, לא הם! ולעולם לעולם אסור להם לערער על השיפוט שלכם ועל שיקול הדעת שלכם אפשר לומר משהו רך כגון: אנחנו יודעים שאתם מאוד מאוד אוהבים את אושר ורוצים אך ורק את טובתו. אז תתפלאו, גם אנחנו רוצים בדיוק אותו הדבר. אבל כשיש מחלוקת בשאלה מהי טובתו ואיך להשיג אותה, *אנחנו* קובעים. לא אתם. אתם הסבתא והסבא. כבר גידלתם ילדים. זהו, עכשיו תנוחו ותהנו מהנכד שלכם. תאהבו אותו, תשחקו איתו. תגידו תודה שאתם לא צריכים לחנך אותו. זה התפקיד שלנו! רגע, אתה בכלל מעוניין בבית הספר לאסרטיביות ולחינוך סבתות וסבים שאני מעבירה כאן?

נ.ב. כדי שלא תחשוב חלילה שאני הגעתי בתחום הזה למנוחה ולנחלה, אז לעתים קרובות מאוד אני אומרת לאימא שלי (שהיא אישה נפלאה ואהובה ויקרה וכו' וכו' אבל גם שתלטנית לא קטנה ודעתנית לא קטנה ודאגנית וכו' וכו' ותמיד חייבת לומר את ה-2 סנטס שלה בכל תחום): "אל תגידי לי מה לעשות ואל תגידי לי מה לא לעשות ואל תגידי לי מה לעשות ליד הבת שלי ואל תגידי לי מה לא לעשות ליד הבת שלי ואל תגידי לבת שלי מה לעשות ומה לא לעשות! את הסבתא! אני האימא! את לא צריכה לחנך את הבת שלי! אגב, פעם שקלתי חצי בצחוק חצי ברצינות להקליט את המונולוג הזה ופשוט כל פעם שצריך - פשוט ללחוץ על הכפתור. למה לבזבז שוב אוויר?

אבל בכל זאת, אחרי חזרות רבות, זה כמו סוגסטיה - בכל זאת מתחיל לפעול...

 

[פרח7]

../images/Emo45.gif