לשמוע ולא לראות

[ל י M ו ר]

לשמוע ולא לראות

הוא אמר לי השבוע תוך כדי שיחה שהתארכה לכמה שעות וההסברים על מה לעשות ואיך גלשו לנושאים אישיים וניתוחים פסיכולוגיים "אתם אלה שעובדים עם מחשבים ,האנשים שבורחים שנוח להם שלא רואים אותם רק שומעים" ואני אמרתי לו מה פתאום וצחקתי. אבל בפנים ידעתי שהוא צדק. ובחודש האחרון הגיע השלב שאני צריכה לעזוב את הקופסא. זה התחיל בקטנה אחד על אחד, ועכשו אני צריכה להתחיל הדרכות קבוצתיות. ויש לי פרפרים וגלי חום וחלומות שאני מגמגמת ושוכחת הכל. לוקחים לי את הקופסא המרובעת זאת שאני מנקה כל בוקר ומבלה מולה כל היום זאת שאני יודעת אם מישהו ישב לידה או חלילה מחק או נגע לי שם במשהו. גררררררררר אני בלחץ היסטרי יש לי פחד קהל,אני אוהבת את הפינה השקטה שלי יש למישהו רגיעון?

 

[d a n i e l s 5]

הכיטוב...

בשעורי משחק ממליצים על "דמיינו קיר מול העיניים ועשו כאילו אתם מדברים אליו". לך אני ממליצה לדמיין כל אחד מהקבוצה הזאת ל"קופסא" ובלי שירגישו חפשי בגוגל את ה"קובץ אנושי" ותעלי אותו למעלה . ותראי איך שהמיומנות של ההבעה בע"פ תבוא לך בטבעיות כמו המיומנות של "הבעה בכתב".

 

[קורא ומבין]

כמי שמרצה לקהל...

ולעיתים לקהל רב - ולמרות שנות הרצאה רבות עדיין מרגיש פרפרים בבטן לפני כל הרצאה, נחמד להיכנס לאולם ולדמיין את כולם במצב לא מאיים... אני נוהג לדמיין את הרקהל שלי יושבים עירומים, רק עם גרביים, לא יודע למה - זה גורך לי לחייך ומרגיע אותי. דרך אגב, תחושת הפרפרים בבטן מקורה בכך שבשעת "סכנה" (ופחד קהל הוא פחד ככל פחד אחר) הגוף מעביר את הדם לאיברים ש"צריכים להילחם" - קרי זרועות, רגליים, מוח. תחושת הפרפרים היא התחושה שמעבירה הקיבה כשהיא מתרוקנת מדם...

 

[maof]

לאט ...לאט ../images/Emo24.gif

לדעת שכל צעד מחזק אותך

לפרוש ת'כנפים של הפיה

ולדעת שלכל תוצאה יש סיבה

מעוף

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

כן ... כמה..

1. הכי חשוב לדעתי זה כמובן לשלוט היטב בחומר. 2. אפשר ורצוי לתרגל בערב לפני חבר, או אפילו לפני המראה. 3. את יכולה להקליט את עצמך, ולשמוע אחר כך. 4. לפעמים אני מתקרב למסך, וכאילו מדבר אל המצגת..לא רואה "אף אחד". 5. אם את חייבת להסתכל אל הקהל, תבחרי לך מישהוא שמשרה עלייך ביטחון, הסתכלי רק אליו, כאילו את מנהלת איתו דו שיח. (לפעמים בישיבות, יש כאלה שמגיע תורם לדבר , והם נועצים בי מבט, לרגע זה מביך, אבל ברור לי שאני נותן להם ביטחון, ולכן עם כל הקושי, אני נשאר באותה התנוחה, אותו המבט, עד לרגע שהם מנתקים את העיניים ממני..) 6.קחי הרבה אויר לפני, ועם הזמן זה יהיה פחות קשה...מבטיח. בהצלחה.

 

[יערית]

טרמפולינה

לפעמים זה כייף הקפיצות האלו,האדרנלין חוגג בין קפיצה לקפיצה. תקפצי לימורי גבוה גבוה,בלי חשש,את מרוויחה את זה בכבוד

 

[אדמה רוח ואש]

זה כייף אדיר

במיוחד בסוף,כשאת מרגישה שכבשת אותם וזהו. הטיפים האישיים שלי: לעמוד זקוף לעשות היכרות קצרה עם כל אחד מהנוכחים,זה ממש שובר את הקרח לחייך להשתמש פה ושם בהומור לאמר כמה משפטים,לשים לב לטון,שלא ישעמם ויהיה מונוטוני,לנסות להלהיב לנוע ולא לעמוד על מקום אחד. -בלי רגיעון,פן תשעממי בפיהוקים- .

 

[N D R]

פינות

מכיר נערה שפעם חיה בבית עגול. בית שקירותיו עגולים מבלי שהייתה בו אפילו פינה אחת. היא ידעה שברוב הבתים יש פינות אבל שלה היה עגול. מדי פעם, כשיצאה הנערה מביתה אל החוץ שם היו פינות לרוב, נראו לה הפינות זרות ולפעמים אפילו דיי מפחידות. בכל פעם, לאחר שחזרה ממפגש עם פינות שכאלו, חזרה לביתה העגול ומייד עטפה אותה תחושת רוגע חמימה שסילקה כל חשש. אמנם מעט סקרנות נותרה. מה מסתתר מאחורי הפינות? מה שם באיזור שלא רואים? יום אחד שקמה משנתה לא האמינה למראה עיניה. שם באמצע הבית העגול התנוססה לה פינה מהרצפה ועד לתיקרה. גם כשחלפו להן שעות, הפינה לא זזה והבית העגול כבר לא היה לבית שלם אלא לשני חצאים. החצי בו רואים את שמאחורי הפינה והחצי בו לא רואים שהוא החצי בו היא שהתה. היא ידעה שאם תעבור לחצי השני של הבית, תחשף למה שמסתתר מאחורי הפינה. שוב עלו חששות אבל גם נהיה לה צפוף. לא היה לאן לברוח. הברירה הייתה האם להשאר בחצי הבית או לקחת נשימה ארוכה ולחצות אל החצי השני. עבר פרק זמן והיא לקחה נשימה וחצתה. שם מאחורי הפינה על הרצפה הייתה מונחת מעטפה ובתוכה מכתב שמבשר לה על רצונם של אחרים להעזר בכישוריה ואף לשלם לה על זה. מצאה עבודה מעבר לפינה. מאותו היום הפינה הפכה לחלק מהבית. זה היה בית של קירות עגולים עם פינה בתוכו. לא שהיא הפסיקה לחשוש מפינות, אבל הפינה הזו הפכה לחלק מוכר. לאחר תקופה לא ארוכה התעוררה ונדהמה לגלות עוד פינה בבית העגול. פינה שדומה בצורתה לפינה הראשונה אבל חדשה. שוב צף בה החשש לגבי מה שמסתתר מאחורי הפינה החדשה אבל המפגש עם הפינה הראשונה כבר לימד אותה שיש מקרים בהם החשש אינו מוצדק. הפעם ההיסוסים היו קצרים יותר ולאחר שנשמה נשימה ארוכה חצתה את הפינה החדשה וגילתה מאחורי הפינה עוד שתי פינות זהות ומעטפה. במעטפה מכתב שמבשר לה שארבע הפינות הללו הן מעכשיו הפינות שלה והיא יכולה לקחת אותן לאן שתחפוץ. היא לא היססה וידעה היטב שאלו הן ארבע הפינות של ביתה החדש. מצאה בית מעבר לפינה. וכך התגוררה בביתה החדש בן ארבע הפינות בו הכל ברור יותר ובטוח יותר. לא מכבר כשהתעוררה בבוקר מצאה במרכז הבית החדש שלה פינה חדשה. אולי היא עדיין חוששת? אולי חושבת שפינה חדשה בבית של ארבע פינות היא אחת יותר מדי? היא בטח זוכרת שלמרות שפינות הן לא צפויות מראש, האחרונות הפתיעו לטובה. אני מאמין שגם הפעם כמו קודם אבל יותר בקלות היא תיקח נשימה עמוקה ותצעד אל הלא נודע מעניין מה תמצא הפעם מעבר לפינה...

 

[מיKה]

וגם כאן

 

[גלי10]

כמה

מקסים המיכלול הזה שנתת כאן

ו...לימור , מתוקה , אני איתך בפחדים האלו. מזדהה ועוד לא מצאתי ת'תשובה.

 

[לא נסיך ולא מושלם]

אפרופו לשמוע ולא לראות ../images/Emo26.gif

מדובר בבחורה אחת - נורית הוא שמה, היא זכורה לי היטב. יצאנו אט חיוור היה הליל, במרחבים הבליטו האורות, אך היא לקחה אותי בשתי ידיים, אל חוף הים, אל חושך ללא סוף. יילל התן, והיא צווחה בכרם, ופלולותה היתה כמו שרף, והיא היכתה בי חרף ללא הרף, אך אני רק עמדתי איתן. ביום בהיר, בהיר כמו הליל, היא הביטה כך בשתי עיניי, אני נדהמתי לגלות את זיו פניה, פתאום חשכו נדמו שתי רגליי. זוכר אותה כמו היום, פולולה ענקית על פניה, עטופה בשיער משי נוצץ ואדמוני, לא אשכח את אותו יום את אותו הלילה, איך נישקתי לה בחושך, לא הבנתי מדוע העיקצוצים.... יום יום היא לא מניחה לי, מופיעה לי בחלומות , מטרידה אותי חושנית , אפילו ביקשה טלפון, אך סירבתי, ולא משנה מה עשיתי- היא פשוט לא מפסיקה להופיע לי בחלומות, אוחח נורית נורית, יפת פולולה אימתנית

אוהב אותך נורית, אוהב אותך בחושך....

 

[מ ב י ט ה]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[R a c h e li]

../images/Emo25.gif

מאמינה שכשתרצי לחזור לקופסא....יהייה לך פחד קופסא

מתוקה רק הצלחה......

כייף לי לקרא...

 

[בן ואפרת]

מנסיון של הרבה שנות הרצאה...

יש הרבה טיפים "מעשיים" שמסתובבים, חלקם כבר כתבו לך כאן, וחלקם גם יעילים למדי, אבל אם את רוצה את "מפתח הקסמים"...

היי את עצמך. אל תנסי להיות שום דבר אחר. את - הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות להם באותו רגע.

לפני שאת עומדת לדבר איתם, וגם תוך כדי, פשוט חשבי בעומק, כמב את אוהבת אותם. כל כך קל יותר לדבר עם מישהו שאוהבים...

תמיד, בכל קהל, אפילו הגדול ביותר, יש את אותם האנשים שמתעניינים יותר, שיוצרים קשר עין חם, שמשדרים אהבה חזרה. דברי אליהם... בהצלחה

 

[מראה מראה שעל הקיר]

איש מקסים אחד שישב לידי

רגע לפני שעליתי לבמת הנואמים,לחש לי באוזן הסתכלי ישר קדימה, דמייני שאת מסתכלת לכולם בעיניים ואימרי להם שאת מתרגשת ושינסו להבין את זה. זה עזר כלכך עזר, כלכך פשוט... זה ממשיך לשמש אותי בכל פעם... פעם אחרת רק ביקשתי בתחילת הגמגום להתחיל מהתחלה גם זה עזר.ולשמחתי לא קרה יותר. בכל מקרה בשני המקרים פשוט ביקשתי

 

[deena]

כשלמדתי הוראה

אמרו לי שהכי הכי כדאי זה לדמיין את התלמידים יושבים מולי כשהם לובשים רק תחתונים. אז דמיינתי. והתחלתי לצחוק, ומרוב לחץ זה הפך לצחוק כמעט היסטרי, ולא יכלתי ללמד. זה לא עבד טוב... זוכרת אח''כ, שנים אחרי, שכל פעם שנכנסתי לכיתה בפעם הראשונה, הייתי נורא לחוצה.אז הסתכלתי על הקיר מעל התלמידים, ודברתי. זה עבד. לא ראיתי אותם, הם לא היו שם, ואני רק העברתי את מה שהייתי אמורה להעביר לקיר, עד שירד קצת הלחץ והעזתי להסתכל כלפי מטה, לכיתה. התחלתי ללמד בגיל 18 בערך, הפסקתי בגיל 28, אחרי שהתחתנתי עם אחד התלמידים שלי. והייתי מורה לא רעה בכלל, למרות הפחד קהל. בהצלחה!

 

[פשוט ואמיתי1]

צו צו צו ד ד ד קת

זה מלחיץ ! אבל זה כמו זריקה צ'יק וזה עובר

 

[my sunshine]

הקופסה הזו

את תעזבי, ותחזרי, וחוזר חלילה ושם , כשתעמדי מול כולם אז ברגע הראשון, הקול ירעד ויהיו פרפרים בבטן אבל אחרי דקותיים זה יעבור והם יסתכלו עליך ויבלעו כל מילה ואת - פשוט תהיי את ותראי איך זה יעבור בצ'יק ולא תרגישי איך עבר היום. ואת כל כך תהני!!! מפפפפטיחה..

 

[ל י M ו ר]

אז זה עבר(נושמת לרווחה)

קראתי אותכם כבר בבוקר אבל החלטתי לענות רק אחרי. למזלי חלק הבריזו אז היתה קבוצה קטנה יותר,ועבר בשלום בלי גימגומים. תודה רבה רבה לכולכם על התגובות

 

[גליה 32 היחידה]

גאה בך- כל הכבוד../images/Emo106.gif