לשמוח או לבכות ?

לשמוח או לבכות ?

ביום שבת האחרון הבן שלי עלה לתורה וקרא 16 פסוקים בצורה נהדרת. הרבה אנשים היו בבית כנסת וכולם היו בשקט בשקט לשמוע את חתן בר המצווה.
אף אחד לא יודע שהחתן בר המצווה ער מחמש בבוקר והכתפיים כואבות מרוב טיקים - התרגשות. שאמא שלו עיסתה לו את הכתפיים לילה קודם כדי שיירדם.

יום שישי האחרון היה האירוע....כולם התרגשו, ידעו שזה לא ברור מאליו שהוא קורא את הדרשה , עומד ומקבל ככה תשומת לב .
לצערי ...הם לא יודעים שהשבוע האחרון היה שבוע רווי התקפי זעם , עצבים, קללות, טיקים קשים בכתפיים וכל זה ...התרגשות .

הערב חזרתי מהעבודה והילד היה מתוסכל מהמחשב שלא קיבל ...עדיין. הרי כבר עברו כמה ימים ....איך זה שהמחשב עוד לא נקנה/מוכן/ וכבר יושב על השולחן ומוכן למשחק ??

תסמונט טורט + OCD + ADHD + מרכיב אימפולסיבי + בעיות רגשיות = מתכון קטלני לאי יכולת לדחות סיפוקים, להתרגשות קשה עקב אירועים (משמחים ככל שיהיו),

הערב ...כמעט הזמינו לי משטרה בגלל הצרחות של הילד. הכעס. העצבים על כך שאביו מתעכב ברכישת המחשב. ומי אוכל את השיט במשך שעה וחצי ??!! מי שנמצא לידו....אני .

יצאתי מהבית לאסוף את אחותו מהחוג, כשחזרתי ...רץ אליי וחיבק אותי כמו פעוט והחל לבכות על מר גורלו שאין מחשב.

הרגע חזרת מארה"ב חופשה בת שבועיים.....היה לך אירוע לבר מצווה, היה לי שבת חתן ....ייקנו לך מחשב משוכלל כמו שרצית....- דיי נו !!! - לא אמרתי את זה. יודעת שאין טעם לומר ...כי זה כאן ועכשיו ולא משנה מה היה קודם.

אני רואה את התפקיד שלי כאמא ללמד אותו לעצור מתגובות אלימות גם כשמשהו לא מוצא חן בעיינך. לפעמים זה פשוט לא הולך !!
אני לא תולה את הכל באיזון תרופתי אלא גם התנהגותי ... מרגישה שצריך המון יצרתיות ...המון אוויר כדי לעזור.
מחר אפנה לרופאה שלו לבדוק האם ייתכן שיצא מאיזון תקופתי מאחר ומדובר כבר בתקופה של מעל כחודשיים ....(חשבתי בגלל הנסיעה אחכ חגים אחכ בר מצווה....שאין שיגרה)

אני מאד רוצה ללמוד מכם ....מה אתם עושים שילדכם (אם זה קורה) נכנס להתקף זעם ?
 
התקפי זעם, מעברים ושינויים

התקפי זעם הם עוד אחת מהתופעות המוכרות במחוזותינו - בעיקר בתקופות של מעברים, חופשות ו"סטרס"...
ואל תשכחי שעכשיו גם ההורמונים מתחילים לשחק תפקיד... גיל ההתבגרות ב"אקסטרים"...

אז מה עושים?
זה נשמע אולי קצת פשטני - אבל, ממש עובד:
א. לתת תוקף לכעס - מבחינתו של הילד הכעס מוצדק. הוא רוצה מחשב - ועכשיו!
ב. להכיל - מותר לילד לכעוס.
ג. לשים גבול עם הרבה עידוד - "אני סומכת עליך שלא תעשה / תגיד שומדבר שאתה עלול להצטער עליו אחר כך".
ואם הוא לא מצליח לווסת את עצמו - לעשות HOLDING (חיבוק דב), ללטף וללחוש לו באוזן: "אני אוהבת אותך... אני מבינה שקשה לך עכשיו נורא, אבל אני לא יכולה להרשות לך להתנהג ככה / לפגוע / להרביץ / להרוס"...
ד. ואם בכל זאת "התפלק" לו ולא הצליח - באסה.... גם לנו וגם לילד... לנשום עמוק, לספור עד אלף וכשאנחנו רגועים - לעשות בקרת נזקים + לקחים לקראת הפעם הבאה (אז מה תעשה בפעם הבאה כשזה יקרה?) - חשוב לשנן את ההתנהגות האלטרנטיבית הרצויה. ממש "לחרוט" אותה בדיסק כאלטרנטיבה להתנהגות לא רצויה.

בהקשר זה - ממליצה לקרוא את המאמר על טיפול דיאלקטי (DBT) - אמנם, המאמר הספציפי מתייחס לטיפול בהפרעת אישיות גבולית, אך הגישה מתאימה לכל קושי שמתבטא ברגישות גבוהה לגירויים רגשיים.

ולא לדאוג ולא להתייאש! ההתקדמות באה בצעדים קטנים. בדוק!
הבן שלי היה ממש "נמר פראי" בגיל 13 ואילו היום (27) הוא אחד האנשים הכי מאופקים שאני מכירה.

כמו בכל ריצה למרחקים ארוכים - חשוב לשמור על סיבולת לב-ריאה, לא להישבר ולא לוותר וכשממש, ממש חונק בגרון - להאט את הקצב ולהחזיר את הנשימה.
זה בסדר גמור...

ופטנט נהדר כשכמעט מזמינים משטרה (מוכר, גם מוכר...) - אני הייתי יוצאת לחצר עם סיגריה (כשעישנתי) או כוס קפה.
החבוב היה ממשיך לצעוק - עד שנרגע.
לא פשוט - אבל אפשרי.

שיהיה מזל טוב והרבה
 
לצערי הוא הרבה ב סעיף ד' לאחרונה...

חלק מהעניין שלא להישבר ...זה שמצאתי את המקום כאן (-:

לפרוק ולפרוק ולפרוק..... תודה שאתם כאן.
 
מוכר וידוע....

ראשית המון מזל טוב
שנית לא להלחץ או ישר להגיב בכניעה. מה שאני עושה לא מגיבה להתנהגות השלילית רק אומרת כשתרגע אדבר איתך וגם אני לא מוכנה שתדבר אליי כך. במידה וזה מופנה כלפי אחיו ויש סכנה אני כמובן עומדת בחיץ ביניהם .רק אחר כך פותחת איתו את הנושא ודואגת כל פעם לא לרצות מיד כי אחרת אני רק אעשה לו רע מבחינת דחיית הסיפוקים.

במקביל כל הזמן מחזקת אותו כדי שהוא יחווה הצלחות וירגיש שייך כך זה מעלה את הבטחון העצמי שלו.

מילת המפתח סבלנות ולא לפחד מהילד זה רק מראה לו שיש מי שמושך המושכות וגם שיש לו גב וחוזק של ההורים.


בהצלחה!
 

אור20032

New member
רציתי לשתף מהניסיון שלנו לגבי התקפי זעם

היי, קודם כל מזל טוב לבר המצווה, עלייה לתורה במצב כזה - בהחלט בהחלט לא מובן מאליו...ומי שלא חווה את זה לא יוכל להבין.
אני מזדהה מאד לגבי התקפי הזעם. הבן שלי בן ה-10 סובל גם מתיק כבד של OCD + ADHD + מרכיב אימפולסיבי + בעיות רגשיות וכמו שהפסיכיאטר הגדיר "חשש להתפתחות טורט"(טיקים קטנים מאד).
לפני שנה התחלנו בטיפול של אומגה 3 גליל ומאז התקפי הזעם הופחתו בצורה משמעותית והתגובות הרבה יותר מתונות. לפני כחצי שנה הוספנו גם טיפול הומיאופטי וכיום המצב כבר הרבה יותר טוב ולפעמים אפילו כמעט "נורמלי".
אין לי מושג אם מה שעזר אצלנו יעזור גם במקרים אחרים, כל מקרה לגופו, אבל אולי שווה לנסות. זה לוקח זמן ולא תמיד משפיע מיד, ובטיפול ההומיאופטי יש בהתחלה החמרה, אבל לאורך זמן זה הוכיח את עצמו.
קבלי הרבה חיזוקים ממני...
 
למעלה