לשחרר את הילד

  • פותח הנושא pf26
  • פורסם בתאריך

pf26

New member
לשחרר את הילד

קצת קשה לי עכשיו. הבן סיים יב' ברינה ובגיל, בששון ובשמחה. אח"כ היתה מסיבת סיום, ונשף, ועוד מסיבה. אתמול הוא ליווה לבקום את החבר'ה הראשונים שמתגייסים. והיום הוא טס עם קבוצה של חברים לעשרה ימים של שכרון חושים באחד מן המקומות האלה שבהם חוגגים עד אור הבוקר. אז מצד אחד - מדובר בקבוצת יורמים ונסעו איתם גם בנות ליתר בטחון מאותו צד - הם ערכו פגישה רבת משתתפים והחליטו מראש שהם לא עולים על אופנועים, לא יורקים ולא מפצחים גרעינים (זוכרים מה היה כתוב באוטובוסים של פעם?) ומצד שני - וזה כמובן הצד שמפחיד אותי - אחד שמתפרע, עוד אחד שמחליט "לדפוק ת'ראש", מישהו מקבוצה אחרת שמתגרה בהם או בבנות שאיתם - ואנחנו נאלץ לממש את הביטוח הרפואי שעשינו, או לשקם אח"כ ביטחון עצמי שנהרס. כשהבת שלי התגייסה לא התרגשתי כמו שהתרגשתי כשהחברים של הבן התגייסו אתמול. יש לי גוש של מחנק מעורב בהיסטריה קלה, עמוק בבטן. ובסה"כ מדובר בילד/נער/עלם/כמעט בחור שאני מכירה כבר 18 שנה ויודעת שאפשר לסמוך עליו. אז מה קורה פה?
 

חני ב

New member
כמה מובן ואני שמחה

שאני טיפונת רחוקה מזה. מאחלת לו טיול מהנה והעיקר שיחזור בשלום, ושאת תשני טוב בלילות. מה קבעתם? כל ערב הוא מסמס לכם?
 

pf26

New member
כל הזמן חייתי באשליה שאוכל לדחות את הקץ

קבענו שהוא מסמס אחה"צ. יצאנו מנקודת הנחה שהוא ילך לישון לפנות בוקר ויקום בסביבות הצהריים. אז אחרי שיתעורר ויתארגן על עצמו הוא יעדכן שהוא בסדר. בנתיים הוא הודיע שנחתו ושהם בדרך.
 
הם בטח נסעו לאיה נפה?

אין לך מה לפחד, אם הבן והחברים בסדר באמת שאל תדאגי. חברה אחרים לא יציקו להם שם. תהיי אופטימית ודברי איתו כל ערב בכדי להרגיע את עצמך. אמא זו אמא והלב שלנו תמיד ידאג. תנסי רק להרגע ושהכל יהיה בסדר.
 
כן, מגיע הזמן לשחרר

הגיע הזמן שהם פורסים כנפיים ולנו לא נותר אלא לסמוך על מה שנתנו להם כצידה לדרך. לפי תיאורך - נתת לבנך צידה מצויינת לדרך ואת סומכת עליו ויכולה לסמוך עליו. מבחינת הדאגה - אני אמרתי לילדיי -"כאשר נולדתם, קיבלתי ביד רישיון לדאוג, אז אל תגידו לי לא לדאוג,זו זכותי כאמא, אני סומכת עליכם ורק מבקשת שתעשו ...(לדוגמה, טלפונים/מסרונים/אימיילים מחו"ל) בשביל להקל עלי" ההבדל בהתרגשות שלך מבנים שהולכים לצבא, לעומת הבת, ברור בעיקר, אם הם הולכים לקרבי. אני כבר עברתי את כל זה ושרדתי - עם הבן - שירות צבאי בגולני - בלבנון ובשטחים, שנה בהודו. ועם הבת - שנת שירות באזור שהיו בו פיגועים, שירות צבאי ברצועת עזה וכמה חודשים טיול בסין. היום - הבת עוזבת את הבית באופן סופי (לאחר שבמשך שנים יצאה וחזרה)- עוברת לגור עם החבר בירושלים ומחפשת שם עבודה כעובדת סוציאלית (מישהי מכירה מקום שמחפש עובדת מצויינת (אני אובייקטיבית, כמובן). שיהיה לכולנו ולכל ילדינו רק טוב, עם הרבה הצלחה ונועם בחיי כולם.
 

pf26

New member
בהצלחה לבת במעבר

ובמציאת עבודה (לצערי לא יכולה לעזור בזה). כן, הם כולם הולכים לקרבי. אתמול היה יום גיוס של קורס טייס ובני יתגייס באוק' לתפקיד קרבי אחר. הבת שלי שירתה באזור "צבע אדום" במבצע האחרון. קרה שצלצלתי אליה והסתבר שהיא במקלט. דאגתי לה ובכל זאת ידעתי שאפשר לסמוך עליה ושהיא יודעת להזהר ולשמור על עצמה. כאן הפחד הוא בעיקר מהתנהגות הסביבה, בגלל חוסר יכולת לשלוט בה.
 
שליטה בהגנה עליהם

זו בדיוק הבעיה שלנו - כאשר הם גדלים - קשה יותר לשלוט בנעשה סביבם וכך להגן עליהם. עליהם אנו יכולות לסמוך וגם יודעות שהם מסוגלים להתמודד עם הרבה בעיות - אך זה לא עוזר הרבה - אנו רוצות שליטה, אנו רוצות לדעת. לדעת מה קורה איתם - זו היתה עיקר הבעיה שלי בחודשים הארוכים שהם טיילו בחו"ל. בצבא, לפחות, ידעתי שאם חס וחלילה יקרה משהו - הם יטופלו, אני אדע.
 

ButtercupA

New member
לפחות הם נוסעים קרוב

ונכון שאפשר לעשות בלאגן, אבל לא יותר מאשר באילת לדעתי. ועם כל השיוויוניות...בנים זה לרוב שרות אחר ומעמידים אותם בפני אתגרים אחרים.
 
קורה משהו מאוד טיבעי - גם לך וגם לו

הוא יסע ויהנה ואז תתמודדי עם החששות והגעגועים והמחשבות והכל יהיה בסדר. זה דרכו של עולם
 
למעלה