לריקי

[מאוהבת ודואגת]

לריקי

קראתי את הכתבה שלך בעתון. מאוד נהניתי, אך, כמובן, לא יכולת בכתבה לתת מענה לכל השאלות שעולות. אני מסכימה עם הנושא של קשר ותקשורת. אך מה לגבי התקשורת עם ההורים של בן הזוג? יש לי חבר כבר הרבה זמן. אנחנו בקשר מאוד טוב, ואני מרגישה שאני פתוחה בפניו ומשתפת אותו בכל. אבל לא סיפרנו להורים שלו על הסי אף. אנחנו מרגישים שעלינו לעשות זאת, אך לא יודעים איך וככל שהזמן עובר זה יותר קשה. מה דעתך?

 

[jasmine38]

למאוהבת

אין לי פתרון קסם. נתת לי נושא לישון עליו. לריקי יש רעיונות, שאני מקווה שניתן להמירם לפתרונות. בכל אופן, זה הזכיר לי משהו שקיבלתי פעם בדואל, והרי הוא לפניך/לפניכם

 

[ריקי רבקה מכלין]

איך לספר להורים של בן הזוג?

אני מודה לך על השאלה, ובעקר על ההזדמנות להעלות עוד כמה הגיגים בפני החברים. שאלתך העלתה בזכרוני משפט שאבי נהג להגיד לי: "לתת עצות זה קל מאוד..." -הוא התכוון, כמובן, לכך שקל ליעץ קשה ליישם. כיום, לאחר כל כך הרבה שנים של "מתן עצות" אני יודעת שהרגשת האחריות מכבידה גם על נותן העצות. זו הקדמה כדי להגיד לך, ליסמין, וגם לאחרים שכל אשר אני יכולה להעניק זה פריסת רעיונות, ואתם תיצטרכו להחליט אם חלקם מתאימים לכם, ואם כן, איך ליישמם. סביר להניח שהקשר והתקשורת בינך לבין בן זוגך לא נבנה ביום אחד. יתרה מזאת, לקשר ביניכם "הבאתם" את דפוסי הקשר שאפיינו איתכם שנים לפני שנפגשתם. באותה צורה, הקשר של בן זוגך עם הוריו לא מתחיל בהתלבטות: איך לספר להם על מחלתך. כדי שאוכל לענות לכם ספציפית על השאלה עלי ללמוד מה היו דפוסי הקשר שלו עם הוריו עד עתה, וזה אולי דבר שאתם יכולים לנסות לעשות בעצמכם: האם בדרך כלל התקשורות גלויה ופתוחה? האם יש "סודות" במשפחה? איך ההורים הגיבו בעבר למידע בלתי צפוי או מידע שיש בו קושי? משאלתך אני מבינה שאתם רוצים לספר להורים. אם כך, תנסו לבדוק מדוע לא ספרתם עד עכשיו. מה הגורם שגרם לכם להסתיר את המידע? אולי אם תבינו את הגורם זה יאיר לכם משהו בהתיחסות האישית שלכם למחלה ולהשפעתה על הקשר שלכם. כפי שאת יכולה לראות כבר עכשיו לא ניתן לתת תשובה כללית לשאלה שלך. ייתכן שתשובתי נתנה לך את הכיוון ואתם יכולים ביחד לחפש את "הדרך הנכונה" לכם. במידה ותהיו מעוניינים אתם יכולים להיפגש עמי וננסה ביחד לחשוב על הדברים. נשמח אם תשתפו אותנו כאן בהמשך. שלכם ריקי