לריב עם בן/בת הזוג...

[m i t a l y]

לריב עם בן/בת הזוג...

איך אתם רבים? האם זה מגיע לידי כך שאתם צועקים אחד על השני? האם זה קורה ליד הילדים/נכדים? האם אתם מגלים "דפוס ריב" שאותו קלטתם בילדותכם מבית הוריכם?

 

[mich78]

../images/Emo4.gif

עובדת על הנושא כ"כ חזק לקחתי את כל הדפוסים הדפוקים ויישמתי אותם מבלי לשים

בתחילת הדרך שעברנו לגור יחד בתקופה הארוחה התחלתי למתן את הדפוסים

 

[אנפה2]

צועקת שצריך, מחבקת שצריך../images/Emo8.gif

ומלטפת שצריך , אני אין לי אלוהים, יכולה לפתוח את הג'ורה ברגע שיש לי צורך , צוחקת כשמרגישה בלי שום גבולות, בקיצור אימפולסיבית בטרוף, ושום רע לא קרא לי בעקבות זה. לא יודעת לדחות רגשות, ולמה למי אני חייבת משהו, יש לי 3 ילדים שונים בהחלט אחד מהשני, 2 דומים לי , ואחת עדינת נפש ביותר, ולאף אחד החיים לא נותנים פרוטקציה בגלל שהוא כך או כך. והכי טוב לבן אדם לזרום עם מה שהוא , ולא להיות מה שאחרים מצפים מימנו. (כמובן הכל הצורת התרבות המקובלת).

 

[m i t a l y]

../images/Emo24.gif

 

[ה ר מ י נ ה]

לריב בתוך גבולות מוסכמים ../images/Emo119.gif

מאחר ואני אדם מאוד מחושב, שפועל קודם כל מהראש, אני אף פעם לא "שוברת את הכלים" ולא אומרת דברים שאחר כך יזכרו לכל החיים. היום אנחנו רבים לעתים מאוד רחוקות (דוקא כשאין ילדים בבית). כשהילדים היו קטנים הריבים היו מינוריים מתוך כוונה לא להבהיל אותם. אני לא כל כך זוכרת ריבים בין ההורים שלי, היו לי אז דאגות אחרות, על כל פנים, אנחנו (בעלי ואני) לא ידענו אף פעם למשוך ריב לאורך זמן, מצד אחד, ומצד שני הקפדנו ואנחנו עדין מקפידים "לכבס את הכביסה המלוכלכת" בבית ולא לשתף את כל העולם ואשתו.

 

[אנפה2]

גם אצלינו אין מלחמת עולם../images/Emo15.gif

והמריבות הם על בסיס רגעי, אבל דברים נאמרים על ידי בזמן ובמקום. בעלי לעומתי הוא מלאך, לא אומר דברים מעליבים ומאוד שומר על כבודו של האחר.

 

[49צהוב]

ההורים שלי לעולם- לעולם לא רבו

בעצם אולי הם רבו , אבל לא בין חמש לשבע אחרי הצהרים- שאז הילדים באו הביתה מבית ילדים.... ההורים שלי, אימי שלי בעיקר, היתה גדולה בלשמור "פסון" לפני הילדים, לא מדברים לא יפה על מבוגרים, לא מקללים בבית, לא אומרים מילים גסות, לא צועקים.. תמיד לבושים לגמרי וכו'.... אצלנו רבים בוודאי- ולא תמיד אני יכולה לחכות שהילד ילך לישון בשביל ל'תעצבן על הבעל- הרבה מהמריבות שלנו הן בגלל גישה שונה לחינוך הילדים- וכמובן אני יודעת שעדיף היה שהם לא יהיו נוכחים... אבל לא תמיד זה מתאפשר- מה שכן האיש שלי זה אדם שלא נחמד לריב איתו- הוא פשוט מסתלק, ואני נשארת עם העס- אחרי שהוא חוזר- כבר כמעט שכחתי על מה רבנו- אבל אני חייבת להוציא את הקיטור איכשהו-... אז אני צורחת קצת- גם הוא- בסוף זה עובר... ןשישכח מפוצי מוצי אחרי ריב- אני לא רואה בזה דרך להתפייסות

 

[ashlaya]

מריבות

תודה לאל נדירות שהןקוראות יש לי בעיה שאני חייבת להגיב ברגע החצי יותר מרוסן ממני ומודעת לכך שצריך להמנע שלא ליד הילדים כמובן

 

[גלבועא]

כן צועקים

כן לפעמים ליד הילדים, כן מתפייסים ליד הילדים, כן הילדים נחנקים מצחוק כשאנחנו רבים. לא לא רבים ליד ההורים, מה השתגענו?

 

[m i t a l y]

../images/Emo79.gif "כמה טוב שבאת הביתה..." ../images/Emo13.gif

 

[אוהבת בייגלה]

אתה חמוד אתה

 

[עוד שרון]

לא מרימים קול ולא צועקים-

בניגוד להורי שהיו צורחים אחד על השני וגם הוריו של בעלול היו צועקים. זה לא קורה ליד הילדים אם כי יש פעמים שיש לנו חילוקי דעות ברגע מסויים שהם שם ויוצא שאומרים דברים אבל משתדלים לא להכניס אותם לקטעים הללו.

 

[pf26]

מרימים את הקול לפעמים

הורי לא רבו, הם פשוט התגרשו (כל אחד מהם מספר פעמים...). אני נוטה להרים את הקול ביתר קלות, אבל גם הוא יודע לכעוס כשצריך... מקפידים על המילים שיוצאות מהפה, גם בשעת ריתחה, ושומרים על כבודו של השני. הילדים? הם חיים בבית ורואים הכל. אני מקווה שילמדו שמותר לכעוס ואח"כ להתפייס.