"לראות ולא לגעת"
המבט שלה משוטט על הגוף שלו, העיניים שלה חצי עצומות, מרוכזות. מרוכזות בו, בגוף שלו, בעונג שהיא מפיקה מהמראה של הגוף שלו, ומהעונג שהיא מפיקה מהגוף שלה. הוא מפסיק לרגע את התנועות הנמרצות שלו, מביא את כף היד שלו אל פיו, מלקק, מלחלח את האצבעות שלו. היא מנצלת את ההפוגה, ואת העובדה שהזין שלו נותר חשוף לרגע, בלי האצבעות החזקות שלו, שעוטפות אותו. מנצלת בשביל לנעוץ, לרכז את המבט שלה בו. לשאוב גירוי מהמראה של הורידים שמשתרגים עליו, הכיפה המבריקה, שטיפה שקופה נוזלת, נתלית עליה. היא כל כך משתוקקת להתרומם מעט, לרכון מעט קדימה. להכניס אותו, את כולו לתוך הפה שלה. אבל - אסור! ככה הם קבעו את כללי המשחק הזה: "לראות ולא לגעת". המבטים שלהם נפגשים לרגע ואש ניצטת בה. היא משהה את מבטה על עיניו ורואה את המבט שלו משוטט, נמשך בעל כורחו אל הגוף שלה. מרגישה איך הקצוות של המבט שלו בוערות על העור שלה, חורכות אותה. איך המבט שלו מצייר, בולע את קווי המתאר של השדיים שלה, מלחך את הפטמות שלה. מרגישה את המבט מגשש במורד הבטן שלה, ומנסה לחדור אל בין הירכיים שלה. היא עושה כמוהו, מגישה את האצבעות שלה אל שפתיה, למרות שהן רטובות מספיק, יותר מדי. מכוסות בריר שלה. מפרידה את רגליה עוד יותר, להיות פעורה לגמרי מול המבט שלו. רואה את אגלי הזיעה מבצבצים על המצח שלו, כמה שהיא רוצה ללקק אותן. היא שומעת את קצב הנשימות שלו מתגבר, הנחיריים שלו רועדות מרוב תשוקה בלתי נסבלת. היא יודעת, שגם לו זה כואב, להיות כל כך קרוב ולא לגעת. היא מרחרחת את האצבעות שלה ורואה את המבט שלו קופץ אל הנחיריים שלה. היא יודעת כמה הוא משתוקק לטעום אותה, כמו שהיא משתוקקת לטעום אותו, לאכול אותו, לגעת בו. היא מחזירה לאט את אצבעותיה אל בין ירכיה, ורואה שהמבט שלו עוקב אחרי התנועות שלה. ורואה איך הוא בולע רוק כשהאצבעות שלה נוגעות בעצמה, חודרות לאט עמוק לתוך עצמה. גם היא נודדת עם מבטה חזרה אל בין הירכיים שלו. רואה את הכיפה שלו מבצבצת, נוצצת, בין האצבעות שלו. היא משננת את התנועות שהאצבעות שלו עושות, רושמת לעצמה הערה, בכל פעם שהאצבעות נוגעות בנקודה כלשהי שגורמת לכל הגוף שלו לרעוד, לפרפר. היא מרגישה איך היד שלו מפעילה את היד שלה. היא מגבירה את קצב התנועות שלה על עצמה, כשהוא מגביר את קצב התנועות שלו על עצמו. הנשימות של שניהם מאיצות. הוא פולט גניחה והיא עונה לו. שניהם מתאמצים להשאיר את העיניים פקוחות. היא רואה מבעד לערפל את הערפל בעיניים שלו. רואה את האישונים שלו מתהפכים. היא פולטת צעקה קצרה, גבוהה, הוא נוהם כמו חיה. כל כך קרובים ולא נוגעים, מתחילים לפרכס. הוא רוכן מעט קדימה, מתקרב יותר. עכשיו העיניים שלו קרובות כל כך לשלה. היא מרגישה את הפעימות מתחילות לעלות מעמקי הבטן ומרגישה את הטיפות החמות שנוחתות על הבטן ובין הירכיים שלה. היא רואה אותו נשבר לרסיסים, מתפרק, נוזל עליה, ומרגישה את הפיצוץ נובע מתוכה, מרטיט את כל הגוף שלה. הוא נופל, קורס, נשען לאחור. עוצם עיניים, האזניים שלו מזמזמות. הנשימה שלו חוזרת לאט, לאט לסידרה. הוא פוקח עיניים, לאט. המסך מולו שחור, ומשולש לבן גדול שואל אותו: "לנגן שוב?" הוא מרחרח את כף היד שלו, מלקק ממנה את הנוזל החם, חושב עליה עושה את זה. גם אחרי הפורקן הבטן שלו עדיין בוערת. בלון של תשוקה וגעגועים מתנפח לו שם. מקיש על המשולש הלבן. ושוב היא מפיעה על המסך מולו, מחייכת אליו, מתפשטת. כל כך קרובה, וכל כך רחוקה!.
המבט שלה משוטט על הגוף שלו, העיניים שלה חצי עצומות, מרוכזות. מרוכזות בו, בגוף שלו, בעונג שהיא מפיקה מהמראה של הגוף שלו, ומהעונג שהיא מפיקה מהגוף שלה. הוא מפסיק לרגע את התנועות הנמרצות שלו, מביא את כף היד שלו אל פיו, מלקק, מלחלח את האצבעות שלו. היא מנצלת את ההפוגה, ואת העובדה שהזין שלו נותר חשוף לרגע, בלי האצבעות החזקות שלו, שעוטפות אותו. מנצלת בשביל לנעוץ, לרכז את המבט שלה בו. לשאוב גירוי מהמראה של הורידים שמשתרגים עליו, הכיפה המבריקה, שטיפה שקופה נוזלת, נתלית עליה. היא כל כך משתוקקת להתרומם מעט, לרכון מעט קדימה. להכניס אותו, את כולו לתוך הפה שלה. אבל - אסור! ככה הם קבעו את כללי המשחק הזה: "לראות ולא לגעת". המבטים שלהם נפגשים לרגע ואש ניצטת בה. היא משהה את מבטה על עיניו ורואה את המבט שלו משוטט, נמשך בעל כורחו אל הגוף שלה. מרגישה איך הקצוות של המבט שלו בוערות על העור שלה, חורכות אותה. איך המבט שלו מצייר, בולע את קווי המתאר של השדיים שלה, מלחך את הפטמות שלה. מרגישה את המבט מגשש במורד הבטן שלה, ומנסה לחדור אל בין הירכיים שלה. היא עושה כמוהו, מגישה את האצבעות שלה אל שפתיה, למרות שהן רטובות מספיק, יותר מדי. מכוסות בריר שלה. מפרידה את רגליה עוד יותר, להיות פעורה לגמרי מול המבט שלו. רואה את אגלי הזיעה מבצבצים על המצח שלו, כמה שהיא רוצה ללקק אותן. היא שומעת את קצב הנשימות שלו מתגבר, הנחיריים שלו רועדות מרוב תשוקה בלתי נסבלת. היא יודעת, שגם לו זה כואב, להיות כל כך קרוב ולא לגעת. היא מרחרחת את האצבעות שלה ורואה את המבט שלו קופץ אל הנחיריים שלה. היא יודעת כמה הוא משתוקק לטעום אותה, כמו שהיא משתוקקת לטעום אותו, לאכול אותו, לגעת בו. היא מחזירה לאט את אצבעותיה אל בין ירכיה, ורואה שהמבט שלו עוקב אחרי התנועות שלה. ורואה איך הוא בולע רוק כשהאצבעות שלה נוגעות בעצמה, חודרות לאט עמוק לתוך עצמה. גם היא נודדת עם מבטה חזרה אל בין הירכיים שלו. רואה את הכיפה שלו מבצבצת, נוצצת, בין האצבעות שלו. היא משננת את התנועות שהאצבעות שלו עושות, רושמת לעצמה הערה, בכל פעם שהאצבעות נוגעות בנקודה כלשהי שגורמת לכל הגוף שלו לרעוד, לפרפר. היא מרגישה איך היד שלו מפעילה את היד שלה. היא מגבירה את קצב התנועות שלה על עצמה, כשהוא מגביר את קצב התנועות שלו על עצמו. הנשימות של שניהם מאיצות. הוא פולט גניחה והיא עונה לו. שניהם מתאמצים להשאיר את העיניים פקוחות. היא רואה מבעד לערפל את הערפל בעיניים שלו. רואה את האישונים שלו מתהפכים. היא פולטת צעקה קצרה, גבוהה, הוא נוהם כמו חיה. כל כך קרובים ולא נוגעים, מתחילים לפרכס. הוא רוכן מעט קדימה, מתקרב יותר. עכשיו העיניים שלו קרובות כל כך לשלה. היא מרגישה את הפעימות מתחילות לעלות מעמקי הבטן ומרגישה את הטיפות החמות שנוחתות על הבטן ובין הירכיים שלה. היא רואה אותו נשבר לרסיסים, מתפרק, נוזל עליה, ומרגישה את הפיצוץ נובע מתוכה, מרטיט את כל הגוף שלה. הוא נופל, קורס, נשען לאחור. עוצם עיניים, האזניים שלו מזמזמות. הנשימה שלו חוזרת לאט, לאט לסידרה. הוא פוקח עיניים, לאט. המסך מולו שחור, ומשולש לבן גדול שואל אותו: "לנגן שוב?" הוא מרחרח את כף היד שלו, מלקק ממנה את הנוזל החם, חושב עליה עושה את זה. גם אחרי הפורקן הבטן שלו עדיין בוערת. בלון של תשוקה וגעגועים מתנפח לו שם. מקיש על המשולש הלבן. ושוב היא מפיעה על המסך מולו, מחייכת אליו, מתפשטת. כל כך קרובה, וכל כך רחוקה!.
