לקראת פרישה

[sleepalot]

לקראת פרישה

שלום לכולם, אני נשואה באושר רב 15 שנה, ויש לנו 2 ילדים. לאחר משבר שחווינו לפני כשלוש שנים, לקחנו את העניינים לידיים ועברנו תהליך שלקח אותנו למקום מדהים, שלא חשבתי שיכול להיות. בעוד כמה חודשים, יצא בעליה לגימלאות מהצבא, לאחר שנים של אומללות בתפקיד, ובהחלטה שלי עם עצמי, ובהמשך לחברות שיש ביננו, אני נותנת לו מקום לחוות את החוויה עטוף באהבה ובתמיכה מלאה שלי, בכל אשר יחפוץ ליבו לעשות. אני יודעת שגם אם כרגע כל מחשבותיו וחלומותיו מלאים בחופש ובחוסר מעש, בסופו של יום הוא איש עשיר ביכולות ואחראי לפרנסת משפחתו. למרות כל זאת, אני מוצאת את עצמי מעט מתוסכלת מולו, ואפילו קצת כועסת, ולא ממש ברור לי ממה. יותר מזאת, הוא מרגיש זאת וגם הוא לא יודע על מה ולמה. להבדיל מיכולת תקשורתית נפלאה שיש לנו בכל דבר, דווקא פה אני נתקעת. לא מצליחה לגרד את האיכס שמלווה אותי בתהליך הפרישה שלו. למרות שאני יודעת שהוא לא יסכן אותנו כלכלית, אני מודאגת משינוי אורח החיים. למרות שאני יודעת שאני יכולה לדבר איתו על הכל, אני מרגישה כמו אמא ליד ילד שרק מגלה את העולם, ולא רוצה לפגוע בו ב"הנחתה לעולם האמיתי". למרות שאני יודעת שכשהוא אומר "אני אעשה, אני אקנה, אני אסע", זה רק חלק מהחלום ושזה לא יקרה, אני לא מצליחה להרגיע את הפן הכלכלי בראש שלי. מצד אחד אני רוצה וחושבת שמגיע לו לעשות כל מה שהוא רוצה, כי מגיע לו, וכי שנים עבד במקום שלא היה מאושר, רק כדי להגיע לרגע הזה. ומצד שני, אני חושבת שגם לי מגיע, אבל אני לא יכולה.. בעלי עובר סדנאות נפלאות שאמורות להכין אותו לעולם...אבל מה איתי? מי יכין אותי לאיך להתמודד איתו כשהוא יפשוט את המדים, ולא יוכל להתנהל לפי רשימה ברורה של הנחיות? בכל זה, ישנה אהבה גדולה ותומכת בכל דבר אחר. האם אני משתגעת???

 

[מפלצת או ילדה]

את לא משתגעת

רק מאבדת את העוגנים עליהם בנית את עצמך ב15 השנים האחרונות: - את הולכת לאבד את הסטטוס - אשת איש קבע - את הולכת לאבד את הקביעות הכלכלית המתלווה לזה <למרות שהוא אמור לקבל פנסיה מהצבא, כלומר אתם לא נזרקים לרחוב, אבל כל מה שירוויח ושאמור להתווסף לבסיס הזה לוטה כעת בערפל> - והכי חשוב את הולכת לאבד שליטה על הנאה שלו בחיים - הוא יעשה מה שבא לו?! ומה איתי את שואלת. עד עכשיו הלך כמו חמור בתלם, סבל למענך בשקט, ועכשיו מה, יש מצב שיהנה עד כדי כך שלא ירצה יותר לעבוד כמו חמור ולהביא הביתה ג'ובות?! משוואת האיזון ביניכם משתנה - הוא עוד עשוי להנות מהחיים,בזמן שאת מאבדת כל מה שאי פעם הקנה לך יציבות ותחושת שליטה. היתכן שלך עצמך אין מקור הנאה פנימי משל עצמך, שלא קשור לסמלי סטטוס חיצוניים שהחזקת בהם דרכו? אם זה הכיוון, תמצאי לך חיים, משל עצמך. תמלאי את עצמך בעשייה משמעותית. כך יהיה פחות מקום לקנאה שלך בו, ויותר מקום להגשמה שלך, משמעותית ומרחיבה את הנפש. ואולי, על הדרך גם תשלימי את הפער הכלכלי בין החלומות שלך למציאות החדשה שלו.

 

[נומלה]

למה את מפילה עליה את ההחלטות שלו

הוא לא "סבל למענה בשקט". הוא היה בצבא למענו. ההחלטה להיות שם היתה שלו. מן הסתם כי גם לו היה נוח מקום עבודה קבוע למרות שהעבודה לא היתה מענינת. והיא לא מאבדת את היציבות הכלכלית לתוך אי וודאות כי המספרים ידועים. (ואף אחד לא גוווע ברעב עם פנסיה מהצבא) נראה לי שמרוב העיסוק בפן הכלכלי חסר דיון בשאלה הקשה של להיות עם פנסיונר בבית ועוד עם אחד שרגיל להתנהל בפקודות. זה משנה לחלוטין את איזון הכוחות בבית ועלול לגרום למתחים שהם לחלוטין לא מהסוג הכלכלי.

 

[מפלצת או ילדה]

לא מפילה על אף אחד שום דבר

אף פעם

. ההחלטות להישאר שנים במקום לא מתאים שהוא עשה 'למענו', או בעיקר למען פרנסת המשפחה שהקים, מן הסתם הניבו הכנסה גבוהה וקבועה, שאת היעדרה בעתיד המלינה מציינת מפורשות כגורם שמשבש את התמונה הפסטורלית של תמיכתה הבלתי מסוייגת מקיר לקיר. יש לשער שעבורה לקצור פירות כלכליים בהחלט היה חשוב יותר מהנאה שלו בעבודה <ויש שם עיסוק סביב ההנאה כאישיו>, אך 'לזכותה' יאמר שבאופן דומה היא גם נוהגת כלפי עצמה, אז זה מצב 'פר'. כן, יש שם בהחלט קושי לקבל 'חמור עבודה' שיהפוך לפנסיונר מבסוט או שבטעות גם יתחיל להתנהג כאחד כזה כשהוא עוד במלוא אונו... היא מוכנה להיות תומכת וכל שאר ירקות כל זמן שיספק לה את אותה רמת החיים שהורגלה אליה עד כה. אם פתאום 'יחפש את עצמו' בכל מיני מקומות שיעשו לו טוב לנפש, אבל פחות טוב מקודם לכיס <שלה/שלהם>, הגם שלא מדובר בנזקקי ויצו - כל זמן שלא תעשה עם עצמה רענון סדרי עדיפויות בחיים, האיכס שלה רק ילך ויגדל.

 

[גארוטה]

לא, את לא

משתגעת, את כנראה רק פוחדת מכך שהשיגרה הכל כך מוכרת ונעימה הולכת להשתנות. התרגלתם במשך שנים לכך שמרבית הזמן הוא מחוץ לבית, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בשעות הערב, ופתאום הוא יקום בבוקר ולא יהיה לו לאן ללכת ומה לעשות עם עצמו, ואם את לא עובדת אז תצטרכי פתאום "לסבול" את נוכחותו לאורך כל היום, השיגרה המוכרת והידועה תשתנה, הלבד שלך עם עצמך יפגע וזה בהחלט מפחיד, ואם את עובדת אז גם הידיעה שאת יוצאת מהבית והוא נשאר בו בחוסר מעש, מחפש את עצמו ובסוף יום העבודה שלך את חוזרת לבית אחר, גם עובדה זו בוודאי מטרידה את מנוחתך. שניכם מודעים בוודאי לכך שמשהו בדינמיקה ביניכם הולך להשתנות ולכן גם לא ממש "מעיזים" לדבר על כך בקול רם מחשש אולי לפגוע אחד בשני בגלל הפחדים שיש לכל אחד מכם בשל השינוי שהולך להתרחש בחייכם, אבל דווקא בגלל זה שווה ליזום שיחה שבה כל אחד מיכם ישים על השולחן את הפחדים שלו, וכדרכם של פחדים ברגע שמוציאים אותם החוצה הם הרבה פחות מפחידים מאשר כשהם בתוך הראש. בהצלחה

 

[מריוס זכריה]

מסכים עם קודמותיי; והנה עוד פן אפשרי לסיפור:

בדרך כלל חרדות ורגשות עזים אחרים שעוברים אלינו קשורים יותר אלינו עצמנו מאשר לקרובים לנו. זה כמובן נכון שהמאזן עומד להשתנות – אבל את מגיבה עוד לפני שזה קורה בפועל! המסקנה מכאן היא שמדובר במשהו שהתהליך שהוא עובר מעורר אצלך. משהו שקשור לפשרות שלך בחיים, לשאיפות שלך המודחקות שמחכות לצאת לאור, או לפחדים שלך מהחיים. בקיצור: זה לא קשור אליו, זה קשור קודם כל אליך (כך השערתי). במלים אחרות, המקום שאליו את מביטה הוא לא חלון, אלא מראה.

 

[sleepalot]

מסכימה קלות

תודה על התגובות, ראשית אני מאד מסכימה עם עניין החששות שלי. החשש מ"זעזוע" השגרה הטובה והנעימה...החשש משינוי התפקידים בבית....החשש מהלא נודע.... כמו כן, אין לי ספק שאני מקנאה באיזה שהוא מקום מהאפשרות של חופש באמצע החיים (אבל זו לא "קנאה" ירוקת עיניים ושיניים - אלה תחושה של "גם אני רוצה..." ולא יותר). אני חייבת להגיב על המקום ששמתם אותי. אני אדם חזק, עם המון עשייה בחיים, עם חיים עשירים, מלאים ומאושרים, עם או בלי בעלי. בעלי תוכך, תמך ויתמוך בי בכל אשר אני רוצה לעשות, מבחינת הגשמה עצמית ומחוייבויות שלא לבית. אני חושבת שה"מראה" שדובר עליה היא יותר מכיוון שאני "כלואה" בכלוב זהב, מבחינת העבודה שלי. אני עובדת בתפקיד שמאד מתאים לי, עם תנאים הכי שווים בעולם, אבל בלי סיפוק, ועם בוס קריזיונר. אני ממשיכה לעבוד בידיעה שתמיד אוכל לעזוב (שוב, תמיכה מלאה מהבית), ואז הדברים לא ממש קשים. שיחות בנושא זה ובנושא הפרישה, החששות והפחדים, הינה שיחה שגורה ופתוחה בינינו. אני מלווה אותו לחלק מהסדנאות ויש לנו שפה משותפת בעניין. אבל עדיין, אני, ממקום של מישהי שלא ממש אוהבת שינויים, מחד, אך סתגלנית מהירה מאידך, מביעה פה רק את עניין חוסר השקט שלי, שנובע אולי כפי שציינתם, מהחשש מהלא נודע, מהסטטוס בבית, תחושות שבאות מהלב, ושהרציונל, לא יכול להשקיט.

 

[שילה1]

חביביתי-הבעיה העיקרית,ואני מכירה מקרוב אנשי

כוחות הבטחון שיצאו לגמלאות בגיל צעיר-הנוכחות התמידית שלו בבית,מצב עובדתי חדש,שלא היה קיים קודם לכן,והוא מאיים,ביודעין או שלא,על הסטוס קו שהיה קים בבית עד היום,וכמובן-בעקיפין-מערער את מעמדתך בבית. כל שאר הדברים שכתבת על עצמך ועל עבודתך-בטלים ומבלים,מול הנוכחות המסיבית שלו בבית,מול תחושת הקנאה בחופש שלו,מול החששות כי יקח את החופש למקום שלא נח לך ולכם כמשפחה,ובקיצור- הבעיה היא בהחלט את,ורק את,בהסתכלות פנימה ובבחינה מחודשת של מצב חדש,תוכלי לתת לכך תשובות. ובמה קצת אישית-רואה אסביבי,כולל אותי ,אגב,פורשים צעירים שהגשימו חלומות,בנו עסקים,פתחו תחביבים,למדו טיילו והשכילו,חלקם תורמים מזמנם בהתנדבות,ורואה אחרים המסתובבים סביב עצמם בחוסר מעש.מקווה שבעלך ימנה על הסוג הראשון.וכן-ראיתי גם כאלה שבזמן זה החליטו לפרק את המשפחה,שלא נדע,אבל בהחלט קרה וקורה.

 

[אייבורי]

אכן

אין פה ספק שהוא יוצא לפנסיה עטוף אהבה תמיכה ואמונה מצידך. מזל גדול שזה כך וטוב שכך. יישר כוח.

 

[chenby]

אני אגיד לך איך אני רואה את זה

יכול להיות שאת קצת מקנאה - שזה הדבר הכי מובן שיכול להיות, כי אחרי שנים לא קלות, הוא פתאום מקבל חופש בתשלום עם יכולת בחירה. יחד עם רגשות התסכול, פתאום הוא מדבר על חלומות, ופתאום המיינד שלך מעלה את כל הסיבות ללמה זה לא אפשרי. "למרות שאני יודעת כשהוא אומר - אני אעשה , אני אקנה, אני אסע, זה רק חלק מהחלום ושזה לא יקרה. אז פה תרשי לי לגלות לך - שאין לך שמץ של מושג מה יקרה. את יכולה לנחש שזה לא יקרה- אבל אין לך מושג. כרגע, הסטטוס קוו משתנה, והגוף או המיינד או שניהם, מתקשים לקבל את השינוי, לכן יש תסכול, ומרמור, ומחשבות קורבניות והוא עדיין לא פשט את המדים. בעלי עובר כך וכך - אבל מה איתי? ממי לכי לסדנה. בשבילך. יש אינספור ואני אישית יכולה להמליץ לך על כמה שאני עברתי. לכי לטיפול, לחוג, לכל דבר שיגרום לך להרגיש טוב. הרי מה את עושה בעצם? מנסה למנוע ממנו לצמוח, כדי להשאיר אותך בבטחון - קוראים לזה בינוניות. כי באותה מידה, את יכולה לקבל השראה מהצמיחה שלו ולצמוח בעצמך - קוראים לזה הצלחה. השאלה היא מה את מעדיפה? סחתיין על הטיפול שעברתם ולמקום שזה הביא אתכם -זה לא אומר שתהליכים נגמרו ואין התמודדויות - אנחנו כל הזמן חיים - מחוויה לחוויה. רצף של אירועים הנקראים בדיעבד- חיים. השאלה היא תמיד איך את רוצה לחוות אותם. כי אלו יהיו הזכרונות שלך בסופו של דבר. ודבר אחרון - מה זה רשימה ברורה של הנחיות? האיש משתחרר מהצבא בשביל שאת תהיי המפקדת שלו? מה זה הנחיות?

 

[nowonder]

לא הצלחתי להבין

יש סכנה כלכלית או אין? מה השינוי באורח החיים שכל כך מפחיד אותך? שלא יהיה כסף? או שהוא יסתובב לך בין הרגליים בבית וחלילה גם תהיה לו דעה על דברים שעד עכשיו לא היה לו זמן ואנרגיה להתעסק בהם? ומה זה "לא יוכל להתנהל לפי רשימה ברורה של הנחיות"?