הפולני הראשון
New member
לקראת פסח../images/Emo159.gif
שמוליק שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן, עזב את ברוקלין לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה, שידועה כמדינה של המורמונים. הלחץ על הנשיא היה חזק מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים דתיים כאן" אמרו לנשיא החברה. הנשיא לקח את שמוליק בצד לשיחת מוטיבציה והסביר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך להחזיק במשרה המכובדת הזו, שגם באה עם משכורת בת שש ספרות כמובן. לשמואל לא הייתה ברירה. עם כל הקשיים שהיו לו להתנצר, לא היה לו קל לאבד משרה כזו. הוא בא הביתה ואמר לאשתו: "פשוט. מיום ראשון אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסיה." ככה עברו כמה חודשים טובים ואשתו לא הפסיקה להציק לו על הנושא הזה. היא היתה אומרת לו כל הזמן: "קשה לי ככה, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, לקידוש, לחגים. כסף זה לא הכל, שמוליק." וככל שהציקה לו כך גברו על שמוליק מיודענו יסורי המצפון שלו, עד שיום אחד הוא בא לנשיא החברה שלו ואמר לו: "תראה, אני לא יכול להמשיך ככה. אני כולי אכול ייסורים מבפנים, כסף זה לא הכל, ואני לא ישן בלילה מזה וגם אשתי לא. זה כבד עלי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין." הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו: "שמע סמואל (ככה קראו לו הגויים) לא ידעתי שזה כל כך קשה לך, חשבתי שזה עניין של מה בכך להמיר דת. אתה יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהייה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר." חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא מול הטלוויזיה וצפתה בתכנית של ריקי לייק ואמר לה: "צפורה, לא תאמיני! קרה לנו נס! אנחנו חוזרים להיות יהודים. זה בסדר דיברתי עם המנהל והוא משאיר אותי בעבודה. ציפי (ככה קראו לה היהודים בברוקלין) הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו: "תגיד לי, אתה השתגעת???" שמואל הביט עליה המום ואמר לה: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה כל הזמן. כל הזמן בכית לי. מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה?" ציפי, הביטה עליו עצבנית עוד יותר ואמרה לו: "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה.....אבל עכשיו???? שבועיים לפני פסח???????
שמוליק שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן, עזב את ברוקלין לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה, שידועה כמדינה של המורמונים. הלחץ על הנשיא היה חזק מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים דתיים כאן" אמרו לנשיא החברה. הנשיא לקח את שמוליק בצד לשיחת מוטיבציה והסביר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך להחזיק במשרה המכובדת הזו, שגם באה עם משכורת בת שש ספרות כמובן. לשמואל לא הייתה ברירה. עם כל הקשיים שהיו לו להתנצר, לא היה לו קל לאבד משרה כזו. הוא בא הביתה ואמר לאשתו: "פשוט. מיום ראשון אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסיה." ככה עברו כמה חודשים טובים ואשתו לא הפסיקה להציק לו על הנושא הזה. היא היתה אומרת לו כל הזמן: "קשה לי ככה, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, לקידוש, לחגים. כסף זה לא הכל, שמוליק." וככל שהציקה לו כך גברו על שמוליק מיודענו יסורי המצפון שלו, עד שיום אחד הוא בא לנשיא החברה שלו ואמר לו: "תראה, אני לא יכול להמשיך ככה. אני כולי אכול ייסורים מבפנים, כסף זה לא הכל, ואני לא ישן בלילה מזה וגם אשתי לא. זה כבד עלי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין." הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו: "שמע סמואל (ככה קראו לו הגויים) לא ידעתי שזה כל כך קשה לך, חשבתי שזה עניין של מה בכך להמיר דת. אתה יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהייה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר." חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא מול הטלוויזיה וצפתה בתכנית של ריקי לייק ואמר לה: "צפורה, לא תאמיני! קרה לנו נס! אנחנו חוזרים להיות יהודים. זה בסדר דיברתי עם המנהל והוא משאיר אותי בעבודה. ציפי (ככה קראו לה היהודים בברוקלין) הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו: "תגיד לי, אתה השתגעת???" שמואל הביט עליה המום ואמר לה: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה כל הזמן. כל הזמן בכית לי. מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה?" ציפי, הביטה עליו עצבנית עוד יותר ואמרה לו: "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה.....אבל עכשיו???? שבועיים לפני פסח???????