מפנטזת בהקיץ
New member
לקראת פגישה
היא יודעת שהלילה היא תהיה שלו.
הלילה הוא יעשה בה כרצונו.
הלילה הוא יבחר איך להשתמש בגופה על מנת לענג אותו.
היא מצפה לכך.
המחשבה על המגע שלו מטריפה אותה.
היא מעיפה מבט בשעון. השעון מתעקש שלא לזרז את צעדיו.
היא מדמיינת את הידיים שלו נוגעות בגופה, בגב ובזרועות. היא מדמיינת את ידיו יורדות מטה על גופה, אל ירכיה ואל ישבנה. רק מהמחשבה על כך הגוף שלה מתחיל להגיב. רטיבות מורגשת בתחתוניה.
שיגיע כבר הערב.
בדירתה היא מתכוננת לפגישתם.
היא רוצה להיות הכי יפה בשבילו. היא יודעת מה הוא אוהב.
במקלחת, כאשר המים החמים עוטפים ושוטפים את גופה, היא מסבנת את גופה היטב. היא משתמשת בשמפו שאת ריחו הוא אוהב. היא מביטה בגופה מול המראה. הלילה היא תהיה שלו. כל כולה שלו.
כמה שהיא מחכה שהזמן יעבור מהר, שהם יפגשו כבר, שהוא ייגע בה ויגרום לה לחוש את מלוא גבריותו.
על צג הפלאפון שלה מופיעה הודעה.
היא ממהרת לבדוק אם ההודעה היא ממנו.
"לבשי את השמלה האדומה. אל תלבשי תחתונים. מצפה לך."
הסומק מתפשט על לחייה והדופק שלה עולה. היא מתרגשת לקראתו ולקראת פגישתם. מתוך הארון היא מוציאה את השמלה האדומה. הוא תמיד חיבב את השמלה הזו. אולי זה בגלל שהיא משאירה את צווארה ואת כתפיה חשופים? אולי משום שהשמלה חובקת את מותניה ומדגישה את גזרתה? ואולי משום הצבע?
היא מתבוננת בדמותה במראה. לחייה אדומות בגלל מילותיו, תואמות בצבען את השמלה האדומה שהיא לובשת. דמותה מוצאת חן בעיניה.
הוא לא אוהב שהיא מתאפרת, אז היא משאירה את פניה נטולות איפור.
את שיערה היא מייבשת ומסרקת. הוא אוהב ששיערה פזור.
המחשבה על כך שהיא אינה עוטה תחתונים לגופה מרגשת אותה. היא מוכנה לגבר שלה.
מדי כמה דקות היא מציצה בשעון. עוד עשר דקות. עוד עשר דקות היא תרד למטה, תפסע אל פינת הרחוב ואל מקום המפגש הקבוע שלהם. היא תחכה שהוא יגיע. הוא אף פעם לא נותן לה לחכות הרבה זמן, תמיד הוא מגיע מכיוון אחר אך מאד מדייק.
עוד חמש דקות. היא נועלת נעלי עקב שחורות. שוב מבט במראה, לראות שאין שערות סוררות, שהשמלה יושבת עליה היטב. האודם מלחייה לא מש.
עוד שתי דקות.
היא מרגישה את הלמות ליבה ואת החום בלחייה.
היא יוצאת מדירתה, נועלת את הדלת ויורדת במדרגות. הנעליים משמיעות דפיקות קלות במדרגות, דפיקות המהדהדות בראשה יחד עם דפיקות הלב בחזה.
פתאום היא נזכרת שהיא שכחה לסגור את חלון המטבח. התחזית הגשומה עלולה להתממש. היא חוזרת לדירה, סוגרת את החלון ושוב יוצאת.
קריר בחוץ. משב רוח קריר פוגש את ירכיה, מזכיר ומדגיש לה כי היא אינה לובשת תחתונים.
היא פוסעת אל קצה הרחוב.
שם, תחת פנס הרחוב האחרון, היא רואה את דמותו כבר עומדת וממתינה. הוא הקדים אותה.
היא יודעת שהלילה היא תהיה שלו.
הלילה הוא יעשה בה כרצונו.
הלילה הוא יבחר איך להשתמש בגופה על מנת לענג אותו.
היא מצפה לכך.
המחשבה על המגע שלו מטריפה אותה.
היא מעיפה מבט בשעון. השעון מתעקש שלא לזרז את צעדיו.
היא מדמיינת את הידיים שלו נוגעות בגופה, בגב ובזרועות. היא מדמיינת את ידיו יורדות מטה על גופה, אל ירכיה ואל ישבנה. רק מהמחשבה על כך הגוף שלה מתחיל להגיב. רטיבות מורגשת בתחתוניה.
שיגיע כבר הערב.
בדירתה היא מתכוננת לפגישתם.
היא רוצה להיות הכי יפה בשבילו. היא יודעת מה הוא אוהב.
במקלחת, כאשר המים החמים עוטפים ושוטפים את גופה, היא מסבנת את גופה היטב. היא משתמשת בשמפו שאת ריחו הוא אוהב. היא מביטה בגופה מול המראה. הלילה היא תהיה שלו. כל כולה שלו.
כמה שהיא מחכה שהזמן יעבור מהר, שהם יפגשו כבר, שהוא ייגע בה ויגרום לה לחוש את מלוא גבריותו.
על צג הפלאפון שלה מופיעה הודעה.
היא ממהרת לבדוק אם ההודעה היא ממנו.
"לבשי את השמלה האדומה. אל תלבשי תחתונים. מצפה לך."
הסומק מתפשט על לחייה והדופק שלה עולה. היא מתרגשת לקראתו ולקראת פגישתם. מתוך הארון היא מוציאה את השמלה האדומה. הוא תמיד חיבב את השמלה הזו. אולי זה בגלל שהיא משאירה את צווארה ואת כתפיה חשופים? אולי משום שהשמלה חובקת את מותניה ומדגישה את גזרתה? ואולי משום הצבע?
היא מתבוננת בדמותה במראה. לחייה אדומות בגלל מילותיו, תואמות בצבען את השמלה האדומה שהיא לובשת. דמותה מוצאת חן בעיניה.
הוא לא אוהב שהיא מתאפרת, אז היא משאירה את פניה נטולות איפור.
את שיערה היא מייבשת ומסרקת. הוא אוהב ששיערה פזור.
המחשבה על כך שהיא אינה עוטה תחתונים לגופה מרגשת אותה. היא מוכנה לגבר שלה.
מדי כמה דקות היא מציצה בשעון. עוד עשר דקות. עוד עשר דקות היא תרד למטה, תפסע אל פינת הרחוב ואל מקום המפגש הקבוע שלהם. היא תחכה שהוא יגיע. הוא אף פעם לא נותן לה לחכות הרבה זמן, תמיד הוא מגיע מכיוון אחר אך מאד מדייק.
עוד חמש דקות. היא נועלת נעלי עקב שחורות. שוב מבט במראה, לראות שאין שערות סוררות, שהשמלה יושבת עליה היטב. האודם מלחייה לא מש.
עוד שתי דקות.
היא מרגישה את הלמות ליבה ואת החום בלחייה.
היא יוצאת מדירתה, נועלת את הדלת ויורדת במדרגות. הנעליים משמיעות דפיקות קלות במדרגות, דפיקות המהדהדות בראשה יחד עם דפיקות הלב בחזה.
פתאום היא נזכרת שהיא שכחה לסגור את חלון המטבח. התחזית הגשומה עלולה להתממש. היא חוזרת לדירה, סוגרת את החלון ושוב יוצאת.
קריר בחוץ. משב רוח קריר פוגש את ירכיה, מזכיר ומדגיש לה כי היא אינה לובשת תחתונים.
היא פוסעת אל קצה הרחוב.
שם, תחת פנס הרחוב האחרון, היא רואה את דמותו כבר עומדת וממתינה. הוא הקדים אותה.
