!!מניה וביה
New member
לקראת הגיוס ביום א`
ב``ה עם אחד, ביאוס אחד! יום ראשון י``ג כסלו התשס``א. היום הוא יומו הראשון של ביטול הפטור לבחורי ישיבות. למעשה, היום החלו בגיוס המוני של בני ישיבות מתוך בתי המדרש החמימים, שוטרים חמושים רבים התפרסו והשתלטו על כל בתי המדרש החרדיים, ואמורים היו לעצור בחורי ישיבה רבים. ``אמורים היו לעצור`` אמרתי, ולא בכדי. סיפורם של שלושה משוטרי משטרת ישראל שהלכו למטרה זו, הגיעה לאוזני, ואני ביקשתי להעלותם על הכתב. סיפורו של חיים, השוטר שנשלח לישיבת פונוביז` בבני ברק. חיים עלה במעלה הישיבה, אין סוף מדרגות טיפס חיים ועלה בשארית כוחותיו, עד שלבסוף עמדו רגליו אל מול דלת העץ הכבדה שעמדה בפתחה של הישיבה. הוא פתח אותה בתנופת יד ונכנס אל בית המדרש ההומה בבחורים, והסוער מקול התורה. מראהו של השוטר היה מוזר ומתמיה בשלל הבחורים המתמידים, אך השתיקה לא השתררה בבית המדרש, כי מספר הבחורים שם היה כה רב, כי גם אם רבים מהם אמנם נשתתקו, הרי שרבים אחרים לא הרהיבו עוז בנפשם להפסיק מלימוד התורה. חיים עמד שם לרגע נבוך ומבולבל קמעה, אך לאחר דקה של התבוננות במחזה אזר חיים אומץ וניגש אל אחד הבחורים המתיגעים. ``תסלח לי`` פנה אליו השוטר. בחור עדין בעל חולצה מעומלנת ומגוהצת בקפידה, משקפים ללא מסגרת מועצבות כפי צו האופנה העדכני מונחים על אפו הסולד, ומצחו הרחב והגבוה היה חרוש קמטים ממאמץ עילאי לפתרון הסוגיא הקשה, והעמל הרב שהשקיע בפתרון הפני יהושוע הסבוך היה ניכר על פניו, הרים את עיניו והביט היישר אןל תוך עיניו של השוטר. ``כן, במה אני יכול לעזור לך`` שאל הבחור, בחן המיוחד השמור לבני הישיבות. ``תראה, אני אמור לבוא לכאן ולגייס אותך, לגייס בעצם את כולם, את כולכם, מהיום כולכם מגויסים לצבא`` אמר השוטר. הבחור שמע וחייך קלות. ``טוב נו, אני מבין, אבל השאלה היא ממה נפשך, זה שאנחנו מגויסים כולנו, זה מצד החפצא או מצד הגברא?``. ``סליחה?!`` תמה השוטר ``מה שאמרת עכשיו זה היה בעברית? זה משהו שכולם מבינים?``. ``אוי איך לא שמתי לב לרגע`` התנצל הבחור ``שחכתי שאתה לא בחור ישיבה, בעצם חפצא וגברא זה חקירה ידועה, המונח חפצא וגברא בא לחקור דבר למהותו ויסודו. אם יש לי חיוב כלשהו, מצד מה הוא נובע? מצד האדם, או לחילופין מצד החפץ, מצד הענין. בנוגע לעניננו, האם זה שאני חייב להתגייס, זה מצד זה שאני חייב לבוא לצבא, או בגלל שהצבא חייב אותי לבוא אליו`` סיים הבחור את דברי ההסבר שלו. ``לא הבנתי כל כך מה זה משנה`` תמה השוטר, ``אתה חייב לבוא וזהו זה``. ``אהה`` ביטל הבחור את דבריו בתנועת יד זריזה ``יש פה נפקא מינה רצינית ביותר``. ``מה יש פה? נפקא לינה? מה זה לכל הרוחות נפתלינה?`` החל השוטר לגלות סימני עצבנות. ``נפקא מינה, לא נפתלינה`` חייך הבחור ``נפקא מינה זה השלכה מעשית. כשאומרים חקירה ויש שני צדדים שונים, ורוצים לחדד את ההבדל בין השנים, אז רוצים להביא השלכה מעשית שלפי צד אחד תחול ולפי צד שני תתבטל, זאת אומרת, אם אני אנקוט כמו צד אחד של החקירה אז תהיה השלכה מעשית כזו, ואם אנקוט כצד אחר, תהיה השלכה מעשית אחרת. הבנת מה שאמרתי?`` תמה הבחור. ``כן בערך`` אמר השוטר ``נו אז מה הנפקא מינה שיש פה. מה זה משנה אם זה הצבא מגיס אותך או שאתה מתגיס לצבא``. ``הנפקא מינה לקידושין`` אמר הבחור, והפעם הוא פירש את דבריו ללא שנתבקש תוך שהוא מחווה באצבעו כמנהגם של בני הישיבות ומעלה את אגדולו כלפי מעלה ``אם אדם מקדש אשה על מנת שאחד הצדדים בחקירה הוא נכון`` אמר הבחור בניגון ישיבתי ``אם צד אחד הוא נכון הרי היא מקודשת, ואם הצד השני נכון היא לא מקודשת, לכן אני מוכרח לדעת מה מהם הוא הנכון``. ``בא הנה בא הנה שיגעת לי את השכל, בילבלת אותי לגמרי`` צרח השוטר ``איפה פה הראש ישיבה שלכם? אההההה?`` הבחור הצביע על מקומו של המשגיח, והשוטר ניגש בזריזות אל מקומו של ראש הישיבה ופנה אליו: ``נו, אז אני באתי לגיס אותכם`` התרברב השוטר. הראש ישיבה הביט בו וכמו המשיך את דברי הבחור: ``נו אז חפצא או גברא, וזה גופא תלוי בחקירה של ר` חיים בריסקר, ואם תאמר שלא תלוי, אזי במילא תשאר עומדת קושיתו של ר` ברוך בער, לבד מתירוצו הדחוק ממילא של ר` נפתלי טרופ שעל פיו אמנם תתורץ קושיתו של ר` שמעון שקופ, אבל מעל כולם מרחפת התמיהה של ר` אלחנן וסרמן. אתה יודע מי זה ר` אלחנן וסרמן, לא…?`` הפנה לפתע המשגיח את מבטו אל השוטר העומד להתעלף, ועיניו של המשגיח עגולות ותמימות מביטות אליו אל מעבר למשקפיו המלוכלכות והמלאות אבק וטביעות אצבעות. ``ממש לא. וה גם לא מענין אותי`` ניסה השוטר להשחיל, אז התפרץ עליו ראש הישיבה רחב הכרס ``אויי ויי רחמונו ליצלן, מה זה לא מענין אותך, אין יהודי שזה לא מענין אותו. ר` אלחנן וסרמן הוא בעל הקובץ שיעורים, הוא גאון עצום, כדאי לך ללמוד א שטיקעל קובץ שיעורים, בא תשב איתי קצת נלמד אותך`` אמר המשגיח לשוטר שהחל כבר לסוב על עקבותיו. ``מפה כבר לא תצמח לי הישועה`` הוא התמרמר ושב אל משלחיו בלישכת הגיוס בתל השומר. סיפורו של דרור, השוטר אשר נשלח אל ישיבת תומכי תמימים בכפר חב``ד. ישיבה לא גדולה היא הישיבה בכפר חב``ד. לעומת עמיתה אשר על הגבעה בעיר בני ברק היתה ישיבה זו מועטה בלתמידים, כמאה וחמישים בחוריחמד ישבו והגו בתורה בית המדרש הגדול המכונה בלקסיקון המונחים החב``די בשם – `זאל`. השוטר דרור עוד לא הספיק לעשות צעד אחד אל תוך הזאל, כשמתוכו קפץ אליו כנשוך נחש, אחד מהתמימים כשחולצתו מחוץ למכנסיו, וציציותיו מבצבצין ממנה, ומראהו לא אומר סדר וניקיון בלשון המעטה והוא ניגש אליו עם זוג תפילין ביד. ``אחי. בוא תניח תפילין בוא`` הוא ניתר אליו בשמחה. ``לא. עזוב אותי. אני פה בשליחות של הצבא. איפה הראש ישיבה שלך?`` הוא שאל בקרירות. ``המממ…`` היסס הבחור ומיד הצביע לעבר מקום מושבו של המשיב הקרוב ביותר שנקרה במבטו ``הנה שם`` הוא הצביע, והשוטר עשה את צעדיו לעבר המקום. המשגיח לא היה יותר טוב מהבחור. מפיו ריח חלש של משקה, זכר להתוועדות האחרונה שהתקיימה לא מכבר, ומבע עיניו גם הוא לא מהמשופרים, ומפיו הזדמזם לו ניגון חרישי, ``אוי כן בקוידש חזיסיכו, לראויס עוזך וכבוידעכווו, אוי טילילידידידי אוי טילדידידידידי…``. ``סליחה?`` העירו השוטר מדביקותו בה` אחד, ``אתה המשגיח פה?``. ``כן אני אחד המשגיחים, במה הענין?``. ``תראה`` אמר השוטר ``ממש לא נעים לי, אבל אני אמור לגיס פה את כולם עכשיו, לצבא, אתה יודע, חוק טל לא הועבר, וכולם חיבים בשירות הצבא, כולם זה אומר כולם, כל מי שיושב פה`` אמר השוטר תוך שהוא מצביע על תכולת בית המדרש. המשגיח לא נראה כמתרגש במיוחד מהדברים שהוטחו בפניו. מבטו נשאר אדיש וקפוא כבראשונה, והוא המשיך לקרוא מהספר המונח לפניו: ``ועל פי כל זה יובן ענין ההשתלשלות, שהוא בבחינת עילה ועלול, ולא כפירוש הטועים שהוא כבריאת יש מאין, שהלא בחינת השתלשלות היא במדריגת הגבול והבנה והשגה``… ``אדוני`` פקעה סבלנותו של העומד מולו ``מה קורה פה? אני צריך לגיס אותכם``. המשגיח המשיך בשלותו ``תגיד לי, תפילין כבר הנחת היום?`` שאל אותו הרב בשיא האדישות. ``לא לא הנחתי`` ענה השוטר ביובש. ``נו אז בא תניח`` אמר לו הרב בשמחה ובמאור פנים, לזה לא יכל השוטר לסרב, ובסופו של דבר מצא את עצמו ושב ולומד את ספר התניא בצותא עם הרב החביב, ``אולי תשאר הערב יש התוועדות מאד טובה, לרגל חג הגאולה י``ט בכסלו``. ``חג הגאולה? מי נגאל? למה נגאל?`` שאל השוטר. ``זה חג שאנחנו חסידי חב``ד חוגגים אותו, הרבי הראשון שלנו יצא באותו היום מבית הכלא, ולכן אנו חגים אותו מידי שנה`` הסביר לו הרב באדיבות. ואז הגיעה השאלה: ``תגיד לי, יש לי שאלה ברצינות. למה כל הרבנים החרדים האלה הם בכלא, כולם, אריה דרעי, יאיר לוי, הרבי של חב``ד… למה כולם בכלא…?``. התשובה לא איחרה לבוא, ועמה טעימה על קצה המזלג מדרכה של החסידות, אחרית דבר, השוטר נשאר להתוועדות שהתקימה באותו ערב בישיבה, והוא לא שב אל שולחיו כיתר חבריו - השוטרים האחרים. סיפורו של גיא, השוטר שנשלח לישיבת צאנז בנתניה. הוא נכנס אל בית המדרש ולנגד עיניו נתגלה הגדוד העצום. היו אלה התנזים של הצנאזים. הוא ניסה להתקרב לאיזה חברותא שתקעה יתד ליד פתח בית המדרש, והטה את אוזנו לדברים הנאמרים. ``זאג מיר`` הקשה בערל את יענקל בעל הפאות המסולסלות ``פאר וואס דרעבע האט גיזעגט צום שמיל דער אלטער אז ויבעלד אז ער טאר נישט רעדן וועגן פולטיקע אז מטער נישט רעיידן א דברם בטלים לגמרי? דאס איז ממש א גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה``. ``אמס אמס`` אמר יענקל והמשיך ``וואס וועט זין מיט דיגענצא פולטיקאים, מדארף זי ארין האקן, די אלא שמאל המזויף, וואס זאגט ער? מגייס זיין אלע בוחרי ישיבוס קוידעש צו דעם צבא םון ד ציוניים? חס ושוליים? וואס ועט זיין בערל וואס?``… ``חברה שלום`` פנה השוטר אל החברותא. ``שלום עליכם`` השיבו לו השנים, וצמד מילים אלו היו גם צמד המילים האחרונות ששמע מהם בעברית. ``באתי לגיס את כולם פה לצבא``. ``וואס זאגט ער?`` פנה יענקל בזלזול אל בערל, שהיה אגב בין היחידים בישיבה עם מכשיר פלאפון. ``איך וויס נישט, מסתמא ער איז פין די ממשלה, נו דו וויס וואס גישעיין דורטן, היינט סייז דא א חוק אז אלע בוחרי ישיבעס מדאר מתגייס זין צו די צבא. צבא פון די ציוניים``. ``אתם מוכנים להקשיב לי? לדבר איתי?`` זעק השוטר במלא גרונו, אך השנים גיחחו ב
ב``ה עם אחד, ביאוס אחד! יום ראשון י``ג כסלו התשס``א. היום הוא יומו הראשון של ביטול הפטור לבחורי ישיבות. למעשה, היום החלו בגיוס המוני של בני ישיבות מתוך בתי המדרש החמימים, שוטרים חמושים רבים התפרסו והשתלטו על כל בתי המדרש החרדיים, ואמורים היו לעצור בחורי ישיבה רבים. ``אמורים היו לעצור`` אמרתי, ולא בכדי. סיפורם של שלושה משוטרי משטרת ישראל שהלכו למטרה זו, הגיעה לאוזני, ואני ביקשתי להעלותם על הכתב. סיפורו של חיים, השוטר שנשלח לישיבת פונוביז` בבני ברק. חיים עלה במעלה הישיבה, אין סוף מדרגות טיפס חיים ועלה בשארית כוחותיו, עד שלבסוף עמדו רגליו אל מול דלת העץ הכבדה שעמדה בפתחה של הישיבה. הוא פתח אותה בתנופת יד ונכנס אל בית המדרש ההומה בבחורים, והסוער מקול התורה. מראהו של השוטר היה מוזר ומתמיה בשלל הבחורים המתמידים, אך השתיקה לא השתררה בבית המדרש, כי מספר הבחורים שם היה כה רב, כי גם אם רבים מהם אמנם נשתתקו, הרי שרבים אחרים לא הרהיבו עוז בנפשם להפסיק מלימוד התורה. חיים עמד שם לרגע נבוך ומבולבל קמעה, אך לאחר דקה של התבוננות במחזה אזר חיים אומץ וניגש אל אחד הבחורים המתיגעים. ``תסלח לי`` פנה אליו השוטר. בחור עדין בעל חולצה מעומלנת ומגוהצת בקפידה, משקפים ללא מסגרת מועצבות כפי צו האופנה העדכני מונחים על אפו הסולד, ומצחו הרחב והגבוה היה חרוש קמטים ממאמץ עילאי לפתרון הסוגיא הקשה, והעמל הרב שהשקיע בפתרון הפני יהושוע הסבוך היה ניכר על פניו, הרים את עיניו והביט היישר אןל תוך עיניו של השוטר. ``כן, במה אני יכול לעזור לך`` שאל הבחור, בחן המיוחד השמור לבני הישיבות. ``תראה, אני אמור לבוא לכאן ולגייס אותך, לגייס בעצם את כולם, את כולכם, מהיום כולכם מגויסים לצבא`` אמר השוטר. הבחור שמע וחייך קלות. ``טוב נו, אני מבין, אבל השאלה היא ממה נפשך, זה שאנחנו מגויסים כולנו, זה מצד החפצא או מצד הגברא?``. ``סליחה?!`` תמה השוטר ``מה שאמרת עכשיו זה היה בעברית? זה משהו שכולם מבינים?``. ``אוי איך לא שמתי לב לרגע`` התנצל הבחור ``שחכתי שאתה לא בחור ישיבה, בעצם חפצא וגברא זה חקירה ידועה, המונח חפצא וגברא בא לחקור דבר למהותו ויסודו. אם יש לי חיוב כלשהו, מצד מה הוא נובע? מצד האדם, או לחילופין מצד החפץ, מצד הענין. בנוגע לעניננו, האם זה שאני חייב להתגייס, זה מצד זה שאני חייב לבוא לצבא, או בגלל שהצבא חייב אותי לבוא אליו`` סיים הבחור את דברי ההסבר שלו. ``לא הבנתי כל כך מה זה משנה`` תמה השוטר, ``אתה חייב לבוא וזהו זה``. ``אהה`` ביטל הבחור את דבריו בתנועת יד זריזה ``יש פה נפקא מינה רצינית ביותר``. ``מה יש פה? נפקא לינה? מה זה לכל הרוחות נפתלינה?`` החל השוטר לגלות סימני עצבנות. ``נפקא מינה, לא נפתלינה`` חייך הבחור ``נפקא מינה זה השלכה מעשית. כשאומרים חקירה ויש שני צדדים שונים, ורוצים לחדד את ההבדל בין השנים, אז רוצים להביא השלכה מעשית שלפי צד אחד תחול ולפי צד שני תתבטל, זאת אומרת, אם אני אנקוט כמו צד אחד של החקירה אז תהיה השלכה מעשית כזו, ואם אנקוט כצד אחר, תהיה השלכה מעשית אחרת. הבנת מה שאמרתי?`` תמה הבחור. ``כן בערך`` אמר השוטר ``נו אז מה הנפקא מינה שיש פה. מה זה משנה אם זה הצבא מגיס אותך או שאתה מתגיס לצבא``. ``הנפקא מינה לקידושין`` אמר הבחור, והפעם הוא פירש את דבריו ללא שנתבקש תוך שהוא מחווה באצבעו כמנהגם של בני הישיבות ומעלה את אגדולו כלפי מעלה ``אם אדם מקדש אשה על מנת שאחד הצדדים בחקירה הוא נכון`` אמר הבחור בניגון ישיבתי ``אם צד אחד הוא נכון הרי היא מקודשת, ואם הצד השני נכון היא לא מקודשת, לכן אני מוכרח לדעת מה מהם הוא הנכון``. ``בא הנה בא הנה שיגעת לי את השכל, בילבלת אותי לגמרי`` צרח השוטר ``איפה פה הראש ישיבה שלכם? אההההה?`` הבחור הצביע על מקומו של המשגיח, והשוטר ניגש בזריזות אל מקומו של ראש הישיבה ופנה אליו: ``נו, אז אני באתי לגיס אותכם`` התרברב השוטר. הראש ישיבה הביט בו וכמו המשיך את דברי הבחור: ``נו אז חפצא או גברא, וזה גופא תלוי בחקירה של ר` חיים בריסקר, ואם תאמר שלא תלוי, אזי במילא תשאר עומדת קושיתו של ר` ברוך בער, לבד מתירוצו הדחוק ממילא של ר` נפתלי טרופ שעל פיו אמנם תתורץ קושיתו של ר` שמעון שקופ, אבל מעל כולם מרחפת התמיהה של ר` אלחנן וסרמן. אתה יודע מי זה ר` אלחנן וסרמן, לא…?`` הפנה לפתע המשגיח את מבטו אל השוטר העומד להתעלף, ועיניו של המשגיח עגולות ותמימות מביטות אליו אל מעבר למשקפיו המלוכלכות והמלאות אבק וטביעות אצבעות. ``ממש לא. וה גם לא מענין אותי`` ניסה השוטר להשחיל, אז התפרץ עליו ראש הישיבה רחב הכרס ``אויי ויי רחמונו ליצלן, מה זה לא מענין אותך, אין יהודי שזה לא מענין אותו. ר` אלחנן וסרמן הוא בעל הקובץ שיעורים, הוא גאון עצום, כדאי לך ללמוד א שטיקעל קובץ שיעורים, בא תשב איתי קצת נלמד אותך`` אמר המשגיח לשוטר שהחל כבר לסוב על עקבותיו. ``מפה כבר לא תצמח לי הישועה`` הוא התמרמר ושב אל משלחיו בלישכת הגיוס בתל השומר. סיפורו של דרור, השוטר אשר נשלח אל ישיבת תומכי תמימים בכפר חב``ד. ישיבה לא גדולה היא הישיבה בכפר חב``ד. לעומת עמיתה אשר על הגבעה בעיר בני ברק היתה ישיבה זו מועטה בלתמידים, כמאה וחמישים בחוריחמד ישבו והגו בתורה בית המדרש הגדול המכונה בלקסיקון המונחים החב``די בשם – `זאל`. השוטר דרור עוד לא הספיק לעשות צעד אחד אל תוך הזאל, כשמתוכו קפץ אליו כנשוך נחש, אחד מהתמימים כשחולצתו מחוץ למכנסיו, וציציותיו מבצבצין ממנה, ומראהו לא אומר סדר וניקיון בלשון המעטה והוא ניגש אליו עם זוג תפילין ביד. ``אחי. בוא תניח תפילין בוא`` הוא ניתר אליו בשמחה. ``לא. עזוב אותי. אני פה בשליחות של הצבא. איפה הראש ישיבה שלך?`` הוא שאל בקרירות. ``המממ…`` היסס הבחור ומיד הצביע לעבר מקום מושבו של המשיב הקרוב ביותר שנקרה במבטו ``הנה שם`` הוא הצביע, והשוטר עשה את צעדיו לעבר המקום. המשגיח לא היה יותר טוב מהבחור. מפיו ריח חלש של משקה, זכר להתוועדות האחרונה שהתקיימה לא מכבר, ומבע עיניו גם הוא לא מהמשופרים, ומפיו הזדמזם לו ניגון חרישי, ``אוי כן בקוידש חזיסיכו, לראויס עוזך וכבוידעכווו, אוי טילילידידידי אוי טילדידידידידי…``. ``סליחה?`` העירו השוטר מדביקותו בה` אחד, ``אתה המשגיח פה?``. ``כן אני אחד המשגיחים, במה הענין?``. ``תראה`` אמר השוטר ``ממש לא נעים לי, אבל אני אמור לגיס פה את כולם עכשיו, לצבא, אתה יודע, חוק טל לא הועבר, וכולם חיבים בשירות הצבא, כולם זה אומר כולם, כל מי שיושב פה`` אמר השוטר תוך שהוא מצביע על תכולת בית המדרש. המשגיח לא נראה כמתרגש במיוחד מהדברים שהוטחו בפניו. מבטו נשאר אדיש וקפוא כבראשונה, והוא המשיך לקרוא מהספר המונח לפניו: ``ועל פי כל זה יובן ענין ההשתלשלות, שהוא בבחינת עילה ועלול, ולא כפירוש הטועים שהוא כבריאת יש מאין, שהלא בחינת השתלשלות היא במדריגת הגבול והבנה והשגה``… ``אדוני`` פקעה סבלנותו של העומד מולו ``מה קורה פה? אני צריך לגיס אותכם``. המשגיח המשיך בשלותו ``תגיד לי, תפילין כבר הנחת היום?`` שאל אותו הרב בשיא האדישות. ``לא לא הנחתי`` ענה השוטר ביובש. ``נו אז בא תניח`` אמר לו הרב בשמחה ובמאור פנים, לזה לא יכל השוטר לסרב, ובסופו של דבר מצא את עצמו ושב ולומד את ספר התניא בצותא עם הרב החביב, ``אולי תשאר הערב יש התוועדות מאד טובה, לרגל חג הגאולה י``ט בכסלו``. ``חג הגאולה? מי נגאל? למה נגאל?`` שאל השוטר. ``זה חג שאנחנו חסידי חב``ד חוגגים אותו, הרבי הראשון שלנו יצא באותו היום מבית הכלא, ולכן אנו חגים אותו מידי שנה`` הסביר לו הרב באדיבות. ואז הגיעה השאלה: ``תגיד לי, יש לי שאלה ברצינות. למה כל הרבנים החרדים האלה הם בכלא, כולם, אריה דרעי, יאיר לוי, הרבי של חב``ד… למה כולם בכלא…?``. התשובה לא איחרה לבוא, ועמה טעימה על קצה המזלג מדרכה של החסידות, אחרית דבר, השוטר נשאר להתוועדות שהתקימה באותו ערב בישיבה, והוא לא שב אל שולחיו כיתר חבריו - השוטרים האחרים. סיפורו של גיא, השוטר שנשלח לישיבת צאנז בנתניה. הוא נכנס אל בית המדרש ולנגד עיניו נתגלה הגדוד העצום. היו אלה התנזים של הצנאזים. הוא ניסה להתקרב לאיזה חברותא שתקעה יתד ליד פתח בית המדרש, והטה את אוזנו לדברים הנאמרים. ``זאג מיר`` הקשה בערל את יענקל בעל הפאות המסולסלות ``פאר וואס דרעבע האט גיזעגט צום שמיל דער אלטער אז ויבעלד אז ער טאר נישט רעדן וועגן פולטיקע אז מטער נישט רעיידן א דברם בטלים לגמרי? דאס איז ממש א גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה``. ``אמס אמס`` אמר יענקל והמשיך ``וואס וועט זין מיט דיגענצא פולטיקאים, מדארף זי ארין האקן, די אלא שמאל המזויף, וואס זאגט ער? מגייס זיין אלע בוחרי ישיבוס קוידעש צו דעם צבא םון ד ציוניים? חס ושוליים? וואס ועט זיין בערל וואס?``… ``חברה שלום`` פנה השוטר אל החברותא. ``שלום עליכם`` השיבו לו השנים, וצמד מילים אלו היו גם צמד המילים האחרונות ששמע מהם בעברית. ``באתי לגיס את כולם פה לצבא``. ``וואס זאגט ער?`` פנה יענקל בזלזול אל בערל, שהיה אגב בין היחידים בישיבה עם מכשיר פלאפון. ``איך וויס נישט, מסתמא ער איז פין די ממשלה, נו דו וויס וואס גישעיין דורטן, היינט סייז דא א חוק אז אלע בוחרי ישיבעס מדאר מתגייס זין צו די צבא. צבא פון די ציוניים``. ``אתם מוכנים להקשיב לי? לדבר איתי?`` זעק השוטר במלא גרונו, אך השנים גיחחו ב