לקלוט את הסוף
לפני שבוע אחרי חוג סוסים של הבת שלי בדרך הביתה דיברנו על כך שאמא שלי תבוא להשגיח עליה לקראת סופשבוע שבו תכננו ( בעלי ואני ) חופשה בחו"ל . הקטנה אמרה בהתלהבות: " אני רוצה שסבתא תבוא לראות אותי רוכבת" ואני כמובן בשמחה אמרתי -- אין בעיה תגידי לסבתא שתקח אותך לחוג כשאמא לא תהיה...ואז מבלי לחשוב היא הוסיפה " אמא אפשר גם שסבתא ב. תבוא לרואת אותי...." ופתאום בכי.....פתאום בבת אחת היא פתאום קלטה שאין יותר סבתא ב.. פתאום גם אני קלטתי שהאובדן והסוף נקלטנו אצלה באותו הרגע הכל כך שמח שהיה לה...הקשר שלה עם סבתא שלי היה מאד קרוב ועם המון חום ואהבה ונגיעות של חיבוקים ונשיקות....תמיד היא אהבה לשתף את שתי הסבתות( את הסבתא שלה וסבתא רבתא שלה) בכל מה שהיא עושה וחווה...ופתאום קלטה שסבתא גם לא תחזור יותר....שלא תהיה יותר, שלא תראה יותר...היה המון בכי, ניסיתי לא לבכות איתה... עצרנו בצד הדרך והתחבקנו ודיברנו על סבתא... בלילה כשכולם ישנו בכיתי לתוך הכרית.... היא כל כך חסרה לי... בכיתי על כולם... אחי שבסופשבוע אזכרה חמישית, וסבא שפתאום גיליתי עליו כל מני דברים שלא ידעתי ופתאום רציתי לשאול אותו כל כך הרבה שאלות, וסבתא שכל כך חסרה לי, לדבר איתה, לקבל ממנה חיזוקים, להתייעץ איתה.... סופשבוע שעבר היינו בחופשה... עם הבעל בכרתים, ניקוי ראש...לבד...מול הים... חזרתי - הגדולה חגגה 16 ועוד יומיים אזכרה של אחי... כאילו שלעולם לא נוכל לברוח מהמציאות... להבין שהחיים קצרים כל כך...מצד אחד...ומצד שני גם כשמתארכים (עד גיל 90) לא תמיד לפי התכנון, לא תמיד בריאות ושימחת חיים......מסביבי אזכרות, בתי קברות, כאילו להזכיר לי שצריך לדאוג לנצל כל דקה, כל שניה, כל מצב,...לחיות ... אני יודעת שסבתא מאד רצתה שיהיה לי טוב, היא חזרה ואמרה לי שוב ושוב , אני יודעת שסבא ואחי חשבו אותו הדבר...החלטתי לחיות,,, החלטתי להינות מהחיים, שהכאב לא יתפס בי ויחסום את השמחה... אבל איך זה למרות ההחלטה הביצוע כל כך קשה... זה לא שאני עוצרת מבעדי את ההנאה, אבל הכאב כל כך עמוק, צורב ממש מבפנוכו... הגעגועים...החוסר הזה... כל כך קשה...
לפני שבוע אחרי חוג סוסים של הבת שלי בדרך הביתה דיברנו על כך שאמא שלי תבוא להשגיח עליה לקראת סופשבוע שבו תכננו ( בעלי ואני ) חופשה בחו"ל . הקטנה אמרה בהתלהבות: " אני רוצה שסבתא תבוא לראות אותי רוכבת" ואני כמובן בשמחה אמרתי -- אין בעיה תגידי לסבתא שתקח אותך לחוג כשאמא לא תהיה...ואז מבלי לחשוב היא הוסיפה " אמא אפשר גם שסבתא ב. תבוא לרואת אותי...." ופתאום בכי.....פתאום בבת אחת היא פתאום קלטה שאין יותר סבתא ב.. פתאום גם אני קלטתי שהאובדן והסוף נקלטנו אצלה באותו הרגע הכל כך שמח שהיה לה...הקשר שלה עם סבתא שלי היה מאד קרוב ועם המון חום ואהבה ונגיעות של חיבוקים ונשיקות....תמיד היא אהבה לשתף את שתי הסבתות( את הסבתא שלה וסבתא רבתא שלה) בכל מה שהיא עושה וחווה...ופתאום קלטה שסבתא גם לא תחזור יותר....שלא תהיה יותר, שלא תראה יותר...היה המון בכי, ניסיתי לא לבכות איתה... עצרנו בצד הדרך והתחבקנו ודיברנו על סבתא... בלילה כשכולם ישנו בכיתי לתוך הכרית.... היא כל כך חסרה לי... בכיתי על כולם... אחי שבסופשבוע אזכרה חמישית, וסבא שפתאום גיליתי עליו כל מני דברים שלא ידעתי ופתאום רציתי לשאול אותו כל כך הרבה שאלות, וסבתא שכל כך חסרה לי, לדבר איתה, לקבל ממנה חיזוקים, להתייעץ איתה.... סופשבוע שעבר היינו בחופשה... עם הבעל בכרתים, ניקוי ראש...לבד...מול הים... חזרתי - הגדולה חגגה 16 ועוד יומיים אזכרה של אחי... כאילו שלעולם לא נוכל לברוח מהמציאות... להבין שהחיים קצרים כל כך...מצד אחד...ומצד שני גם כשמתארכים (עד גיל 90) לא תמיד לפי התכנון, לא תמיד בריאות ושימחת חיים......מסביבי אזכרות, בתי קברות, כאילו להזכיר לי שצריך לדאוג לנצל כל דקה, כל שניה, כל מצב,...לחיות ... אני יודעת שסבתא מאד רצתה שיהיה לי טוב, היא חזרה ואמרה לי שוב ושוב , אני יודעת שסבא ואחי חשבו אותו הדבר...החלטתי לחיות,,, החלטתי להינות מהחיים, שהכאב לא יתפס בי ויחסום את השמחה... אבל איך זה למרות ההחלטה הביצוע כל כך קשה... זה לא שאני עוצרת מבעדי את ההנאה, אבל הכאב כל כך עמוק, צורב ממש מבפנוכו... הגעגועים...החוסר הזה... כל כך קשה...