רונה ורק רונה
New member
לקוחות זה דרעק!
סידרו לי לעבוד במשרד כרטיסים. מתקשרים לשם כל האידיוטים הכי גדולים של המדינה! אנשים לא יודעים מי הם, מה הם רוצים, לאיזה מופע, כמה. ובסוף אנחנו יוצאים לא בסדר. אנשים מתייחסים לקנייה כאילו הם קונים מינימום בית! נשבעת לכם שעסקאות על בתים נחתמות יותר מהר לפעמים... הזמנה טיפוסית- למען יראו ויראו! "שלום. רציתי לדעת איזה מקומות יש להופעה של X?" (ומעוותים קשות את השם) "אתה אולי מתכוון אולי ל...?" "כן! כמובן" (מצחקק. צחוקים פוקים להיות אידיוט. ממש בידור) "כן. אין בעיה (מצחקקת איתו בצביעות) כמה כרטיסים?" "2" "2. אין בעיה..." (עוד לא סימתי לנשום) "אני רוצה שורה חמישית באמצע!" "אדוני. כבר אין שורה חמישית באמצע. היא כבר נמכרה. אני יכולה להציע לך שורה 8 קצת יותר בצד. ממש טיפה, אבל רואים משם מצויין. באמת!" "לא!!! אני רוצה באמצע !!! אשתי רוצה באמצע!" אני כבר יודעת איך למכור לאלו. אין דרך אחרת מלבד זאת- "אמצע? אין בעיה. שורה 23 באמצע. מעוניין?" (וברור שיש לי יותר קרוב מ23 באמצע אבל זו הדרך שלהם להבין 18 זו שורה מעולה...) "23 מתוך כמה?" עכשיו, זו השאלה שאני הכי לא סובלת ולא מבינה את התחכום מאחוריה. בהתחלה הייתי עונה מתוך כמה ואז למדתי להגיב - "אדוני. תקשיב. זה לא ממש משנה אם זה 23 מתוך 30 או מתוך 60 שורות או אולי מתוך 23. 23 נשארת שורה 23 לא משנה כמה שורות יהיו מאחוריה. זה לא אמור לשנות לך כמה יש באולם. אני מכירה את האולם ואומרת לך שרואים משם טוב. ממש טוב!". יש את אלה שמצחקקים ואומרים "וואלה צודקת. באמת אין הגיון בשאלה. אז את אומרת מקום טוב?" יש את אלה "אני רוצה לדעת מתוך כמה. זה מאוד חשוב!" (אלה שרוכשים בית) ויש את אלה החכמים שאומרים "וואלה. מה זה משנה. תני לי שורה 8, מה שאמרת בהתחלה". מגיע השלב הכי קשה- הוא - "כמה עולה כרטיס?" אני - "אולי כדאי שתרשום את זה..." הוא - "לא צריך. אני זוכר" אני - "טוב. אז באולם ככה וככה, ביציע ככה וככה, בצידי האולם ככה וככה" הוא - "מממ... אז כמה אמרת באולם?" אני - "ככה וככה" הוא - "וביציע?" אני - "ככה וככה" הוא - "רגע... אז אמרנו שבאולם זה...?" (החום שלי עולה) אני - "ככה וככה" הוא - "הא נכון... ובצדדים?" אני - (גררר) "ככה וככה" הוא - "מממ... אז נראה לי שאלך על האולם. אמרת שזה ככה. נכון?" אני - "לא אדוני. זה המחיר של היציע. ככה וככה זה המחיר באולם" הוא - "יקר..." אני - "כן אדוני. לא אני קבעתי. לא תלוי בי" הוא - "אמממ... מה אבחר? מה אבחר? ממממממ... קשה..." (קונה בית) טוב. עברנו שלב. "אדוני, איך אתה משלם?" יש את אלה- הוא- "אתם יכולים לשמור לי את זה ואני אבוא לקופה ואשלם במזומן?" אני - "רק אם תשאיר לנו כרטיס אשראי כערבון" הוא - "הא... אבל אין לי. אני רוצה שתשמרו לי" (שנייה שומרת. היית מת) יש את אלה- "אממממ. כמה זה? 240 יחד? אממממ... את יכולה לחלק לי לתשלומים ללא קרדיט? לא? אמממ... אולי את יכולה לעשות לי הנחה? לא? אממממ. טוב תבטלי את הכל" (נשבעת לכם שאלה בד"כ מופיעים אחרי שכבר לקחתי את ההזמנה, סידרתי את הכרטיסים, חייבתי. הכל מוכן והשמוק דקה אחרי "את יודעת מה? שכחתי שאני נוסע לקטוף שסק בצפון באותו לילה, אז תבטלי!" הגענו הרי לשלב שאני לוקחת את הפרטים מהלקוח, כולל כ. אשראי. יש את הבנות הקרציות יימח שמן. "תרשמי "אורלי לוי חנוך בוקשטיין לנצנר כהן גדליה" (תמיד עם אלה יש בלבולים כי הן לא זוכרות איזה שם הן נתנו ראשון ואז מתפלאות "הא? זה מה שנתתי?" אחרי שעה של חיפושים) יש את אלה שמבקשים הנחות בדרכים מצחיקות. אני עונה להם שאין בכוחי לתת הנחות. בני 20 ומשהו- 30 שאני שומעת בקול שהם צעירים מבקשים הנחת פנסיונר. בני 60-70 (חרחורי הגסיסה ברקע) מבקשים הנחת חייל. נשים מבקשות הנחה עם כרטיס לייף סטייל, מפעל הפיס, או כרטיס ספריה (אין קשר למשרד הנ"ל) ויש את הלקוחות המתלבטים "אז אני אקנה? אני לא אקנה? שאול, מה אתה אומר? לקנות? לא. לא. אולי אני לא אקנה. בעצם למה לא? (לי) חכי שניה. (צווחת ברחבי הבית) שימי, אתה רוצה גם לבוא? לא? טוב. (לבעלה) שאול, שימי לא רוצה לבוא! (לי) את שומעת הילד לא רוצה לבוא. תורידי כרטיס (אני מורידה כרטיס) מהההההההההה??? אתה כן? הא. טוב. תוסיפי כרטיס (מוסיפה כרטיס)" וככה זה ממשיך. יש עוד אלפי סיפורים וזה הקמצוץ. ויש כמובן את ערב המופע שאנשים מחכים 6 דקות בתור "אני לא מבין. מה זה הבלאגן הזה! אנחנו במופע תרבות לא?" יאללה, משחקים לי אותה מופע תרבות. חמש שנים לא יצאו מהבית וסוף סוף הבעל לוקח אותך למופע שהוא קנה במבצע כוכבים במקום הכי גרוע בעולם ונדנד לנו שעה בטלפון שהוא רוצה את המקום הכי טוב במחיר הכי זול ואת קוראת לעצמך "תרבותית" אבל מי אני שאשפוט...
סידרו לי לעבוד במשרד כרטיסים. מתקשרים לשם כל האידיוטים הכי גדולים של המדינה! אנשים לא יודעים מי הם, מה הם רוצים, לאיזה מופע, כמה. ובסוף אנחנו יוצאים לא בסדר. אנשים מתייחסים לקנייה כאילו הם קונים מינימום בית! נשבעת לכם שעסקאות על בתים נחתמות יותר מהר לפעמים... הזמנה טיפוסית- למען יראו ויראו! "שלום. רציתי לדעת איזה מקומות יש להופעה של X?" (ומעוותים קשות את השם) "אתה אולי מתכוון אולי ל...?" "כן! כמובן" (מצחקק. צחוקים פוקים להיות אידיוט. ממש בידור) "כן. אין בעיה (מצחקקת איתו בצביעות) כמה כרטיסים?" "2" "2. אין בעיה..." (עוד לא סימתי לנשום) "אני רוצה שורה חמישית באמצע!" "אדוני. כבר אין שורה חמישית באמצע. היא כבר נמכרה. אני יכולה להציע לך שורה 8 קצת יותר בצד. ממש טיפה, אבל רואים משם מצויין. באמת!" "לא!!! אני רוצה באמצע !!! אשתי רוצה באמצע!" אני כבר יודעת איך למכור לאלו. אין דרך אחרת מלבד זאת- "אמצע? אין בעיה. שורה 23 באמצע. מעוניין?" (וברור שיש לי יותר קרוב מ23 באמצע אבל זו הדרך שלהם להבין 18 זו שורה מעולה...) "23 מתוך כמה?" עכשיו, זו השאלה שאני הכי לא סובלת ולא מבינה את התחכום מאחוריה. בהתחלה הייתי עונה מתוך כמה ואז למדתי להגיב - "אדוני. תקשיב. זה לא ממש משנה אם זה 23 מתוך 30 או מתוך 60 שורות או אולי מתוך 23. 23 נשארת שורה 23 לא משנה כמה שורות יהיו מאחוריה. זה לא אמור לשנות לך כמה יש באולם. אני מכירה את האולם ואומרת לך שרואים משם טוב. ממש טוב!". יש את אלה שמצחקקים ואומרים "וואלה צודקת. באמת אין הגיון בשאלה. אז את אומרת מקום טוב?" יש את אלה "אני רוצה לדעת מתוך כמה. זה מאוד חשוב!" (אלה שרוכשים בית) ויש את אלה החכמים שאומרים "וואלה. מה זה משנה. תני לי שורה 8, מה שאמרת בהתחלה". מגיע השלב הכי קשה- הוא - "כמה עולה כרטיס?" אני - "אולי כדאי שתרשום את זה..." הוא - "לא צריך. אני זוכר" אני - "טוב. אז באולם ככה וככה, ביציע ככה וככה, בצידי האולם ככה וככה" הוא - "מממ... אז כמה אמרת באולם?" אני - "ככה וככה" הוא - "וביציע?" אני - "ככה וככה" הוא - "רגע... אז אמרנו שבאולם זה...?" (החום שלי עולה) אני - "ככה וככה" הוא - "הא נכון... ובצדדים?" אני - (גררר) "ככה וככה" הוא - "מממ... אז נראה לי שאלך על האולם. אמרת שזה ככה. נכון?" אני - "לא אדוני. זה המחיר של היציע. ככה וככה זה המחיר באולם" הוא - "יקר..." אני - "כן אדוני. לא אני קבעתי. לא תלוי בי" הוא - "אמממ... מה אבחר? מה אבחר? ממממממ... קשה..." (קונה בית) טוב. עברנו שלב. "אדוני, איך אתה משלם?" יש את אלה- הוא- "אתם יכולים לשמור לי את זה ואני אבוא לקופה ואשלם במזומן?" אני - "רק אם תשאיר לנו כרטיס אשראי כערבון" הוא - "הא... אבל אין לי. אני רוצה שתשמרו לי" (שנייה שומרת. היית מת) יש את אלה- "אממממ. כמה זה? 240 יחד? אממממ... את יכולה לחלק לי לתשלומים ללא קרדיט? לא? אמממ... אולי את יכולה לעשות לי הנחה? לא? אממממ. טוב תבטלי את הכל" (נשבעת לכם שאלה בד"כ מופיעים אחרי שכבר לקחתי את ההזמנה, סידרתי את הכרטיסים, חייבתי. הכל מוכן והשמוק דקה אחרי "את יודעת מה? שכחתי שאני נוסע לקטוף שסק בצפון באותו לילה, אז תבטלי!" הגענו הרי לשלב שאני לוקחת את הפרטים מהלקוח, כולל כ. אשראי. יש את הבנות הקרציות יימח שמן. "תרשמי "אורלי לוי חנוך בוקשטיין לנצנר כהן גדליה" (תמיד עם אלה יש בלבולים כי הן לא זוכרות איזה שם הן נתנו ראשון ואז מתפלאות "הא? זה מה שנתתי?" אחרי שעה של חיפושים) יש את אלה שמבקשים הנחות בדרכים מצחיקות. אני עונה להם שאין בכוחי לתת הנחות. בני 20 ומשהו- 30 שאני שומעת בקול שהם צעירים מבקשים הנחת פנסיונר. בני 60-70 (חרחורי הגסיסה ברקע) מבקשים הנחת חייל. נשים מבקשות הנחה עם כרטיס לייף סטייל, מפעל הפיס, או כרטיס ספריה (אין קשר למשרד הנ"ל) ויש את הלקוחות המתלבטים "אז אני אקנה? אני לא אקנה? שאול, מה אתה אומר? לקנות? לא. לא. אולי אני לא אקנה. בעצם למה לא? (לי) חכי שניה. (צווחת ברחבי הבית) שימי, אתה רוצה גם לבוא? לא? טוב. (לבעלה) שאול, שימי לא רוצה לבוא! (לי) את שומעת הילד לא רוצה לבוא. תורידי כרטיס (אני מורידה כרטיס) מהההההההההה??? אתה כן? הא. טוב. תוסיפי כרטיס (מוסיפה כרטיס)" וככה זה ממשיך. יש עוד אלפי סיפורים וזה הקמצוץ. ויש כמובן את ערב המופע שאנשים מחכים 6 דקות בתור "אני לא מבין. מה זה הבלאגן הזה! אנחנו במופע תרבות לא?" יאללה, משחקים לי אותה מופע תרבות. חמש שנים לא יצאו מהבית וסוף סוף הבעל לוקח אותך למופע שהוא קנה במבצע כוכבים במקום הכי גרוע בעולם ונדנד לנו שעה בטלפון שהוא רוצה את המקום הכי טוב במחיר הכי זול ואת קוראת לעצמך "תרבותית" אבל מי אני שאשפוט...
