לצערי, חדשה כאן

[sivosh]

לצערי, חדשה כאן

אבדתי את אבא לפני כמעט חצי שנה, מסרטן. אני בת 21 והאחות הקטנה, הבייבי בבית. התחושה עוד קשה. בפסח היה "שמח" יש את האחיינים שעשו רעש לכולם. אבל אחרי זה הגיע הבום. איך שראיתי את חברה שלי הדמעות התחילו. עוד לא ממש מעקלת. עדין יש את התחושה שהוא עוד יחזור- שהוא עוד בבית חולים.

 

[eshkolit32]

ברוכה הבאה לפורום../images/Emo140.gif

שלום לך, אני שמחה שהצטרפת אלינו. אני מצטערת על מות אביך, חצי שנה זה לא הרבה זמן ואפשר להבין את התחושה הקשה שלך. כתבת שיש לך אחיינים, זאת אומרת שחוץ מאחותך הקטנה יש לך עוד אחים/אחיות גדולים, וזה משמח לשמוע. ההתלכדות המשפחתית לאחר האובדן יכולה להקל קצת את ההתמודדות, מקווה שאצלכם יש קשרים חמים בין האחים. בנוסף, קשרים הדוקים עם חברים טובים בהחלט יכולים לעזור בהתמודדות עם מה שקרה. זה לגמרי בסדר להרגיש שאת עדיין לא מעכלת את מה שקרה. הזמן יעשה את שלו ויעזור לך לעבור תהליכים שמעבדים את האבל ומלמדים אותנו איך לשמר את הזכרון ועדיין להמשיך בחיים. אני מקווה שהפורום יהיה בשבילך מקום חם, מנחם ומבין....

 

[sivosh]

תודה, התכוונתי להגיד שאני הבייבי בב

בבית רק אני ואמא נשארנו אני בקשר טוב עם האחיות שלי, אבל להן יש כבר חיים ומשפחות משלהן. ככה שאני עוד תקועה כאן. יש לי פחד, באוק' הקרוב אני מתכננת להתחיל ללמוד וזה אומר לעזוב את הבית. ואין לי מושג איך אפשר.

 

[eshkolit32]

את מרגישה מוכנה לעזוב את הבית?

זאת שאלה שאולי כדאי לך לחשוב עליה לפני שאת עושה צעד כזה לאור העובדה שאת בסה"כ בת 21 ושאביך נפטר לפני חצי שנה. באופן עקרוני אני אישית מאד בעד לעזוב את הבית וללמוד להיות עצמאים, אבל במקרה שלך יכול להיות שאת עוד רוצה להישאר עם אמא שלך בגלל מה שקרה? ולמה בעצם אם את הולכת ללמוד את חייבת לעזוב את הבית, האם זה בגלל שמה שאת רוצה ללמוד -מצריך מעבר לעיר אחרת? אפשר לשאול מה את מתכננת ללמוד? (נ.ב.: מצטערת על זה שלא הבנתי שבעצם את האחות הקטנה)

 

[sivosh]

לפני שנה ידעתי שאני מוכנה כבר לעזוב

והיה בכלל מתוכנן נסיעה לשנה לארה"ב. אני מצד אחד מרגישה את העצמאות שלי בוערת- התחושה של להיות לבד. ומצד שני עכשיו יש את הפחד שאמא תשאר בבית לבד. אני מתכננת לעבור לעיר אחרת כי המרחק הוא של לפחות שעה נסיעה-ואמא בעצמה אומרת שאני ישכיר שם באזור. אני רוצה ללמוד תקשורת.

 

[eshkolit32]

האמת היא שגם אם תגורי רחוק

תוכלי להיות בקשר הדוק עם אמא שלך. תוכלו להיות בקשר טלפוני יומיומי, ובמקביל להיפגש בסופי שבוע. כלומר, אם תעזבי את הבית ותלכי עם הרצון שלך להיות עצמאית זה לא אומר שאת נוטשת את אמא שלך. אני חושבת שזה יהיה מעשה אמיץ לעזוב למרות החששות. אני גם מאמינה שאמא שלך לא תהיה לבד - בטח יש מסביבה חברות וקרובי משפחה. אני חושבת שכל בחירה שתעשי תהיה טובה. פשוט לכי עם התחושות והאינסטינקטים שלך. אני מאמינה שככל שהזמן יעבור תתחדד אצלך ההחלטה. בהחלט חשוב שתתמכי באמא שלך, ובאותה מידה חשוב גם שתקדמי את הדברים שמענינים אותך ושיסללו את הדרך שלך בעתיד. שתהיה שבת שלום...