לצערי גם אני שייכת לאנשי הפורום הזה

wildcat6

New member
לצערי גם אני שייכת לאנשי הפורום הזה

אומנם ההגדרה של גיל צעיר הוא פתוח לפרשנות, לדעתי אבדתי את אמי בגיל צעיר וגם היא היתה צעירה. אומנם אימי נחטפה על ידי הסרטן כשהייתי בגיל 32 אבל היא היתה רק בק 55. היא זכתה להכיר את שני ילדי ואפילו להיות בברית, אבל היא לא ראתה אותם גדלים הולכים מדברים. היא תראה רק מהשמים ומקווה שתחייך.
 

gitta

New member
ברוכה הבאה, וויילדקט היקרה../images/Emo140.gif

לצער אין גיל וליתמות אין כלי מדידה. כל אחד שנפגע, נפגע במאה אחוז. הסיפור שלך כואב מאוד, וכמו בכל מצב אבלות, הנפגע מחפש "נחמה פורתא" העשויה להקל ולו במעט את הכאב. הזכות שזכיתן שתיכן, נוכחותה בברית של שני בנייך, היא זכות גדולה. ייתכן אפילו שמבחינת אימך היתה בה מעין סגירת מעגל בחייה, שהקלה עליה את הפרידה. את יכולה להתנחם בדבר נוסף, אם את מאמינה בנצחיות הנשמה ובגלגול נשמות. בעבודתי נוכחתי לדעת שבכל גלגול חיים חמישי אמא שלנו חוזרת אלינו להיות אמא שלנו, ובפרקי החיים שעד אז, היא תהיה איתנו בתפקידים אחרים. היא תוכל לחזור כנינה שלך, כאחיין, ככלה לאחד מבנייך וכדומה. מאחלת לך למצוא ניחומים על האבדן.
 

wildcat6

New member
במקרה אצלי הדברים קרו לא במקרה

המועד שתיכננו את הילד השני היה מכוון כי ידעתי שהזמן קצר, גם הבחירה להשתדל שיהיה בן. היא נאחזה בחיים כדי להגיע לברית, כשהיתה בסוף דרכה בבית החולים (חודשיים אחרי הברית) הרופא אמר שלא ברור אך היא עוד חייה. מצב הראות שלה לא אפשרו מעבר של טיפה חמצן. באמת לאחר הברית מצבה החל להחמיר והיא נזקקה לחמצן. כמו כן היה לי בקשה סמוייה שהיום הולדת שלי לא יהיה בשבעה ובאמת אך שיצאנו מהשבעה היה לי יום הולדת. מאמינה שדברים לא קורים סתם ובאמת מאז שחלתה היחסים בינינו התחזקו, היא הבינה שהזמן קצר בשביל לבזבז אותו על שטויות.
 
למעלה