לצערי אני פה

[lanfir1]

התמודדות

אבא שלי נכנס לטירוף של עשייה, כל יום הוא מחלק לנו משימות ומטלות חדשות, הוא עושה הכל כדי לא לעצור ולחשוב..
קשה לי, עצוב לי, יש לי חור עצום שאף אחד לא יכול למלא, כל הצרות שהיו לי מתגמדות פתאום ונראות כל כך לא חשובות...
אני דואגת לאבא שלי, הייתה להם זוגיות מדהימה, אחת היפות שראיתי אי פעם. אהבה והערצה הדדית, שיתוף, חברות אמת..
הוא פתאום כל כך בודד. הולך לישון לבד במיטה כל לילה... החדר מלא בדברים של אמא שלי.. וזה פשוט לא נתפס שהיא לא תשב איתי יותר לארוחת בוקר, לא תתקשר אליי פעמיים ביום לשאול אמה חדש ואיך הולך, לא תצחק, לא תעשה איתנו צחוקים... לא תטייל איתו ולא תדע כמה אני אוהבת אותה. כמעט אף פעם לא אמרתי לה "אני אוהבת אותך".. רק בברכות יומולדת. בהתכתבות האחרונה שלנו בוואטסאפ נזפתי בה על זה שהיא מתקשרת אליי כשאני ישנה... איזה בת גרועה!!
אם רק היה אפשר להחזיר אותה לפה הייתי עושה כל כך הרבה דברים אחרת...

 

[lanfir1]

לצערי אני פה

אמא שלי נהרגה בתאונת דרכים לפני 3 שבועות.
ככה, נעלמה בשנייה אחת. באמצע החיים שלה, באמצע החיים שלי. בגלל שאיזו סתומה סטתה מהנתיב שלה, ופגעה באמא שלי.
אני בת 25, ויש לי עוד 3 אחים. אבא שלי שבור, כולנו בהלם.
אני מרגישה שיש עליי משקולת של 20 טון. אין לי אוויר.
אני מרגישה כאילו היא סתם לא פה...אולי היא בחו"ל, והיא תיכף תחזור..
איך מעכלים? איך מפנימים? איך מתמודדים?
אמא שלי, האוהבת, המדריכה, המודל לחיקוי, הדואגת, המטפלת, המבשלת, המארגנת..... אמא שלי היא הכל!!!!
מה עושים בלי אמא?

 

[אשבל1]

lanfir1 יקרה, כל כך עצוב וכואב

אני מאוד, מאוד משתתפת בצערך, הלם גדול לאבד כך אמא.

שאלת איך מתמודדים, מתאבלים, בוכים, משתפים את היקרים והקרובים לנו, ואנחנו כאן תמיד בשבילך

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

כל כך קשה, אך חייבים להמשיך ....

כל כך קשה לחיות בלי אמא, במיוחד כשהיא נעלמה פתאום, בלי הכנה מוקדמת....
מותר לכעוס, מותר לקלל את זו שפגעה, אבל ...

חייבים להמשיך.
עם הזמן הטראומה תקטן, חיי היום יום יתארגנו
אבל היא תמיד תחסר....

חיבוק ענק.

 

[שרה5555]

משתתפת בצערך

משתתפת בצערך. כאב שלא ניתן לתאר. גם אני שואלת את אותן השאלות שלא מרפות. אמא היא באמת הכל.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

אמא היא המון, אבל לא הכל

התפקיד הכי ישוב של הורים, הוא ללמד את הילדים שלהם להסתדר בעולם. לפרוס כנפיים ולעוף. עם כל הצער, בטוחני שכל אחת מהאמהות שלכן, תשמח יותר מכל לראות אתכם ממשיכות הלאה ונהנות מהחיים, למרות הגעגוע

 

[מופנמת5]

קשה לי להסכים איתך...

אמא היא הכול!!!!!! נכון שאמא מלמדת את הילדים להסתדר לבד ושמחה לראות אותם ממשיכים בחיים. אבל עדין אמא היא הכול בחיים וללא אמא הכול ניראה חסר ולעולם לא יהיה שלם כי היא לא פה. זה מרגיש כאילו הכל חסר ערך ולא שווה.... זו הרגשתי וגישתי לחיים היום. אולי אני טועה אבל קשה להילחם ברגשות...

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

יכול להיות שזה מרגיש ככה

ובאמת אמא מאוד חסרה, אחרי לכתה
אבל עדיין,

מבלי לדעת מתי ובאיזה גיל אמך עזבה אותך,
זו דרכו של עולם,
ילדים צריכים לחיות אחרי הוריהם.

עם כל הקושי, ויש המון,
חייבים להמשיך בחיים, ואפילו להנות מהם.

חיבוק חזק,

נעמה

 

[שרה5555]

מופנמת 5, מסכימה איתך...

החיים בלי אימא, לדעתי אף פעם לא יהיו שלמים. במיוחד כשלא מוצאים מקום "לנחמה" אם בגיל ההורים, אם בבריאות, אם בנחמה שהגיעו לשיבה טובה, אם ראו נכדים מכולם וכו'. גם אם צריכים "להמשיך" בחיים, תמיד יהיה חסר ועצוב בלעדיה/בלעדיהם.
להיות בלי הורים כמוני, שלא ראו כמעט כלום בחיים, זה דקירה ועצב בלב לכל החיים. מבחינתי לפחות. עם המוות מתחדדים ומתעצמים כל שאר הדברים, דברים שלא חושבים עליהם קודם, על העבר של ההורים, על מה שהם עברו ועם הזכרונות הכל נעשה יותר רגשי.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

אין ספק שאמא היא המון

ותמיד יהיה עצב על דברים שהיא לא הספיקה לראות או לעשות,
על חסרונה, על החיבוק שהיא לא יכולה לתת, על העצה....

החיסרון מתחדד שאירועים משמעותיים, לידה של ילד, חתונה ואפילו יום הולדת
יש המתנחמים כי היא מלאך

שרואה ושומר מלמעלה,
לא משנה מה האמונה לגבי החיים בעולם הבא

אני מאמינה כי אפשר להמשיך ולחיות חיים מלאים, לצד הזיכרון והעצב.

מקווה שתמשיכו הלאה,
למרות העצב.

וכמובן מבלי להתעלם ממנו, כי את זה אי אפשר לעשות

 

[lanfir1]

שאלה..

מתי מגיע הרגע שמבינים שזה אמיתי ולא איזו הזיה מתמשכת?
מתי מעכלים שהיא באמת לא תחזור?
זה פשוט נראה כל כך תלוש, כל כך סצינה מסרט...:/

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

אין תשובה

זה גם לא משהו שקורה ברגע...

ההכרה מחלחלת לאט לאט,
מתרגלים לשיגרה בלעדיה

למרות שאני מאמינה שתמיד היא תהיה מאוד חסרה