לפרשת זכור
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח. (דברים כה יז) "זָכוֹר". אמר רבי ברכיה: אַתְּ אומר לנו זכור?! אתה זכור! אנו, שכחה מצוייה בנו, אבל אַתְּ, שאין שכחה לפניך, אַתְּ הוי זכור לו אֶת אשר עשה לך! אמר רבי יצחק: לנו עשה, לך לא עשה?! "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים: עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ."! (תהלים קלז ז) (פסיקתא דרב כהנא - פסקא ג אות ז) בַּלָּשׁוֹן אֲשֶׁר הִזְכַּרְתָּ לְזוֹכְרֶיךָ "זָכוֹר" - בּוֹ בַלָּשׁוֹן הִזְכִּירוּךָ: נָא, אַתָּה זָכוֹר! אִם הֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית מִלִּזְכֹּר, אַתָּה אֵל וְלֹא אִישׁ - לָמָּה לֹא תִזְכֹּר? בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי יֶשׁ לְךָ לִזְכֹּר אֲבָל תָּשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי עַד זָכוֹר תִּזְכֹּר. מַה כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל לְקֵץ זָכוֹר? וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיך נַפְשִׁי עַד שֶׁתִּזְכֹּר? אִם לֹא לְמַעֲנִי תִזְכֹּר, לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַיִם זְכֹר, חֹק "כִּי לֹא תִשָּׁכַח עֵדוּת" זְכֹר, וְאֹמֶר "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ" עַתָּה לָהּ זְכֹר, וְתִפְקֹד וְתִזְכֹּר / כְּאֵב צַר לַעְכֹּר פִּיהוּ לִסְכֹּר / לָנוּעַ כַּשִּׁכּוֹר, וְעוֹד בַּל תִּמְכֹּר / נְקוּבֵי בֵן בְּכוֹר / נְכוּרֵי בְּלֶתֶךְ וְכוֹר, וּפְאֵרְךָ אֶזְכֹּר / וַאֲרַצְּךָ לִזְכֹּר / בְּפָרָשַׁת זָכוֹר - חַי וְקַיָּם נוֹרָא מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. (ר' אלעזר ברבי קליר, קדושתא לפרשת זכור, פיוט ד')
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח. (דברים כה יז) "זָכוֹר". אמר רבי ברכיה: אַתְּ אומר לנו זכור?! אתה זכור! אנו, שכחה מצוייה בנו, אבל אַתְּ, שאין שכחה לפניך, אַתְּ הוי זכור לו אֶת אשר עשה לך! אמר רבי יצחק: לנו עשה, לך לא עשה?! "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים: עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ."! (תהלים קלז ז) (פסיקתא דרב כהנא - פסקא ג אות ז) בַּלָּשׁוֹן אֲשֶׁר הִזְכַּרְתָּ לְזוֹכְרֶיךָ "זָכוֹר" - בּוֹ בַלָּשׁוֹן הִזְכִּירוּךָ: נָא, אַתָּה זָכוֹר! אִם הֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית מִלִּזְכֹּר, אַתָּה אֵל וְלֹא אִישׁ - לָמָּה לֹא תִזְכֹּר? בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי יֶשׁ לְךָ לִזְכֹּר אֲבָל תָּשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי עַד זָכוֹר תִּזְכֹּר. מַה כֹּחִי כִּי אֲיַחֵל לְקֵץ זָכוֹר? וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיך נַפְשִׁי עַד שֶׁתִּזְכֹּר? אִם לֹא לְמַעֲנִי תִזְכֹּר, לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַיִם זְכֹר, חֹק "כִּי לֹא תִשָּׁכַח עֵדוּת" זְכֹר, וְאֹמֶר "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ" עַתָּה לָהּ זְכֹר, וְתִפְקֹד וְתִזְכֹּר / כְּאֵב צַר לַעְכֹּר פִּיהוּ לִסְכֹּר / לָנוּעַ כַּשִּׁכּוֹר, וְעוֹד בַּל תִּמְכֹּר / נְקוּבֵי בֵן בְּכוֹר / נְכוּרֵי בְּלֶתֶךְ וְכוֹר, וּפְאֵרְךָ אֶזְכֹּר / וַאֲרַצְּךָ לִזְכֹּר / בְּפָרָשַׁת זָכוֹר - חַי וְקַיָּם נוֹרָא מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. (ר' אלעזר ברבי קליר, קדושתא לפרשת זכור, פיוט ד')
