לפעמים ...
לפעמים, אני אוסף את דמותך פיסות, פיסות מנבכי דמיוני בעייני העצומות אני מביט בדמותך המורכבת כפאזל ענק. לפעמים, אני רואה את דמותך אפופה ערפילי מסתורין מנסה לשווא לזהות את תווי פנייך אך את נמוגה אל אלמוניותך נעלמת בנבכי מוחי. לפעמים, מורכבת דמותך אל מולי בבהירות כה רבה עד כי יכול אני לראות את קצה לשונך הורדרדה עוברת על אודם שפתותייך המפתות. ריסייך חושניים וארוכים נעים באיטיות מעלה פוקחים את עינייך פותחים לי צוהר אל תוך תוכך, אל נשמתך. לפעמים, את מביטה בי בעניים נוגות מלאות תוגה אך גם חן וקסם מבטך מכשף את לבי המחסיר פעימה. לפעמים, מתוך האפילה, נגלים לי קימורי גופך צועדת ובאה אל אלי בצעדים חתוליים גופך הזוהר במין הילת זכות מתייצב אל מול גופי המשתוקק אלייך. לפעמים, פעור פה אני מדמיין את ידי הרוטטת ביראה מחליקה אט אט על חיטובייך, על עורך העדין, החמים והענוג. לפעמים, אני מדמה ארומת פרחי הדרים העולים מגופך. מדמה לשמוע בין הלמות לבי הרוגש את לחישתך. מדמה להרגיש את רכותך שדייך כנגדי את פטמותייך האדמדמות דוקרות את שלי לפעמים, אני מדמה את גופותינו צמודים בחמדה ומחום התאווה מותכים לישות אחת ישות אחת מלאת תשוקה. גוף אחד המנגן בארבע ידיים פורט על מיתרים התשוקה והאהבה ישות אחת הנעה בהרמוניה קצבית ומתגברת עד לקרשנדו בלתי נמנע. ולפעמים לא.
לפעמים, אני אוסף את דמותך פיסות, פיסות מנבכי דמיוני בעייני העצומות אני מביט בדמותך המורכבת כפאזל ענק. לפעמים, אני רואה את דמותך אפופה ערפילי מסתורין מנסה לשווא לזהות את תווי פנייך אך את נמוגה אל אלמוניותך נעלמת בנבכי מוחי. לפעמים, מורכבת דמותך אל מולי בבהירות כה רבה עד כי יכול אני לראות את קצה לשונך הורדרדה עוברת על אודם שפתותייך המפתות. ריסייך חושניים וארוכים נעים באיטיות מעלה פוקחים את עינייך פותחים לי צוהר אל תוך תוכך, אל נשמתך. לפעמים, את מביטה בי בעניים נוגות מלאות תוגה אך גם חן וקסם מבטך מכשף את לבי המחסיר פעימה. לפעמים, מתוך האפילה, נגלים לי קימורי גופך צועדת ובאה אל אלי בצעדים חתוליים גופך הזוהר במין הילת זכות מתייצב אל מול גופי המשתוקק אלייך. לפעמים, פעור פה אני מדמיין את ידי הרוטטת ביראה מחליקה אט אט על חיטובייך, על עורך העדין, החמים והענוג. לפעמים, אני מדמה ארומת פרחי הדרים העולים מגופך. מדמה לשמוע בין הלמות לבי הרוגש את לחישתך. מדמה להרגיש את רכותך שדייך כנגדי את פטמותייך האדמדמות דוקרות את שלי לפעמים, אני מדמה את גופותינו צמודים בחמדה ומחום התאווה מותכים לישות אחת ישות אחת מלאת תשוקה. גוף אחד המנגן בארבע ידיים פורט על מיתרים התשוקה והאהבה ישות אחת הנעה בהרמוניה קצבית ומתגברת עד לקרשנדו בלתי נמנע. ולפעמים לא.