לפעמים-

[rastotman]

לפעמים-

לפעמים אתם מרגישים שבנאדם בא אליכם עם בעיה ומדבר ממקום שאתם כבר הרבה זמן לא נימצאים בו וקשה לכם לדבר אליו באמפתיה אמיתית? לפעמים אני מרגישה שאני מאוהבת במילים שאני אומרת, שאני אומרת אותם למרות שהן לא יכולות לגעת במי שאני מדברת איתו. כאילו אני רוצה להרגיש צודקת- אולי לשכנע את עצמי.

 

[avaloka]

בטח שלפעמים

אני לא מצליחה להזכר במקרה כזה, רגע, כן. החברה הכי טובה שלי צעירה ממני בחמש שנים בגיל ובעשר שנים מבחינת נסיון עם בנים. לפעמים היא מספרת לי על קטעים שיש לה עם בנים, שממש קשה לי להרגיש אמפטיה. הרבה יותר קל לי להרגיש זלזול "איזו ילדותית היא, יו". ואז אני עלולה לתפוס את עצמי מדברת אליה בהתנשאות. התנשאות זו הרגשה משכרת "יו, איזו מגניבה אני, איך אני חכמה ומנסחת את הדברים מושלם", אבל אחרי זה אני מרגישה די פיכס עם עצמי. שלא לדבר איך מרגיש מי שחטף את ההתנשאות שלי. אז החברות שלנו בזמן האחרון, די במשבר. הלואי שאני אפתח עוד קצת אמפטיה ואוותר על קצת אגו. מתה עליך אוולוקה

 

[איל באש]

ראסטות היי../images/Emo140.gif

קודם כל המילים שלך תמיד נוגעות באנשים מעצם היותן מיילים, הן תמיד משנות משהו, משפיעות, גם אם לא כמו שהתכוונת. אבל משום שאת רואה את יכולה לשנות. בפעם הבאה שאת שמה לב שאת מתחילה לדבר כמו שאת לא אוהבת, פשוט הפסיקי !!! קוראים לזה להקשיב לעצמך. סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן שאת שומעת את אותו קול פנימי שאומר לך שאת מדברת לא לעיניין, הקשיבי לו, ושתקי. וככה את מתחילה בדרך של הקשבה ויישום בפועל. מפה הדרך כבר סלולה לך, לשים לב איך את מדברת ומה את אומרת, להיות אמפטית לזולת ולרגשותיו וצרכיו באותו הרגע. לפעמים יש לנו משהו לומר שהצד השני לא ממש מעוניין לשמוע, אז הגיע הזמן לא להשמיע. הקשבה היא מפתח לשינוי .

 

[אופקית]

תגובה

היי,אני מכירה את החלק הזה שמתחיל להרגיש עליון ולהתנשא,החלק הזה שאומר הייתי שם עשיתי את זה,אני מודעת לו ולכן מנסה לשלוט עליו,לא תמיד הולך לי ואז אני באמת מדברת במעיין זילזול,אבל לא כתוצאה של חשיבה שאני עליונה,אלא כניסיון להרשים,כשאני תופשת את עצמי אני בדרך כלל מתנצלת,זה קשה ,ומצחילה מחדש,בצורה לא מתנשאת ומוסיפה שזו רק דעתי ודעתי בלבד,אותו אדם יכול לבחור אם ללכת איתה או לא,לפניי כמה שנים או שנה אפילו הייתי מתעצבנת אם לא היו שומעים לי,אבל לאחרונה אני יותר שלווה ומבינה שכל אחד הולך בשילים שהוא מתווה לו או לה,ואז גם ההתנשאות הולכת ונעלמת בגלל שאין לי צורך בנ אני לא מנסה להוכיח כלום רק לתת מנסיוני ומהשקפת עולמי,גיליתי שכך אנשים גם הרבה יותר קשובים ומקשיבים,זהו נראה לי,מקווה שעניתי על השאלה אופקית

 

[ישלישם]

כשהרגש והשכל

מנותקים, כשאיננו רוצים להרגיש משהו, אנו מתחברים למילים שמנותקות מרגש, "מתאהבים" בעצמינו, מול האחר, שהוא "הרבה פחות מאיתנו". אין מקום יותר רחוק מזה, ביחס לעצמינו, ביחס לאהבה, והדרך חזרה הביתה, היא לקבל את האחר, ככה, בלי אמפטיה, עם התחושה הפנימית שהוא מעורר בנו, לא להתנתק ממנה, מהרגשות, זה בסדר להרגיש שעשינו דרך, ואולי... דווקא מהמקום הזה התשובות הנכונות, שמתאים לו באמת לשמוע,יעלו מתוכנו... כי אולי הוא בעצמו מרגיש קצת בזוי, ואת רק מקרינה לו את זה, ומתוך מודעות, לא נוח לך עם זה. כולנו אחד. בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל