לפעמים
לפעמים יש לי כל כך הרבה מה להגיד, שאני שותקת לפעמים אני כל כך שונאת, שאני אוהבת לפעמים מרוב עצב, אני מחייכת ולפעמים האושר גורם לי לבכות. לפעמים האכזבה נוטעת בי תקווה לפעמים המהומה נוסכת בי שלווה לפעמים הריחוק ממלא אותי קרבה ולפעמים האושר גורם לי לבכות. לפעמים מרוב בהירות אני לא רואה לפעמים מרוב שאני צודקת אני טועה לפעמים מרוב שלמות אני קרועה ולפעמים האושר גורם לי לבכות. אז כשאני בוכה, אני מאושרת או לא? כשאני שותקת, יש לי מה להגיד? כשאני מחייכת, אני שמחה או עצובה? ובכלל... זה חשוב? העיקר להרגיש... לא?
לפעמים יש לי כל כך הרבה מה להגיד, שאני שותקת לפעמים אני כל כך שונאת, שאני אוהבת לפעמים מרוב עצב, אני מחייכת ולפעמים האושר גורם לי לבכות. לפעמים האכזבה נוטעת בי תקווה לפעמים המהומה נוסכת בי שלווה לפעמים הריחוק ממלא אותי קרבה ולפעמים האושר גורם לי לבכות. לפעמים מרוב בהירות אני לא רואה לפעמים מרוב שאני צודקת אני טועה לפעמים מרוב שלמות אני קרועה ולפעמים האושר גורם לי לבכות. אז כשאני בוכה, אני מאושרת או לא? כשאני שותקת, יש לי מה להגיד? כשאני מחייכת, אני שמחה או עצובה? ובכלל... זה חשוב? העיקר להרגיש... לא?