לפעמים................
לפעמים רוצה מעט להישבר.
יודעת שאין לי את הרשות לכך...............
נכדי בני 9, 6,ו20 חודש(תינוק).
בני בונה עכשיו את הקריירה שלו. כנ"ל כלתי.
בתי בת 24 וחצי מתמודדת עם מכינה קשה ביותר בטכניון.
כולם זקוקים לי. בני וכלתו נעזרים בי 4 פעמים בשבוע עם הנכדים. הנכדים מאוד קשורים אלי.
בתי, רגישה ביותר. אני זוכרת את הרגע בו היגיעה הביתה משירות צבאי וממש ברחה לחדר כדי לא לראות אותי בוכה.
לא תאמינו לי. אבל ברצינות הכי גמורה לא בכיתי. דמעה לא ירדה מעיני. אני חוזרת על המשפט ההזוי הזה, לא בכיתי. דמעה לא ירדה מעיני. כבר אז הרגשתי שלא זה הזמן להישבר. בני אמר לי שכולם שאלו איך זה שאמא שלך לא בוכה. אני גם היספדתי אותו בהמון כבוד ואהבה.
לפעמים אני חושבת, שלו הייתי ב20 שנה מבוגרת יותר ולו בתי כבר היתה מסודרת בחיים ונכדי גדולים, הייתי יכולה להרשות לעצמי מעט להישבר. הכל בפנים.
אני חושבת שאני גיבורה.
שמעתי שמה שמאפסנים בפנים ייצא בעתיד בצורה לא טובה. היבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה.
דבר נוסף שמפריע לי במצב. כשאני מזמינה בעלי מלאכה לתקן דברים, הם רואים אישה לבד ומנסים לרמות ולהעלות את המחיר. מה שמאלץ אותי לשקר שבעלי בעבודה ועדיין לא חזר.
יש לי תחושה שאשה לבד מרגישה סוג ב'.
לרוב, כשאין תקלות אני מסתדרת היטב עם הלבד. הבת שלי שאלה אותי לגבי פרק ב'. תשובתי לא ולא...........לא ולא......................... ממרום גילי לא רוצה לטפל במישהו אחר. אוהבת את הבית , את ילדי ונכדי. מבלה עם חברותי.
חייבת תודה מיוחדת לנסיכת הכוכב, שהרימה היום את מצב רוחי, שהיה מעט שפוץ, בעזרת תובנות שיש לה על החיים.
לפעמים רוצה מעט להישבר.
יודעת שאין לי את הרשות לכך...............
נכדי בני 9, 6,ו20 חודש(תינוק).
בני בונה עכשיו את הקריירה שלו. כנ"ל כלתי.
בתי בת 24 וחצי מתמודדת עם מכינה קשה ביותר בטכניון.
כולם זקוקים לי. בני וכלתו נעזרים בי 4 פעמים בשבוע עם הנכדים. הנכדים מאוד קשורים אלי.
בתי, רגישה ביותר. אני זוכרת את הרגע בו היגיעה הביתה משירות צבאי וממש ברחה לחדר כדי לא לראות אותי בוכה.
לא תאמינו לי. אבל ברצינות הכי גמורה לא בכיתי. דמעה לא ירדה מעיני. אני חוזרת על המשפט ההזוי הזה, לא בכיתי. דמעה לא ירדה מעיני. כבר אז הרגשתי שלא זה הזמן להישבר. בני אמר לי שכולם שאלו איך זה שאמא שלך לא בוכה. אני גם היספדתי אותו בהמון כבוד ואהבה.
לפעמים אני חושבת, שלו הייתי ב20 שנה מבוגרת יותר ולו בתי כבר היתה מסודרת בחיים ונכדי גדולים, הייתי יכולה להרשות לעצמי מעט להישבר. הכל בפנים.
אני חושבת שאני גיבורה.
שמעתי שמה שמאפסנים בפנים ייצא בעתיד בצורה לא טובה. היבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה.
דבר נוסף שמפריע לי במצב. כשאני מזמינה בעלי מלאכה לתקן דברים, הם רואים אישה לבד ומנסים לרמות ולהעלות את המחיר. מה שמאלץ אותי לשקר שבעלי בעבודה ועדיין לא חזר.
יש לי תחושה שאשה לבד מרגישה סוג ב'.
לרוב, כשאין תקלות אני מסתדרת היטב עם הלבד. הבת שלי שאלה אותי לגבי פרק ב'. תשובתי לא ולא...........לא ולא......................... ממרום גילי לא רוצה לטפל במישהו אחר. אוהבת את הבית , את ילדי ונכדי. מבלה עם חברותי.
חייבת תודה מיוחדת לנסיכת הכוכב, שהרימה היום את מצב רוחי, שהיה מעט שפוץ, בעזרת תובנות שיש לה על החיים.
