לפעמים נראה לי....

Raychoo

New member
לפעמים נראה לי....

....שהקטע הכי קשה בלהיות לבד (ללא בן זוג) עם הילדים זה כשהם חולים. הלילה שניהם היו עם חום והקאות (מזל שאני לא...גם את זה כבר היה לנו). אלו הקטעים שהכי קשה לי. שאני מרגישה הכי לבד בהתמודדות שלי עם העולם. הרגעים שהכי הייתי רוצה שיהיה לצידי מישהו שייתן יד. גם אצלכם?
 
קשה זה רק בראש!

(לפעמים זה גם במקום אחר)- אבל לא זאת הסוגייה- כרגע! זוכרת את השנים שנתי היה קטן (היה חולה סטרידו כרוני)- כל חודשיים שלשה התקפת סטרידו באמצע הלילה ו 4-5 ימים אישפוז.- את יודעת מה ...כן היה קשה - גם לאישה נשואה בטח היה אותו קושי.- אבל העובדה שההתנהלות שלי הייתה בבודדת רק הקלה על כל המצב הזה ( זאת דעתי)-. תמיכה קבלתי כל הזמן- מההצלחות שלי. מחבקת אותך- החלמה מהירה לילדים.
 
אתמול כל הלילה הקטנה שלי

בוכה "אייה
אייה
האוזן
" לה ולי לילה לבן דלקת חריפה באוזן. אין מה לעשות חביבתי, זה קשה אבל גם עובר שיהיו בריאים שם אצלך
 

vered 37

New member
הקושי

הוא להתרגל לקושי מכל הבחינות מכל ההיבטים בכל המובנים. מודה שמוצאת את עצמי לפעמים מקטרת לעצמי על הקושי.. ואז זה עובר ושוב חוזר ..ו.. זו עובדה. לאט לאט מתחילה להתרגל. אבל יש תקווה...
 
ספרי לי על זה.......

למרות שאני רגילה ללבד. לטפל בכמה חולים במקביל. כבר שבוע +, שלושה עם חומים גבוהים (40+)הקאות..... אין יום ואין לילה. אבא שלהם גם לקח אותם חלק מהימים. אבל זה לא פשוט. מסכימה.
 
אצלנו החלק הכי קשה...

כשאני הייתי חולה, הילדים טיפלו בהכל לבד, אוכל, בית ספר, לקום בבוקר... הייתי מופתעת לחלוטין מהסדר והאחריות שלהם, התמודדו ממש כמו גדולים. הגדולה שלי בת 10 אפילו דאגה לכריכים לה ולאח שלה לבית ספר, לארוחת בוקר, להסעות... למקלחת, לארוחת ערב... אפילו לי... כניראה ברגעים שכאלה אנו מגלךים את היכולת האמיתית של הילדים שלנו. מה שסביר להניח לא היה קורה אם וכאשר היה בן זוג שהיה הוא נוטל את האחריות.
 
האמת תלוי מי בן הזוג

יש בני זוג שישתפו את הילדים באחריות לדאוג כשאמא חולה..ויש כאלה..שיקחו אחריות מבלי לשתף
 
אצלי?

כשהילדים באים אלי לשבת או ביום רגיל.. יש לנו כבר סידור קבוע.. אני מכין אוכל..הגדול מכין סלט..ואחלה חברה יש לי..מת עליהם
 
למעלה