לפעמים אני חושב..
לפעמיים אני חושב שהגזמתי..
אולי אם לא הייתי מנסה לחבק אותך כשהיית עצבני אז לא הייתי מקבל את האגרוף הזה בבטן.
אולי אם הייתי חכם יותר, היית מכבד אותי יותר ולא משאיר עלי סימנים בשביל השעשוע.
אולי אם הייתי יותר חזק והייתי נשאר ולא קם ועוזב לא היית מאיים לדקור אותי..
אולי אם לא הייתי כל כך לחוץ בלדבר על הרגשות שלי, לא היית מאיים לשרוף לי את הבית..
אולי אם הייתי נשאר איתך ונלחם עלייך, הייתי מאמין במה שהחברים המשותפים שלנו אומרים, שאתה בן אדם טוב שלא יכול לפגוע בזבוב, עוזר לאחרים.
אולי אם לא הייתי עוזב הייתי מגלה שהם צודקים, שאתה יכול לעשות לי טוב, ושאני סתם ילדותי.
אולי באמת כמו שהם אומרים הייתי צריך להבין שההתקפות שלך נגדי הם כי הגזמתי, כי גרמתי לך להתנהג ככה. אני באמת מאמין ככה, שאולי הם צודקים.
אתה היית הניסיון הזוגי היחיד שלי, למרות שבדיעבד מבחינתך לא היינו כלום.
כל אחד שמתחיל איתי, אני ישר רואה בו אותך ובורח.
אז אולי זוגיות זה לא לכולם. ולי יותר טוב להיות לבד.
יכול להיות שצדקת ושאני חולה נפש, אני שקעתי בעצבות ואני חוויתי אותך כטראומה. כי זה אני. משהו דפוק בי מהיסוד. אני באמת מאמין בזה.. למרות שהיה נחמד להאמין אחרת.. אתה תמיד במערכות זוגיות ואצלך הן תמיד ארוכות. וההוא שדיברת איתו בטלפון כשאנחנו היינו יוצאים. אתם ביחד כבר שנתיים אחרי שהסיפור שלנו התפוצץ. ואני.. מאז אני לבד.
אולי אם הייתי יותר שפוי לא הייתי מרחיק ממני כל אחד שהזכיר לי אותך. לא הייתי מתנתק מכל החברים המשותפים שלנו. לא הייתי מאבד את החברים שלי.
הרגשתי כל כך לבד בסיפור הזה.
אף אחד לא הצליח להבין את ההרגשה שלי.
איך יכול להיות שחוויתי אותך כל-כך רע?
אני לא יודע אם זה נורמלי לחוות מישהו בצורה כזו.
אני יודע שאתה לא רוע טהור. כי בישלת לי ארוחות וליטפת אותי בלילות.
אבל.. היה לי כל כך רע. כל כך רע איתך.
אני מאשים את עצמי.
שגרמתי לך להתנהג ככה אלי.
אני לא שולט על זה.. אני יכול לנסות להפיל את זה עלייך.
אבל כולם אומרים שאתה טוב..
אני לא הצלחתי להגיע לשם... מצטער. האגרוף והאיומים שספגתי היו באשמתי. אני מצטער.
לפעמים זה מה שאני חושב..
לפעמיים אני חושב שהגזמתי..
אולי אם לא הייתי מנסה לחבק אותך כשהיית עצבני אז לא הייתי מקבל את האגרוף הזה בבטן.
אולי אם הייתי חכם יותר, היית מכבד אותי יותר ולא משאיר עלי סימנים בשביל השעשוע.
אולי אם הייתי יותר חזק והייתי נשאר ולא קם ועוזב לא היית מאיים לדקור אותי..
אולי אם לא הייתי כל כך לחוץ בלדבר על הרגשות שלי, לא היית מאיים לשרוף לי את הבית..
אולי אם הייתי נשאר איתך ונלחם עלייך, הייתי מאמין במה שהחברים המשותפים שלנו אומרים, שאתה בן אדם טוב שלא יכול לפגוע בזבוב, עוזר לאחרים.
אולי אם לא הייתי עוזב הייתי מגלה שהם צודקים, שאתה יכול לעשות לי טוב, ושאני סתם ילדותי.
אולי באמת כמו שהם אומרים הייתי צריך להבין שההתקפות שלך נגדי הם כי הגזמתי, כי גרמתי לך להתנהג ככה. אני באמת מאמין ככה, שאולי הם צודקים.
אתה היית הניסיון הזוגי היחיד שלי, למרות שבדיעבד מבחינתך לא היינו כלום.
כל אחד שמתחיל איתי, אני ישר רואה בו אותך ובורח.
אז אולי זוגיות זה לא לכולם. ולי יותר טוב להיות לבד.
יכול להיות שצדקת ושאני חולה נפש, אני שקעתי בעצבות ואני חוויתי אותך כטראומה. כי זה אני. משהו דפוק בי מהיסוד. אני באמת מאמין בזה.. למרות שהיה נחמד להאמין אחרת.. אתה תמיד במערכות זוגיות ואצלך הן תמיד ארוכות. וההוא שדיברת איתו בטלפון כשאנחנו היינו יוצאים. אתם ביחד כבר שנתיים אחרי שהסיפור שלנו התפוצץ. ואני.. מאז אני לבד.
אולי אם הייתי יותר שפוי לא הייתי מרחיק ממני כל אחד שהזכיר לי אותך. לא הייתי מתנתק מכל החברים המשותפים שלנו. לא הייתי מאבד את החברים שלי.
הרגשתי כל כך לבד בסיפור הזה.
אף אחד לא הצליח להבין את ההרגשה שלי.
איך יכול להיות שחוויתי אותך כל-כך רע?
אני לא יודע אם זה נורמלי לחוות מישהו בצורה כזו.
אני יודע שאתה לא רוע טהור. כי בישלת לי ארוחות וליטפת אותי בלילות.
אבל.. היה לי כל כך רע. כל כך רע איתך.
אני מאשים את עצמי.
שגרמתי לך להתנהג ככה אלי.
אני לא שולט על זה.. אני יכול לנסות להפיל את זה עלייך.
אבל כולם אומרים שאתה טוב..
אני לא הצלחתי להגיע לשם... מצטער. האגרוף והאיומים שספגתי היו באשמתי. אני מצטער.
לפעמים זה מה שאני חושב..
