לפני שנה נפרד גיא מרוז מאמו

[אשבל1]

לפני שנה נפרד גיא מרוז מאמו

היום קראתי טור שכתב

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/508/727.html?hp=54&cat=870&loc=10

אני מאוד מעריכה אותו על הפתיחות, על היכולת לשתף בכאב הגדול מכל, לא קל כפי שאנו יודעות...

 

[עדיה222]

אשבל - תודה - המאמר של גיא מרוז -

יותר מאשר שיתוף בכאב, יש במאמר הזה איזשהו כיסוי על הכאב ובעיקר כיסוי על מה היו היחסים. ככל שאני חושבת על המאמר כך הרתיעה שלי מדרכי הכיסוי השונות ( החל בסיחבוק עם עם-ישראל והחגים, כאילו כולם חיים את אותם חיים כאן, וכלה בעצות לאדם הקובר את אמו, ובדרך הטרוניות נגד הדת היהודית שנכנסת לכל מקום ואיזה יופי שהוא נמצא בבית קברות חילוני, ועוד ועוד) מתחלפת בהשתתפות בצערו של הנער גיא מרוז, בהשתתפות בכאב שמרחף כאן בתוך הכתוב, בלי פירוט, רמזים רמזים, הכאב שמעורבב בכעס. האיזכור של היחס העמוק של אמו של מרוז לזובין מהטה - לא יכולתי שלא להיזכר בספר של רחל איתן "שידה ושידות" - רומן מפתח על חיי הבוהמה האמנותית-פוליטית של תל אביב בשנות השישים, וכבר מופיעה שם דמות-מפתח, כנראה זובין מהטה, שרחל איתן הופכת אותו לאיטלקי בשם "זבטיני", ולגיבורה יש יחסי מין מהירים כנראה חד פעמיים איתו - הוא מופיע כמין אליל שהופך לדבר הכי גס ופוגע ... כנראה כזה היה זובין מהטה בנוף התל אביבי... אני נזכרת גם באיפיון של "המלט" כדרמה של נקמה. אני כל כך מקווה שגיא מרוז יצליח במשפט שלו נגד הפילהרמונית.
אבל התצלום מדבר יותר מכל... גיא מרוז, שלא תדע עוד צער.

 

[mykal]

עם רוב דברי עדיה אני מזדהה

ואוסיף, רוב הפרידה של גיא כאן, היא טכנית,
סיכומית. ראיה של פרטים שהוא צרף,
לדוגמא--אם אימו חלתה בגלל פיטוריה, אני קצת מתקשה לקבל זאת,
כי אם המחלה היא תוצאה רגשית--אולי זה בגל מערכת יחסים סבוכה בתוך המשפחה?
ואם זה כך, אני מתחילה לפחד כי פרשתי בגלל אותה סיבה של המערכת ברצון לדם צעיר.
אני מקוה להיות בריאה.

מנגד--אני בהחלט מבינה את גיא--
פרידה מהורה כחלק מהאבל, בהחלט יכול להיות כעס, האשמה,
ועוד רגשות שליליים, אני ושבת שהוא היה צריך ל'פרוק' אותם,
בלכתוב עליהם--בהגדרה ברורה שהם שם,
בלי לכון חיצים ל'כתובות', רק שכנראה, הרגשות מקבלים תרגום מעשי--עיתונאי.
אני כואבת איתו את בליל הרגשות האלה,

הוא עוד אמור ל'עבד' את האבל.
ואולי אז יכתוב דבים שיהיה יותר קל להתחבר אליהם.