מלכודת דבש
New member
לפני שבוע הוא עזב
קשה מאוד יחד עם זאת, התחלתי קצת להסתכל לאחור ולחשוב.. מה קרה בכל המערכת הזאת התובנות שהתקבלו אצלי מזעזעות. הבנתי שהלכתי עם האהבה הזאת עד הסוף האמון שנתתי בו. הייתי איתו שלוש שנים. מהרגע הראשון לא נפרדנו לשניה כמעט. הלכתי אחריו באמון מוחלט. חשבתי שכך זה צריך להיות בזוגיות כל התלבטות, כל החלטה היתה משותפת. אצלו היה רצון ענקי כנראה ופחד גדול מאידך.. חייתי שלוש שנים עם איש שנכנס אל חיי עם סיפורים על שתי הנשים הקודמות שלו. טען שבמערכות הקודמות נתן ונתן ונמאס לו כבר שהנשים שלו לוקחות לו הכל לא חסר לי כלום. אימצתי אותו באהבה. נתתי כמעט את הכל. כמעט את כל החומר ואת כל הרוח ללא שום ספק. לא רצה חשבונות משותפים חיינו באותו הבית. הבית שלי ושל ילדיי. ובכל פעם שמשהו עלה הכסף..החל מבילוי במסעדה וכלה בקניות לבית היה החשבון מוגש. חצי חצי. הפחד שיקחו ממנו גרם לו להתחשבן. עד כדי כך שהוא שם את הכסף לפני האהבה. עד לאותו הרגע שהיה לי הכל. זה לא היה ממש חשוב. ומאותו הרגע שלי לא היה כסף בארנק, אפילו אם זה מצב זמני למישהי שעוסקת בענף תקופתי, היה רוטן, מתלונן, ומטיח. "למה אני צריך להאכיל את הילדים שלך?" "למה את לא יכולה לשלם?" והייתי אומרת לעצמי השכם והערב. זה לא שייך למה שהוא מרגיש כלפיי שה מה שהוא הביא איתו מהפעמים הקודמות. עשיתי כל כך הרבה שינויים בחיי בשלושת השנים האחרונות ולא השכלתי לעשות את השינויים במחשבה של מה יהיה אם הוא לא יהיה כאן יותר. האמנתי לכל הדברים שאמר. וכשהייתי שואלת שאלות עמוקות יותר היו מחכים לי מכתבי אהבה במייל. כמה שהוא אוהב ודואג כמה שהוא מפרגן ותומך והאמנתי. וכל כך הרבה דברים שעשיתי... והיום? היום הוא איננו. השלים לגמרי עם ההחלטה לעזוב. טוען בתוקף שאינו בנוי לזוגיות. שהוא לא מחפש קשר אלא רק לפגוש לקחת ולזרוק. שיש המון צעירות וחתיכות שישתגעו עליו. ואני יודעת דבר אחד בוודאות האיש הזה הלך מחיי כשכנראה כבר לא היה לו מה לקחת יותר. השאיר כאב, השאיר ריק, השאיר חורבן. מזל שהוא לא לקח לי את עצמי. מזל שבהסתכלות לאחור לקחתי כמה החלטות חשובות שלא היו קשורות בו. לא מתוך ידיעה שהוא לא יהיה. אני חושבת שהתת מודע זעק לי שמשהו כאן לא בסדר. ואני מתגעגעת אליו. למרות שאני יודעת שהוא היה במידה מסויימת אסון. מצטערת אנשים יקרים. אבל אני כל כך כואבת.
קשה מאוד יחד עם זאת, התחלתי קצת להסתכל לאחור ולחשוב.. מה קרה בכל המערכת הזאת התובנות שהתקבלו אצלי מזעזעות. הבנתי שהלכתי עם האהבה הזאת עד הסוף האמון שנתתי בו. הייתי איתו שלוש שנים. מהרגע הראשון לא נפרדנו לשניה כמעט. הלכתי אחריו באמון מוחלט. חשבתי שכך זה צריך להיות בזוגיות כל התלבטות, כל החלטה היתה משותפת. אצלו היה רצון ענקי כנראה ופחד גדול מאידך.. חייתי שלוש שנים עם איש שנכנס אל חיי עם סיפורים על שתי הנשים הקודמות שלו. טען שבמערכות הקודמות נתן ונתן ונמאס לו כבר שהנשים שלו לוקחות לו הכל לא חסר לי כלום. אימצתי אותו באהבה. נתתי כמעט את הכל. כמעט את כל החומר ואת כל הרוח ללא שום ספק. לא רצה חשבונות משותפים חיינו באותו הבית. הבית שלי ושל ילדיי. ובכל פעם שמשהו עלה הכסף..החל מבילוי במסעדה וכלה בקניות לבית היה החשבון מוגש. חצי חצי. הפחד שיקחו ממנו גרם לו להתחשבן. עד כדי כך שהוא שם את הכסף לפני האהבה. עד לאותו הרגע שהיה לי הכל. זה לא היה ממש חשוב. ומאותו הרגע שלי לא היה כסף בארנק, אפילו אם זה מצב זמני למישהי שעוסקת בענף תקופתי, היה רוטן, מתלונן, ומטיח. "למה אני צריך להאכיל את הילדים שלך?" "למה את לא יכולה לשלם?" והייתי אומרת לעצמי השכם והערב. זה לא שייך למה שהוא מרגיש כלפיי שה מה שהוא הביא איתו מהפעמים הקודמות. עשיתי כל כך הרבה שינויים בחיי בשלושת השנים האחרונות ולא השכלתי לעשות את השינויים במחשבה של מה יהיה אם הוא לא יהיה כאן יותר. האמנתי לכל הדברים שאמר. וכשהייתי שואלת שאלות עמוקות יותר היו מחכים לי מכתבי אהבה במייל. כמה שהוא אוהב ודואג כמה שהוא מפרגן ותומך והאמנתי. וכל כך הרבה דברים שעשיתי... והיום? היום הוא איננו. השלים לגמרי עם ההחלטה לעזוב. טוען בתוקף שאינו בנוי לזוגיות. שהוא לא מחפש קשר אלא רק לפגוש לקחת ולזרוק. שיש המון צעירות וחתיכות שישתגעו עליו. ואני יודעת דבר אחד בוודאות האיש הזה הלך מחיי כשכנראה כבר לא היה לו מה לקחת יותר. השאיר כאב, השאיר ריק, השאיר חורבן. מזל שהוא לא לקח לי את עצמי. מזל שבהסתכלות לאחור לקחתי כמה החלטות חשובות שלא היו קשורות בו. לא מתוך ידיעה שהוא לא יהיה. אני חושבת שהתת מודע זעק לי שמשהו כאן לא בסדר. ואני מתגעגעת אליו. למרות שאני יודעת שהוא היה במידה מסויימת אסון. מצטערת אנשים יקרים. אבל אני כל כך כואבת.
