ילדת השמש האדומה
New member
לפני עשור
הייתי כותבת ביוצאים בשאלה (בניק אחר). כתבתי תקופה לא ארוכה, אבל הייתי עוקבת בקנאות אחרי הפורום.
לכאורה, אין לי הרבה במשותף עם היוצאים ה"סטנדרטיים" בפורום, ובטח לא עם האנוסים- אני מבית דתי לאומי מזרחי, המתחכך תדיר בעולם החילוני,
וגם היציאה שלי בשאלה לא הרעידה את אמות הסיפין. היה קושי. זה כן. אבל מנסיוני הרב "מה שלא יודעים- לא כואב",
ואת ההפקרות המוחלטת שמרתי לעצמי.
ככל שעברו השנים הרגשתי יותר ויותר תלושה מכל קהילה ומכל תרבות- הן הדתית והן החילונית.
התלישות מהקהילה הדתית סבבה בעיקר סביב הקושי האמוני, אבל גם מהנורמות החברתיות, במיוחד בהתחשב במקום המוגבל והעלוב הניתן לאישה.
התלישות מהקהילה החילונית סובבת בעיקר סביב הקושי התרבותי- הבדידות, הפורנוגרפיה (של המין, הפשע, המוות וכו'), והיעדר הגבולות.
בעבר, כאשר היו לי חברים חוזרים בשאלה ואנוסים (בערך. הם בעיקר ניהלו חיים כפולים, אבל תוך הנאה משני העולמות, ובלי רצון לנטוש את החרדיות),
לראשונה הרגשתי שייכת, מובנת, "דוברת השפה". אולי כדאי לציין שהם היו שנים רבות "בחוץ", ולפיכך היה לנו הרבה מין המשותף.
אבל השנים עבור והחברות הזו התפרקה מטבע הדברים, ואני נשארתי בתחושה הזו, שזה מקומי, על התפר, בין הדתיות לחילוניות.
אחרי כל כך הרבה זמן כבר התעייפתי מהניסיון להכריע, וכל רצוני הוא רק ל"התיישב" בשלווה ונחת על התפר הזה עם אנשים כמוני, ואולי אף בן זוג ביום מין הימים.
התחלתי לכתוב מתוך מטרה בכלל לשאול היכן מתחילים להכיר בכלל "יוצאים" (לא טריים), אבל מעט נסחפתי
התבאסתי לגלות שהפורום ההוא (כמו רוב האתר) די שומם. איפה קבעו היוצאים את משכנם החדש?
תודה וזה
הייתי כותבת ביוצאים בשאלה (בניק אחר). כתבתי תקופה לא ארוכה, אבל הייתי עוקבת בקנאות אחרי הפורום.
לכאורה, אין לי הרבה במשותף עם היוצאים ה"סטנדרטיים" בפורום, ובטח לא עם האנוסים- אני מבית דתי לאומי מזרחי, המתחכך תדיר בעולם החילוני,
וגם היציאה שלי בשאלה לא הרעידה את אמות הסיפין. היה קושי. זה כן. אבל מנסיוני הרב "מה שלא יודעים- לא כואב",
ואת ההפקרות המוחלטת שמרתי לעצמי.
ככל שעברו השנים הרגשתי יותר ויותר תלושה מכל קהילה ומכל תרבות- הן הדתית והן החילונית.
התלישות מהקהילה הדתית סבבה בעיקר סביב הקושי האמוני, אבל גם מהנורמות החברתיות, במיוחד בהתחשב במקום המוגבל והעלוב הניתן לאישה.
התלישות מהקהילה החילונית סובבת בעיקר סביב הקושי התרבותי- הבדידות, הפורנוגרפיה (של המין, הפשע, המוות וכו'), והיעדר הגבולות.
בעבר, כאשר היו לי חברים חוזרים בשאלה ואנוסים (בערך. הם בעיקר ניהלו חיים כפולים, אבל תוך הנאה משני העולמות, ובלי רצון לנטוש את החרדיות),
לראשונה הרגשתי שייכת, מובנת, "דוברת השפה". אולי כדאי לציין שהם היו שנים רבות "בחוץ", ולפיכך היה לנו הרבה מין המשותף.
אבל השנים עבור והחברות הזו התפרקה מטבע הדברים, ואני נשארתי בתחושה הזו, שזה מקומי, על התפר, בין הדתיות לחילוניות.
אחרי כל כך הרבה זמן כבר התעייפתי מהניסיון להכריע, וכל רצוני הוא רק ל"התיישב" בשלווה ונחת על התפר הזה עם אנשים כמוני, ואולי אף בן זוג ביום מין הימים.
התחלתי לכתוב מתוך מטרה בכלל לשאול היכן מתחילים להכיר בכלל "יוצאים" (לא טריים), אבל מעט נסחפתי
התבאסתי לגלות שהפורום ההוא (כמו רוב האתר) די שומם. איפה קבעו היוצאים את משכנם החדש?
תודה וזה