לפני סיום.
שלום. כמו שנגה עשתה משהו וקיבלה על זה טאגליין, גם אני רוצה לזכות בתהילת העולם הזאת ולכתוב משהו משלי על התוכנית. חוץ מזה שמחר אחרי שאצפה בתוכנית בטלוויזיה אאלץ לרוץ לישון מפאת טיסה לחו''ל, אז לא אוכל לכתוב דעות וכאלה. ההתחלה. ההתחלה של התוכנית הייתה לא קלה. אם אני זוכר נכון האמת, התחלתי לראות מהתוכנית ה-10/20 בערך. לא היה משהו. כמה בדיחות לא ממש מצחיקות, כל מני דברים צולעים כאלו, אבל זה התאים לי. תוכנית יומית בשעות המשעממות של הערב, לפעמים אפילו נסחט ממני חיוך. האמצע. ואז התחלתי לראות את התוכנית באופן קבוע לגמרי. אפילו הלכתי פעם אחת לתוכנית והיה ממש נחמד. אבל העובדה שליטל(מה שמה?...ליטל, לא) מתעקשת להביא לי סופגניות, דוחפת בירה לכל האנשים, הוכיחה לי שהתוכנית של אסף לא הייתה ולא תהיה הצלחה מסחררת. לא היה כמעט קהל, וחלק מהאנשים בכלל לא ידעו על מה מדובר. אפילו חילקו לנו כרטיסים לtlv בסוף. שלל ביקורות רעות עיטרו את האינטרנט. שיהיה. עם רובן הסכמתי, דרך אגב. בעיני אנשים שלא צופים קבוע בתוכנית, התוכנית משעממת ולא מצחיקה. אבל רובנו צופים בתוכנית על בסיס קבוע, וזה נותן לנו להתחבר לאסף, לזמר את הטלמסר, ובקיצור להרגיש שייכות לתוכנית, כאילו כשאסף מדבר הוא חושב עלינו. זה בעצם הקסם של התוכנית בעיניי, הרגשת האינטימות הזאת, כי בינינו-התוכנית לא יכולה לגרום לך להתגלגל על הרצפה. הסוף. הפסקתי קצת לראות את התוכנית. למה? כי לא קרה שומדבר חדש. האורחים באו והלכו ולא היה מעניין, הפינות חזרו על עצמן, המונולוגים היו צולעים, ולא היה שום דבר שראיתי שבשבילו כדאי להפסיק לשוטט בפורום הומור שחור(או כל פורום אחר, אני סתם רוצה לפרסם את הפורום הנהדר הזה.) וכששמעתי שהתוכנית יורדת הבנתי שאני די זקוק לה. מה יהיה בפורום עכשיו? איפה ה-60 שניות שאני רוצה? פתאום אני רואה את התוכנית בפן אחר. פתאום הכל שוב מצחיק. פתאום כאילו הכל מהתחלה, הכל נהדר. אגב, התוכנית של היום פשוט מעולה. אה, חוץ מהמישל הזאת או מה שמה. היא היצור הכי אדיש שראיתי. והנה, התוכנית נגמרה. אין יותר 60 שניות ואין יותר אסף הראל. אז עד שהתוכנית תחזור, אם בכלל, אני חושב שאפילו בן אדם מעצבן ווואנאבי אדיש כמוני יכול להגיד שאני מתגעגע לתוכנית. מחר זה נגמר. אוף! --- תתנו לי טאגליינס, נכון?
שלום. כמו שנגה עשתה משהו וקיבלה על זה טאגליין, גם אני רוצה לזכות בתהילת העולם הזאת ולכתוב משהו משלי על התוכנית. חוץ מזה שמחר אחרי שאצפה בתוכנית בטלוויזיה אאלץ לרוץ לישון מפאת טיסה לחו''ל, אז לא אוכל לכתוב דעות וכאלה. ההתחלה. ההתחלה של התוכנית הייתה לא קלה. אם אני זוכר נכון האמת, התחלתי לראות מהתוכנית ה-10/20 בערך. לא היה משהו. כמה בדיחות לא ממש מצחיקות, כל מני דברים צולעים כאלו, אבל זה התאים לי. תוכנית יומית בשעות המשעממות של הערב, לפעמים אפילו נסחט ממני חיוך. האמצע. ואז התחלתי לראות את התוכנית באופן קבוע לגמרי. אפילו הלכתי פעם אחת לתוכנית והיה ממש נחמד. אבל העובדה שליטל(מה שמה?...ליטל, לא) מתעקשת להביא לי סופגניות, דוחפת בירה לכל האנשים, הוכיחה לי שהתוכנית של אסף לא הייתה ולא תהיה הצלחה מסחררת. לא היה כמעט קהל, וחלק מהאנשים בכלל לא ידעו על מה מדובר. אפילו חילקו לנו כרטיסים לtlv בסוף. שלל ביקורות רעות עיטרו את האינטרנט. שיהיה. עם רובן הסכמתי, דרך אגב. בעיני אנשים שלא צופים קבוע בתוכנית, התוכנית משעממת ולא מצחיקה. אבל רובנו צופים בתוכנית על בסיס קבוע, וזה נותן לנו להתחבר לאסף, לזמר את הטלמסר, ובקיצור להרגיש שייכות לתוכנית, כאילו כשאסף מדבר הוא חושב עלינו. זה בעצם הקסם של התוכנית בעיניי, הרגשת האינטימות הזאת, כי בינינו-התוכנית לא יכולה לגרום לך להתגלגל על הרצפה. הסוף. הפסקתי קצת לראות את התוכנית. למה? כי לא קרה שומדבר חדש. האורחים באו והלכו ולא היה מעניין, הפינות חזרו על עצמן, המונולוגים היו צולעים, ולא היה שום דבר שראיתי שבשבילו כדאי להפסיק לשוטט בפורום הומור שחור(או כל פורום אחר, אני סתם רוצה לפרסם את הפורום הנהדר הזה.) וכששמעתי שהתוכנית יורדת הבנתי שאני די זקוק לה. מה יהיה בפורום עכשיו? איפה ה-60 שניות שאני רוצה? פתאום אני רואה את התוכנית בפן אחר. פתאום הכל שוב מצחיק. פתאום כאילו הכל מהתחלה, הכל נהדר. אגב, התוכנית של היום פשוט מעולה. אה, חוץ מהמישל הזאת או מה שמה. היא היצור הכי אדיש שראיתי. והנה, התוכנית נגמרה. אין יותר 60 שניות ואין יותר אסף הראל. אז עד שהתוכנית תחזור, אם בכלל, אני חושב שאפילו בן אדם מעצבן ווואנאבי אדיש כמוני יכול להגיד שאני מתגעגע לתוכנית. מחר זה נגמר. אוף! --- תתנו לי טאגליינס, נכון?
