לפני כמה זמן

לפני כמה זמן

דובר כאן (או שם, לא זוכרת) על נפתלי הרץ התקווה. היום, בשיטוטי בספרים בשביל למצוא שירים למלאכית הקלה, נתקלתי בשיר "לאימבר" של חמוטל בר-יוסף: לאימבר כשאתה הסתכלת קדימה בהתקווה ראית פאתי מזרח ושדות חרושים בטביעת אצבע זהירה של ה'. לא ראית את הקמטים בצאורֵי כפופים על מפה טופוגרפית אצבעם מגששת זהירה את פיתולי אצבע ה'. ובלבב פנימה צרוות צרורות. זו ההזדמנות להזכיר משוררת אשר, למיטב זכרוני, לא דיברנו עליה כאן. בפשטות, בכנות ובדיוק רב היא מצליחה "לחבר מילים שאוהבות בסתר זו את זו מזמן" ולרגש אותי בדיוק איפה שצריך. לשיפוטכם: קרחַ ועגול קורע אותי ונחלץ החוצה. אדון לעצמו עכשיו לשרוט את חָטמו, את עינו הסומה. לגזור ציפורניו צריך בעָרמה. ואחרון: אפילו בדרך אפילו בדרך, בלי נייר ועפרון אתה יכול אפילו בדרך אתה יכול להתחיל לחבר מילים שאוהבות בסתר זו את זו מזמן. אתה יכול לצעוד בשקט על ידן ולחכות שמישהי מהן תפְתח סוף-סוף שאלה של כלום ועוד כפתור ורעותה תהיה כבדת תשובה אבל מבט עיניה מנסה לחקור. אפילו בלי נייר ועפרון אתה יכול לנשום עמוק ולחבר אויר עם שיר. (מתוך הקובץ "לקחת אויר")
 

nutmeg

New member
המילים שלה

פרטו לי על המיתרים הנכונים. תודה שהכרת בינינו.
 

shellyland

New member
הולכים! הולכים!

את באה? קחי עוד אחד, און דה האוס (אחד שפרט לי במיוחד): לא מיד הייתי בטוחה מבעד לכוס האטומה והחלקה למגע מתחת לקצף הקל, התפל קצת, מיד כמו מאדאם קירי את האורניום הכבר והיקר ניחשתי שיש בךָ משהו סמיך. והייתי מוכנה כמו רופא מימי-הביניים לטעום הכל למען המדע להעמיד פנים של מומחיות, ובכתיבה תמה ולועזית לקבוע לך דיאגנוזה. כל כך בטוחה שאגיע אל הסמיך שבך. אבל לא סערה. לא בצלוחית כהה זו הכפית לא בחשה. [מוקדש באהבה רבה]
 
למעלה