אימא של יהונתן
New member
לפני חודש וקצת
סבי היקר נפטר, במשך כחודש יכולתי להרגיש את הנשמה שלו בבית, ברדת ערב וחשכה לא הייתי רגועה, תמיד הרגשתי שהוא כאן מנסה לומר לי אולי משהו, כשהוא נפטר הטרידו אותי המון דברים שהיו קשורים למוות שלו וגם להתנהלות הדברים לאחר מותו, כל דבר היה מקפיץ אותי וניסיתי לפרש את הכל כ"סימנים" ממנו... בקיצור ולעניין, הרגשתי שאני חייבת "לדבר" איתו באיזשהי דרך, וחודש שלם ממש סבלתי. כל מה שעשיתי לא עזר. אבללל מהיום של ה"30" איך שיצאנו מבית הקברות חשתי ממש הקלה, גם היה לי קצת זמן "לדבר" אליו ליד הקבר שלו, התנצלתי אם הוא רצה דברים אחרת, וביקשתי שישמור עלינו מ"למעלה",ואני חשה בשינוי ענקי מאז, אני חשתי שהנשמה שלו,עברה לאן שצריך,כשהגעתי הביתה היתה הרגשה שהוא כבר לא כאן. למרות אמונתי נגד סיאנס-בגלל ההשלכות הרעות שיכולות להיות אחר כך-מאוד רציתי לתקשר איתו, עוד לפני השנה שתימלא לפטירתו,מה ש"בער" בי, "נעלם" מעצמו. אולי בעתיד אני ארגיש צורך לעשות סיאנס ולהעלות אי אלו שאלות שנישארו בגדר "פתוחות" אבל כעת כשהנשמה שלי שקטה יותר. רציתי להודות למנהלת הפורום "לילי נמר" (לינוי) שעזרה לי מאוד בשאלות ובספקות שהיו לי, מדי פעם אני נכנסת לכאן וקוראת הודעות שאולי מקלות עליי במעט להתמודד עם האובדן. אני אמשיך לקרוא כאן ולהשתתף, אבל רק יכולה לומר לכם באמת שרק כאשר הנפש רגועה-הנפש שלנו-כניראה שגם הנשמה של הנפטר נרגעת ומגיעה למקום של רוגע. שלא נדע צער-אף אחד מאיתנו זה הכאב הכי קשה שיכול להיות-לאבד אדם שאוהבים. לזכרך סבא...
סבי היקר נפטר, במשך כחודש יכולתי להרגיש את הנשמה שלו בבית, ברדת ערב וחשכה לא הייתי רגועה, תמיד הרגשתי שהוא כאן מנסה לומר לי אולי משהו, כשהוא נפטר הטרידו אותי המון דברים שהיו קשורים למוות שלו וגם להתנהלות הדברים לאחר מותו, כל דבר היה מקפיץ אותי וניסיתי לפרש את הכל כ"סימנים" ממנו... בקיצור ולעניין, הרגשתי שאני חייבת "לדבר" איתו באיזשהי דרך, וחודש שלם ממש סבלתי. כל מה שעשיתי לא עזר. אבללל מהיום של ה"30" איך שיצאנו מבית הקברות חשתי ממש הקלה, גם היה לי קצת זמן "לדבר" אליו ליד הקבר שלו, התנצלתי אם הוא רצה דברים אחרת, וביקשתי שישמור עלינו מ"למעלה",ואני חשה בשינוי ענקי מאז, אני חשתי שהנשמה שלו,עברה לאן שצריך,כשהגעתי הביתה היתה הרגשה שהוא כבר לא כאן. למרות אמונתי נגד סיאנס-בגלל ההשלכות הרעות שיכולות להיות אחר כך-מאוד רציתי לתקשר איתו, עוד לפני השנה שתימלא לפטירתו,מה ש"בער" בי, "נעלם" מעצמו. אולי בעתיד אני ארגיש צורך לעשות סיאנס ולהעלות אי אלו שאלות שנישארו בגדר "פתוחות" אבל כעת כשהנשמה שלי שקטה יותר. רציתי להודות למנהלת הפורום "לילי נמר" (לינוי) שעזרה לי מאוד בשאלות ובספקות שהיו לי, מדי פעם אני נכנסת לכאן וקוראת הודעות שאולי מקלות עליי במעט להתמודד עם האובדן. אני אמשיך לקרוא כאן ולהשתתף, אבל רק יכולה לומר לכם באמת שרק כאשר הנפש רגועה-הנפש שלנו-כניראה שגם הנשמה של הנפטר נרגעת ומגיעה למקום של רוגע. שלא נדע צער-אף אחד מאיתנו זה הכאב הכי קשה שיכול להיות-לאבד אדם שאוהבים. לזכרך סבא...
