אנסה לענות
ראשית משמעות העובדה שהזמן הוא מימד: אם ניקח מערכת בת 2 מימדים כמו אורך ורוחב, בגודל של, נגיד 100X100. אם תנוע במהירות של 60 קמ"ש לאורך ציר X, תנוע במהירות 0 לאורך ציר Y, וכן להיפך. אך אם תנוע באלכסון, למשל מקצה לקצה, המהירות יחסית לכל אחד מהצירים תקטן (במקרה שלנו, הזווית בין הכיוון לצירים היא 45, ולכן כיוון שקוסינוס הזווית שווה למהירות בציר מסוים חלקי המהירות בכיוון התנועה אזי המהירות בציר שווה ל-60 כפול cos45 שזה בערך 43 קמ"ש) כלומר- כיוון שנעת בכיוון של מימד מסוים, מהירותך היחסית בכיוון של מימד אחר פחתה ומהירותך הכללית לא השתנתה. הגדרת הזמן כמרחב משמעותה שאותו כלל חל גם עליו, דהיינו כאשר אתה מגביר את מהירותך במימד מרחבי, אורך למשל, מהירותך במימד הזמן- תקטן. כיוון שבמימד הזמן, בניגוד למימדים המרחביים, ניתן לנוע רק בכיוון אחד ובמהירות קבועה שהיא מהירות האור אם תנוע במהירות הקרובה למהירות האור, מהירות תנועתך בזמן, תקטן. האור, שנע במהירות האור כמובן (האור יכול לעשות זאת כי חלקיקיו חסרי מסה, כל חלקיק בעל מסה יידרש לכח אינסופי כדי להגיע למהירות האור ולכן זה בלתי אפשרי עבורו) איננו נע בזמן. בגלל כל הדברים הנ"ל מתברר שמהירות האור היא קבוע יסודי, כלומר-כל אחד, בכל מצב ובכל מהירות, יגיע לערך זהה של מהירות האור יחסית אליו. אדגים זאת: תאר לעצמך רכבת ארוכה הנוסעת במהירות השווה למחצית ממהירות האור. באחורי הרכבת מעמידים מקור אור ובמרחק קילומטר ממנו, על הרכבת, מכשיר מדידה. מדידה דומה נערכה על הקרקע, כאשר לפי מה שאמרנו המהירות שנמצאה בשני המקרים היתה זהה. אבל, כיוון שהמשאית נסעה, קרן האור עברה ביחס לקרקע קילומטר וחצי, בעוד ביחס לרכבת הקרן עברה רק קילומטר. לפי משוואת המהירות (מהירות שווה לדרך חלקי זמן) אם המהירות קבועה, כאשר הדרך גדלה, גם הזמן צריך לגדול, כך שעל האדמה עבר יותר זמן מאשר על הרכבת. כיוון שקרני האור גם הן עצמים בעולמנו, הם אינן פטורות מעיקרון זה וגם קרן אור ביניהן תנוע תמיד במהירות האור (וזה למעשה המהירות היחסית ביניהן) וזה ייתכן כיוון שהאור, כפי שהסברנו איננו נע בזמן (מבחינתו). אני מקווה שהבנת (למרות שזה מסובך, אני מודה, הרי מסופר שבזמנו אמר אחד לחבירו:"היי, הנה האיש היחיד באירופה שמבין את תורת היחסות" שאל החבר:"מי זה?" והוא ענה:"איינשטיין"). אם יש שאלות, קושיות, תמיהות או הערות- נא להגיב.
