לפורום א-מיניים
קיים בנאדם שאני אוהב לשבת איתו. הוא בורגז איתי, וכשאני שומע שהוא היה אצל חבר מסוים, אני מרגיש תחושת החמצה עם תחושת רצון חזק להיות איתו וגעגועים חזקים, וכל זה גורם ללב שלי לדפוק חלש ולבכי, ואני מרגיש שהלב כמעט מפסיק לפעול ואז יש לי כמו רעש באוזניים עם תחושת עצב ורצון למות ושהחיים שלי לא שווים. האם יש דרך לצאת מכל המצב של תלות בבנאדם ? ניסיתי פעם לשכוח ממנו, אבל כששכבתי במיטה אז תמיד אני בוכה במשך כל הלילה וכך לא מצליח להירדם. אני לא רוצה לקחת שום תרופה נגד דיכאון, הייתי רוצה משהו טבעי שיעזור לי לקבל חסינות נפשית. אני לא מאוהב בו, זוהי אהבה אפלטונית כזאת, אבל מאוד חזקה. אני מאוד ניסיתי לקבל טיפול בריפוי בעיסוק, שם הומלץ לי להיות בקורסים, אבל אז במשך כל זמן השיעור חשבתי לעצמי מחשבות "אם הוא היה כאן עכשיו איתי אז היינו מדברים וביחד", וגם בתחנת האטובוס אותה מחשבה, וגם במשך הנסיעה, וכל המחשבה הזאת גורמת לי לדיכאון מאוד חזק, שאנשים שמים לב שאני עצוב ולא קשוב ("בעננים"). אבל זה קורה לי גם עכשיו, שאני חושב "נו מה איתו עכשיו", אני חושב עליו כל הזמן וזה רק גורם לי לחוסר תפקוד. את הלימודים עזבתי כי לא יכולתי להמשיך ככה, אז הגוף שלי נחלש בגלל הגעגועים אליו שאני לא יכול לזוז מהמיטה ויושב רק במחשב. תליתי את האושר שלי בו, ואני לא יודע איך להחזיר את הנשמה והאושר שלי לעצמי בלי שהם יהיו תלויים במשהו. באהבה שלי אליו אין משיכה מינית (זה מבחיל אותי), אלא יש רצון עז להיות במחיצתו. עזבתי לימודים, אף אדם לא נראה לי מעניין, כל אדם שאני מדבר איתו זה נראה כאילו סוחט ממני אנרגיה ובא לי לנוח כל הזמן מאנשים ואני רק רוצה להיות במחיצתו כל הזמן. זה קשה לי, ואי אפשר לחיות כך כי אני לא מתפקד בגלל זה כבר כמה חודשים. איזה מחשבות פילוסופיות יוכלו לשכך את הכאב ולפתוח לי צוהר חדש לחיים להסתכל על החיים ועל המצב שלי בפרספרקטיבה חדשה שתעזור לי לצאת מזה ?
קיים בנאדם שאני אוהב לשבת איתו. הוא בורגז איתי, וכשאני שומע שהוא היה אצל חבר מסוים, אני מרגיש תחושת החמצה עם תחושת רצון חזק להיות איתו וגעגועים חזקים, וכל זה גורם ללב שלי לדפוק חלש ולבכי, ואני מרגיש שהלב כמעט מפסיק לפעול ואז יש לי כמו רעש באוזניים עם תחושת עצב ורצון למות ושהחיים שלי לא שווים. האם יש דרך לצאת מכל המצב של תלות בבנאדם ? ניסיתי פעם לשכוח ממנו, אבל כששכבתי במיטה אז תמיד אני בוכה במשך כל הלילה וכך לא מצליח להירדם. אני לא רוצה לקחת שום תרופה נגד דיכאון, הייתי רוצה משהו טבעי שיעזור לי לקבל חסינות נפשית. אני לא מאוהב בו, זוהי אהבה אפלטונית כזאת, אבל מאוד חזקה. אני מאוד ניסיתי לקבל טיפול בריפוי בעיסוק, שם הומלץ לי להיות בקורסים, אבל אז במשך כל זמן השיעור חשבתי לעצמי מחשבות "אם הוא היה כאן עכשיו איתי אז היינו מדברים וביחד", וגם בתחנת האטובוס אותה מחשבה, וגם במשך הנסיעה, וכל המחשבה הזאת גורמת לי לדיכאון מאוד חזק, שאנשים שמים לב שאני עצוב ולא קשוב ("בעננים"). אבל זה קורה לי גם עכשיו, שאני חושב "נו מה איתו עכשיו", אני חושב עליו כל הזמן וזה רק גורם לי לחוסר תפקוד. את הלימודים עזבתי כי לא יכולתי להמשיך ככה, אז הגוף שלי נחלש בגלל הגעגועים אליו שאני לא יכול לזוז מהמיטה ויושב רק במחשב. תליתי את האושר שלי בו, ואני לא יודע איך להחזיר את הנשמה והאושר שלי לעצמי בלי שהם יהיו תלויים במשהו. באהבה שלי אליו אין משיכה מינית (זה מבחיל אותי), אלא יש רצון עז להיות במחיצתו. עזבתי לימודים, אף אדם לא נראה לי מעניין, כל אדם שאני מדבר איתו זה נראה כאילו סוחט ממני אנרגיה ובא לי לנוח כל הזמן מאנשים ואני רק רוצה להיות במחיצתו כל הזמן. זה קשה לי, ואי אפשר לחיות כך כי אני לא מתפקד בגלל זה כבר כמה חודשים. איזה מחשבות פילוסופיות יוכלו לשכך את הכאב ולפתוח לי צוהר חדש לחיים להסתכל על החיים ועל המצב שלי בפרספרקטיבה חדשה שתעזור לי לצאת מזה ?
