לעשן זה פשע. ../images/Emo120.gif
נגד עצמי. נגד הגוף שלי. נגד הילדים שלי, כי אימא שלהם הורגת את עצמה במודע, כל יום קצת... כי אימא שלהם עישנה בהיריונות ומי יודע עד כמה דפקה להם את המוח בגלל זה. אז למה לעזאזל אני עושה את זה??? בת 38, ומעשנת כל חיי הבוגרים (מגיל 17). אני נלחמת בעישון כבר 4 חודשים בערך. התחלתי עם הצ'מפיקס והפסקתי לעשן ל-3 שבועות (הכי הרבה שלא עישנתי אי פעם). אז ניסיתי "רק אחת" והיה מגעיל. אז כדי לחזק את עצמי שזה מגעיל באמת ושאני לא צריכה את זה יותר, ניסיתי אחרי שבוע עוד אחת. וההמשך ידוע... נכון, לא חזרתי ל-2 קופסאות ביום, אבל מעשנת. יש ימים שכלל לא (בד"כ שישישבת) ואז שוב... "רק אחת", "רק 3 ביום (שהופכות ל-10). והכי נורא, זה שאני מעשנת בסתר! כמו אז, כשהתחלתי בגיל 17 ופחדתי שההורים יגלו. אני מסתירה מהוריי - שלא יתאכזבו ממני, מהילדים - שכשרואים אותי מעשנת מתחילים לבכות ש"אימא, את תמותי לנו מסרטן". כן, קראתי את הספר של אלן קאר וראיתי את הסרט. מבינה ומקבלת כל מילה, אבל בפועל זה לא מצליח לי. מחליטה כל יום מחדש שזהו, ואז, אחרי כמה שעות, הופכת ליצור עצבני ואומלל. מדליקה סיגריה ומרגישה את ההקלה - עד לפעם הבאה... ובינתיים, אני אכולת רגשי אשמה, ובושה. מרגישה חסרת אונים.
ושיא האירוניה - אני רופאה, כך שאי אפשר לומר שאני לא מודעת לנזקי העישון ולמנגנון ההתמכרות לניקוטין. היגיון לחוד ומציאות לחוד, כנראה
נגד עצמי. נגד הגוף שלי. נגד הילדים שלי, כי אימא שלהם הורגת את עצמה במודע, כל יום קצת... כי אימא שלהם עישנה בהיריונות ומי יודע עד כמה דפקה להם את המוח בגלל זה. אז למה לעזאזל אני עושה את זה??? בת 38, ומעשנת כל חיי הבוגרים (מגיל 17). אני נלחמת בעישון כבר 4 חודשים בערך. התחלתי עם הצ'מפיקס והפסקתי לעשן ל-3 שבועות (הכי הרבה שלא עישנתי אי פעם). אז ניסיתי "רק אחת" והיה מגעיל. אז כדי לחזק את עצמי שזה מגעיל באמת ושאני לא צריכה את זה יותר, ניסיתי אחרי שבוע עוד אחת. וההמשך ידוע... נכון, לא חזרתי ל-2 קופסאות ביום, אבל מעשנת. יש ימים שכלל לא (בד"כ שישישבת) ואז שוב... "רק אחת", "רק 3 ביום (שהופכות ל-10). והכי נורא, זה שאני מעשנת בסתר! כמו אז, כשהתחלתי בגיל 17 ופחדתי שההורים יגלו. אני מסתירה מהוריי - שלא יתאכזבו ממני, מהילדים - שכשרואים אותי מעשנת מתחילים לבכות ש"אימא, את תמותי לנו מסרטן". כן, קראתי את הספר של אלן קאר וראיתי את הסרט. מבינה ומקבלת כל מילה, אבל בפועל זה לא מצליח לי. מחליטה כל יום מחדש שזהו, ואז, אחרי כמה שעות, הופכת ליצור עצבני ואומלל. מדליקה סיגריה ומרגישה את ההקלה - עד לפעם הבאה... ובינתיים, אני אכולת רגשי אשמה, ובושה. מרגישה חסרת אונים.