"לעשות שולם עם הגוף"

[שמחה37]

"לעשות שולם עם הגוף"

הייתי גאה היום בבריכה ישבתי בצד עם הורי לא רחוק ממני ישבו חברות אחת מהן משורוולת שהיתה לי איתה שיחה ארוכה שבוע שעבר היא ירדה המון במשקל ויש לה עודפי עור. היא הורידה את הבגדים ונשארה עם ביקיני מקסים ומיוחד. אני חייכתי מהצד. הבנתי שחלק מהשיחה "חלחל" הבנות פרגנו לה על הירידה והיא אמרה שהן רואות ירידה והיא רואה עודפים אבל איך שמחה אמרה לי "לעשות שולם עם הגוף" אני נהניתי כשמישהו מקבל תובנה שאני מאמינה בה ואני מצליחה להעביר אותה ולגרום לו לעשיה עושה אותי מאושרת. שבת נפלאה שמחה

 

[פרפרית עקודה1]

המלחמה האמיתית לאחר הירידה

היא המלחמה בעודפי עור.. אני מסתכלת במראה ולא מצליחה להשלים עם מראה הרפוי של עור הפנים, עור הגוף,איבד כל אלסטיות.. אני מקנאה באופטימיות שלך.. הלוואי ויכולתי לעשות שולם'' עם הגוף, הנבלול..מתמרד בי: )

 

[שרון יסמין1]

דעתי האישית בנושא

אני יכולה אולי להתקנא במה שכתבה שמחה אבל מתחברת לגמרי למה שכתבה פרפרית. אפשר לפתח פסיכולוגיה שלמה סביב הנושא של "להשלים עם הגוף או לאו". אולי באחד המפגשים הבאים. אני מתארת לעצמי שיש מלחמה סביב נושא עודפי העור כמו שכתבה פרפרית שמאוד התחברתי לצורה שבה היא תיארה את זה. ממרומי גילי, כבר למדתי להבחין בין מחמאה שנובעת מתוך חנופה זולה לבין מחמאה שנאמרת מתוך אמיתיות. כל אחד יחיה את חייו לפי דרכו ואמונתו ואם הייתי יכולה להקים מפלגה שתיקרא "חייה את חייך לפי אמונתך ודרכך ושים פס על כל מה שאומרים האחרים" הייתי עושה זאת. ואם החברה בבריכה מרגישה בנוח להסתובב עם בגד ים - אשריי לה! באמת כל הכבוד. זה תלוי בהמון דברים - אישיות, בטחון עצמי וכו'. נראתי ביום חמישי במפגש הנהדר שהיה. יצאתי מהאנונימיות שלי. ראיתי ונראתי. אני עדיין לא הייתי מעזה להתהלך בבגד ים. ותאמינו לי שבטחון עצמי לא חסר לי. לי יש מה שנקרא "מודעות". יחד עם כל זאת - אם אני חושבת על זה בצורה ראציונלית, החברות האחרות שהחמיאו לה החמיאו לה על זה "שרואים שירדת במשקל". קשה לי להאמין שלאף אחת מהן לא עברה המחשבה בראש "אויש כמה עודפי עור יש לה וכו'. לדעתי, אנחנו המנותחים מגלים יותר הבנה לנושא, יותר סבלנות ואמפתיה לנושא עודפי העור. כשהאביר על הסוס הלבן יגיע, מבחינתי הוא יכול להסתובב עם עודפי עור. למה? כי אני לא שוכחת מאין אני באה ואולי יום אחד לאן אחזור. ביננו, אני לא מאמינה שבאמת "עושים שולם עם הגוף". אם היינו עושים שולם עם הגוף והעור העודף - לא היינו מביאים יופי של פרנסה למנתחים הפלסטיים. וכן....מחכה לסיים את נושא ירידת המשקל שלי ולמרות יופי המחמאות שניתנות לי, אני היחידה שיודעת מה קורה מתחת לבגדים וגם אם אצלי זה באמת עודף שולי - לא כל אחד יכול לעשות שולם עם גופו. כל הכבוד לזה שכן יכול. השאלה אם זה שולם אמיתי. פרפרית יקרה - את רוצה לעשות שולם עם הגוף? אל תישארי רק ברצון. קומי ועשי את מה שצריך לעשות. דרך אגב, אשמח לקבל המלצות על מנתחי פלסטיקה טובים. שיהיה לכולנו שבוע מצוין - שרון

 

[ליבי3617]

מסכימה איתך לגמרי

אני חושבת שמי שרוצה לעשות משהו עם הגוף שלו - עושה בזמן ובמקום המתאימים לו. לא סתם לקח לי ארבע שנים לעשות מעשה. במפגש ביום חמישי אמרו לי "לא נראה שהיית שמנה". וגם במידה 38 יש עודפים... סך הכל הייתה לי השמנה בטנית במשך 21 שנים אז זה לא מובן מאליו. יש רמז אחד במה שאמרה החברה.. שמחה אמרה לי. זה לא בא להוריד גרם מהתובנה או מכוחה של המאמנת, אבל כל עוד היא לא אמרה את המשפט בגוף ראשון, לא נראה לי שהיא כל כך מחוברת אליו. זה היה נראה כמו השלמה זמנית עם המציאות. ואת נראית מדהים, שרון. באמת. הסכך חזר למקום?

 

[שרון יסמין1]

היי ליבי

אכן ירדת לסוף דעתי בתגובתך לתגובתי. הלוואי ואני הייתי יכולה להקיף את עצמי בעתות ההשמנה עם אישה כמו שמחה שתדע לחזק ולחבק אותי בתקופות הלא קלות שלפני הניתוח שלי. תגובתי באה ממקום שלא הכל טרללה וטרללי. הדיון הזכיר לי את הסיפור "בגדי המלך החדשים". כל הממלכה שלא רצתה להראות פסיכית (כי הרי רק חכמים הצליחו לראות את בגדי המלך) החמיאו למלך כשהתהלך במערומיו. הם לא העיזו להגיד בקול מה שחשבו בלב. חוץ מילד אחד שהצליח לצעוק שהמלך הוא ערום. אכן הבחורה לא דיברה בגוף ראשון. והחברות לא אמרו לה איזה יפה את נראית או איזה חתיכה את (כי אין מצב שהן חשבו שעם ביקיני ועם עודפי עור היא נראית חתיכה), אלא אמרו -רואים שירדת במשקל- . שוב - התגובה שלי לא היתה ספציפית על אותו מקרה אלא על הנושא של - שולם עם הגוף-. אני לא חושבת שיש מישהו שיכול לעמוד מול המראה עם עודפי העור הנפולים ולהגיד: "כמה אתם יפים, איפה הייתם כל חיי. אתכם עודפי העור החיים שלי נראים הרבה יותר טוב". וכן - גם אנשים שמנים חייבים ללכת לבריכה וגם אנשים שמנים צריכים ללבוש בגדי ים אבל דאחילק - אין סיבה לשים ביקיני!!! מה קרה, בגדי הים השלמים ואיזה בד הולם שמסתיר את הפולקעס כבר אין בחנויות? ותודה ליבי יקרה על המחמאה. הסכך תמיד היה במקום (אבל מודה שזה היה מצחיק). זה בדיוק העניין - אני אמשיך להרזות עד שאני אחליט שזהו. עד שאני ארגיש שלמה עם התהליך. לא משנה מי ולא משנה כמה אנשים יגידו לי כן תמשיכי להרזות או אל תמשיכי להרזות. אני אשיל את הקילוגרמים שייעדתי לעצמי, באותה מידה שאעצור את הדיאטה גם אם משקלי יהיה 10 קילו יותר מטבלאות ה- BMI. נזכרתי עכשו בשיר של גלי עטרי המקסים - "מה שאת אוהבת". בואי ואספר לך משהו נחמד - לאבי היקר והאהוב תמיד היו "מתנות מקוריות". כשהתגרשתי הוא ליווה אותי ביום גירושיי ובדרך חזרה הוא העניק לי דיסק. בעצם לא דיסק, אלא שיר אחד על דיסק ואמר לי כשאגיע הביתה להאזין לשיר. תאזיני למילים בעצם הוא אמר לי. ואמר לי לזכור את השיר ואת המילים למשך שארית ימי חיי. אני שולחת לך ולכולכן את השיר. תאזינו למילים - תזכרו את המילים. בהמון אהבה - שרון http://www.youtube.com/watch?v=k-VJBWPj8Aw&feature=related

 

[ליבי3617]

מכירה ואוהבת מאד את השיר

התחברתי לפסקה שלך בנוגע למשקל. אף אחד לא יוכל להגיד לנו איזה משקל מתאים לנו אלא אנחנו. כמו שראית אותי במפגש... הרבה אחרי הניתוח התהלכתי במשקל של 73-75 ק"ג כי ככה התאים לי. ברגע שהחלטתי שזה לא מתאים לי - עשיתי מעשה. אף אחד לא אמר לי לעשות אותו. זו הייתה החלטה שלי שבאה מתוך התהליך הטיפולי. אני כבר לא אוכלת פיצה למשל. בשבילי זה בצק עם גבינה מותכת ודבר מיותר לגמרי, אם אני מרגישה שבא לי משהו בערב אני מעדיפה מעדן או פרי על נשנוש חטיפים, אם כבר חטיפים אני מעדיפה בייגל ארוך ארוך (50 קלוריות ל 20 יחידות) או סוכריות ללא סוכר על שוקולד. התחלתי לעשות ספורט ואם פעם הייתי מוותרת לעצמי על ימין ועל שמאל - היום אין ויתורים. למשל הערב אחותי ביקשה ממני להחליף אותה בבית חולים שניידר אצל הילדה. ידעתי ששיעור זומבה אני לא אספיק אז המרתי להליכה במקום. אבל עשיתי. בלי ויתור.

 

[שרון יסמין1]

ליבי - זה מה נקרא לדעתי -

לעשות את השינוי בראש. את שינית את המחשבה והגישה שלך לדרך החיים. הלוואי עלי. כנראה עם הזמן. עם הזמן תבוא הלמידה והשינוי. אני בסה"כ חודש לאחר הניתוח וכנראה מיומנות בנושא הזהתבוא עם הזמן. שיהיה יום יפה.

 

[ליבי3617]

צודקת, לוקח זמן

ואת ממש ממש טריה. עד כמה שאת כבר נראית "אחרי"

 

[שרון יסמין1]

ליבי, בדיוק חשבתי עליך ברגע זה ו -

הרגע חשבתי על מה שכתבת מקודם ואמרתי לעצמי: את לא נוגעת יותר בפיצה כי עבורך זה לא יותר מבצק וגבינה מותכת. אני עדיין בשלב שאני מוכנה להרוג בשביל פיצה. לעומתך, עבורי זה בצק אפוי ופריך עם רוטב עגבניות ותבלינים ותוספות וריח שמטריף אותי עכשיו רק מלחשוב על זה, אז כדאי ורצוי שארגע מיד. הולכת לקחת כוס מים כדי להירגע. מאיפה באת לי עם הפיצה על הבוקר? הטרפת לי את כל בלוטות הטעם (-:

 

[ליבי3617]

זו ה-דוגמא ../images/Emo13.gif

למשהו שפעם הייתי אוכלת סתם כי יש. והיום אין מצב שאני נוגעת בו. שתי מים קרים ותתמלאי בהם כדי שלא יהיה מקום לפיצות. (את מסוגלת עם הטבעת?)

 

[שרון יסמין1]

מה שנקרא ליבי - חה, חה , חה

שתיתי מים. התמלאתי. אבל עדיין בא לי פיצה. הריח של הפיצה עדיין אופף אותי. אבל לא. אין סיכוי שאוכל פיצה. מיום 1/6 אני גוברת על פונקציית ה"בא לי ועכשיו". ואיני יודעת אם אני מסוגלת עם הטבעת לאכול פיצה. אפילו ש"בא לי", אני לא מתכוונת לבדוק אם זה עובר או לא. לא ראית במפגש שאני ילדה טובה? וילדה טובה לא עושה שטויות ולא אוכלת פיצות עם בצק פריך וגבינה מותכת ותוספות אחרי ניתוח ואחרי סגירה (זהו...הרסת אותי לכל היום. חחחח. לא יאמן). הערת דובים משנתם. איזה מותק את.

 

[ליבי3617]

כבר אמרו לי שיש לי נשמה של ברבור

שחור אולי... את עדיין מריחה פיצה, אה? לא שמתי לב מה אכלת במפגש... אבל מקווה בשבילך שאת מבינה את הגבלת הטבעת ולא מנסה אותה יותר מדי.

 

[שרון יסמין1]

בוקר טוב ליבי

אכן אכן יש לך נשמה של ברבור (לדעתי של לבן...) זה כמו שאומרים לי שאני מלאך (ונכון שיש גם את המלאך המוות? אז לכי תדעי). ממוש, אם שמת לב - אופירה אתמול באמצעות הכתובים עשתה לי גמילה מהירה מהחשק ומריח הפיצה שהלך כמו צל אחרי כל יום אתמול. (מזכירה לך - את התחלת המילה פיצה). המלצתה של אופירה להגיע לסגירה אופטימלית ואז לאכול פיצה עם בצק עבה על הבוקר בלי מים לפני - עשה את שלו. נחנקתי רק מהחשבה על זה (-: הצלחתי להירדם שריח הפיצה לא באפי. ועכשיו מה שאספר לך קרה אחד לאחד: בסביבות השעה 2 בלילה, התעוררתי מכלום ומה אני מריחה??????? ריח של פיצה!!! (ואני לא מתבדחת). נגנבתי כי אין מצב ש"הסכך עף לי". קמתי מהמיטה כי זה היה לי ממש מוזר. ומה אני רואה??? הבת שלי חזרה מבילוי, היתה רעבה והכינה טוסט.... לפחות נרגעתי כי הריח שהרחתי אכן היה קיים ושריר. והכי חשוב - מה שלום האחיינית שלך? עדיין בבית החולים?

 

[שבות1]

שרון אני כל כך מזדהה

גם אצלי עכשיו חופש וכל הלילה יש ריחות של טיגונים, וטוסטים ומה לא, הלילה שמעתי אותם מתווכחים אם להכין לחם שום או פיצה בסוף הוחלט על שניהם... מתי ה1 בספטמבר?

 

[שרון יסמין1]

היי שבות

שמחתי להכיר אותך ביום חמישי. אצלי ריח הפיצה מהבוקר עד הלילה היה ריח דימיוני בלבד. ליבי דיברה בבוקר על פיצה והטריפה אותי לשארית היום. אחרי שאופירה עשתה לי טיפול מהיר לגמילה מפיצה - נרגעתי... הריח באמצע הלילה היה אמיתי...את זה לא דימיינתי. ובלי קשר לריחות של טיגונים וטוסטים גם אם יצומו אצלי חודשיים עכשיו בבית - מחכה שה- 1 לספטמבר יגיע וכמה שיותר מהר. המשך שבוע טוב שרון

 

[ליבי3617]

ברוך ה' היא איתנו

השתחררה בצהריים עם הוראות מאד קפדניות ועדיין מחכים לאחת התוצאות (מקווים שיצא בסדר). טוב לדעת שהריח הוא באף ולא במוח, למרות שזה לא עושה את זה קל יותר

 

[שרון יסמין1]

היי ליבי

תודה לאל שהיא השתחררה. שולחת איחולי בריאות. וליבי - בקשה אחת קטנה, קטנטנה, ממש קטנטונת - בלי פיצות יותר (-: יום נעים - שרון

 

[שרון יסמין1]

ליבי לשאלתך מה אכלתי במפגש

שתיתי מים. הייתי יום אחרי סגירה ראשונה. וכן, מבינה את הגבלת הטבעת. סגורה על 5 בלבד (ב- 22/7 ניפוח שני) וללא ספק מרגישה.

 

[שמחה37]

שרוני

קודם כל ריגשת אותי עם השיר. ברמה האישית זה שיר שליווה אותי הרבה בתהליך ובמיוחד בסדנאות בשילובים. לגבי השולם עם הגוף זה נושא כ"כ מורכב וכל טעון שאני חושבת שאנחנו צריכים עוד 2 מפגשים לדון בנושא לפחות

בטוח שכלום לא בא מטרללה וטרללי, אבל הרבה מהתובנות שלי באו בעקבות תהליך שעברתי.ואלו תובנות שקיבלתי כלים להעביר אותם הלאה. אני לא נכנסת לשיחה שלי עם אותה בחורה אבל הרבה מאוד מטופלים מדקלמים את מה שהפסיכולוגים שלהם אומרים ובסוף גם מאמינים בזה. כשאותה בחורה אמרה "שמחה אמרה לי" היא התכוונה שאחרי השיקופים שעשיתי לה התובנה חלחלה לה. ולגבי ביקיני מי אנחנו שנשפוט מה יפה ומה לא? יופי זה בעיני המתבונן ואם משהו מבסוט מאיך שהוא נראה אז שיעשה מה שהוא רוצה וחושב. ברמה האישית גם כשהבטן שלי היתה בשיא הידוקה אחרי הפלסטיקה והרגליים שלי היו הכי מתוחות מאי פעם לא עלה בדעתי ללבוש ביקיני וזה מאלף ואחת סיבות. אבל מי אני שאשפוט? מאחלת לך הרבה הרבה הצלחה והמון תובנות טובות ומיטיבות עבורך בתהליך.

שמחה

 

[שרון יסמין1]

שמחה יקרה

1. שמחה שנהנית מהשיר. לא ידעתי שהשיר ליווה גם אותך בתהליכים שונים. העברתי אותו להנאתכן מכל הלב. 2. בטח שלא אנו נשפוט אחרות. אני לא מסוגלת לפעמים לשפוט את עצמי אז בטח לא אחרים. (אבל מודה שדברים חריגים מושכים לי את העין). 3. הזכרת לי את התקופה של לפני מיליון שנה שהתגרשתי, הלכתי לכמה שיחות עם פסיכולוג כדי לעשות לעצמי קצת סדר בראש - בסופו של התהליך הוא התחיל לדקלם אותי. נשבעת לך. גרמת לי לחייך. 4. ויש לי הרגשה שאני ואת הולכת להפציץ הקיץ הזה עם ביקיני ביחד. 5. אוהבת שקוראים לי שרוני. 6. אוהבת אותך. ת-ו-ד-ה