אופירה היקרה
בד"כ בשנים האחרונות אני בעיקר קוראת את הכתוב ולא מגיבה. הפעם אחרוג ממנהגי בתקווה לעזור לך קצת ולהביא מנסיוני האישי. אפתח ואומר כי לפי מה שאת כותבת אינני בטוחה שהבחור שאת בקשר איתו ראוי וצריך להיות בן זוגך, בעלך או אב ילדייך. זו החלטה שאת צריכה לקבל ולא הוא, יכול להיות שהוא לעולם לא יהיה בנוי לקשר כזה בכלל או איתך בפרט. ואולי עדיף כך. הייתי לפני כמה שנים במצב דומה לשלך, אמנם מבוגרת יותר ועם בעיה בריאותית שהכריחה אותי לבחור ועברתי תהליך ארוך בסופו הבאתי ילדה לבד מתרומת זרע. קשה לי לפרט את מערכת השיקולים שעברה עליי בהחלטתי רק אומר שהיו הרבה כאלה והתלבטתי כשנה עד שהחלטתי לעשות את הצעד, המחשבה המרכזית היתה שאם אכיר מישהו, הוא לא בהכרח ירצה ילדים נוספים או בכלל (בדיוק המצב בו את נמצאת). לא היה לי חבר ולא רציתי אחד כזה בזמנו, ופניתי לגרוש שלי עם הרעיון אבל זה לא התאים לו. הבת שלי רצתה מאוד אח או אחות קטנה (היא היתה בת 6 כשנולדה אחותה) ואני אחרי הכל רציתי משפחה. רק אני והיא לא הספיק לי. רציתי לחוות שוב הורות. ידעתי שאצטרך לגדל את הילד/ה בעצמי לבדי, עם כל היתרונות שבכך וגם עם כל הקושי שבכך ואני חייבת לציין שישנם הרבה קשיים שאי אפשר אפילו להתחיל ולמנות אותם. בסופו של דבר הריתי מהר מאוד. כל מה שצריך בכדי לקבל תרומה זה 300 ש"ח ומכתב מהגניקולוג שלך. ואפשר לבחור מה שרוצים ומי שרוצים. נולדה לי בת מד ה י מ ה. ועל אף כל הקשיים אין יום שעובר ואני לא מודה לה' ולכל אלה שעזרו לי עליה, על קיומה ועל נוכחותה בחיי. אנחנו, בני האנוש עושים ילדים תמיד ממניע אגואיסטי - כי אנחנו רוצים ילדים! כי אנחנו רוצים משפחה! מצב תמונה להנאתך, ואם תרצי לשוחח, שולחת לך טלפון במסר. עוד לנוחיותך יש פורום שמתעסק בנושא של הורות מתרומה אפשר להתייעץ שם. וכן מומלץ לסדר את חייך לפני החלטה כלשהיא. בהצלחה