לעצור ומייד!

לעצור ומייד!

כשרב ראשי צבאי מיועד, אייל קרים אומר: ""בעת מלחמה מותר לספק
את יצר הרע באמצעות משכב עם גויות טובות מראה בניגוד לרצונן",
זה אומר לי חד משמעית שיש לעצור את מינויו באיבו.

לא יעזרו שום התירוצים. זה לא עינין של שמאל-ימין.
הנושא הוא - אמות המידה.

לתאר אישה בתור "גוויה טובה" אומר לגביו הכל.
הרוסים המשחררים הדגולים של פולין במלחמת העולם השניה, אמרו ועשו
בדיוק את אותו הנ"ל. התירוץ היה שהם לא ראו בית מזה חודשים ושנים,
ולכן האונס מצדיק הכל.

ערכי מוסר יהודיים שכאילו-אף חייל לא צריך.
אז שלום ולא להתראות. הסירו את גדול האומה הזה מעינינו.

בריל מרק
 

marabo

Well-known member
עם כל הכבוד לבריל מרק הפעם הוא טועה

לפי המוסר היהודי שנקבע בתורת ישראל הדבר אכן הותר בעת מלחמה.
זה המוסר היהודי ואם הוא לא מוצא חן בעיני אותו בריל מרק אז שימיר את דתו.
הנקודה שבלבלה את בריל מרק ואחרים היא שהרב נשאל שאלה בנוגע לעמדת ההלכה היהודית וזו אכן עמדת ההלכה. הרב לא אמר שזו מצווה ויש חובה כזו אלא שהדבר מותר למי שרוצה.
לכן, אם באה המדינה ואוסרת את זה בחוקיה היא אין כאן שום בעיה ושום קונפליקט כולם חייבים לציית לחוקי המדינה ובטח כאשר אין סתירה בינהם לחוקי הדת וכאן אין סתירה.
דבר נוסף, ההלכה היהודית התירה את זה כפי שהסביר רש"י, כי היה מקובל בתקופות קדם שהאויב היה שולח נשים יפות להסתובב במחנה האויב על מנת להסיח את דעת החיילים מהלחימה והיות וההלכה רצתה למנוע את מצב הסחת הדעת הזו היא למעשה התירה את אותם נשים לחיילים וכך יצרה מציאות שבה מצד אחד אותם נשות האויב יחששו להסתובב במחנה האויב מחשש לאונס ומצד שני חייל שייצרו תקף עליו בגלל אותם נשים יוכל לפרוק את יצרו ולחזור למאמץ המלחמתי שזה הדבר החשוב.
בכל מקרה, כך או כך התורה לא ממליצה על כל העניין הזה ורש"י שם גם מביא את הסיבה שאותה הלכה של אישה יפת תואר נסמכה להלכת בן סורר ומורא כדי לרמוז שזה מה שיצא בסוף מאותו "רומן".
 
האם רש"י הביא דוגמאות איך האויב היה שולח נשים יפות להסתובב..

במחנה האויב על מנת להסיח את דעת החיילים מהלחימה', או שהוא דיבר מהזיות מוחו?
&nbsp
האם הוא גם הסביר איך הנשים היפות חדרו מבעד קווי האוייב כדי לעשות חנדאלעך לחיילים לפני הלחימה?
&nbsp
משהו כמו "וישלח נבוזראדן רב-טבחים את כל שרלילות בבל למחנה אנשי יהודה ויעשו סמטוכה בין גיבורי החייל עד שההיא הזדקרה ועמדה להם כל זמן המלחמה וידיהם רפו, ויכה באוייב לפי חרב ויחזר חרב לנדנה ועורלה ליושנה".
 

marabo

Well-known member
אל תעשה מרש"י איזה מטומטם

מדובר באחד מענקי הרוח שהיו לעם ישראל לדורותיו. לא אחד שממציא קשקושים.
כל פירושו לתורה נסמך על מקורות, לעיתים הוא מציין אותם מפורש ולעיתים הוא מסתפק בהערה קצרה.
במקרה הזה, הסימוכין של רש"י היו גם מהתורה עצמה, על בנות מואב שכפי שמסופר בפרשת השבוע הקרוב - פרשת בלק, הן נישלחו למחנה ישראל על מנת לפתות את עם ישראל לעבודה זרה על מנת שהאלוקים יכעס עליהם ואז הם מואב יוכלו לנצח אותם.
מכאן ומעוד מקורות אנו רואים שזו הייתה פרקטיקה מקובלת בזמנים הקדומים ההם להשתמש בנשים כאמצעי פיתוי לשיבוש מהלכי המלחמה.
 
יש לך רק 'בעייה קטנה' אחת: זה לא מה שכתוב בתורה בפרשת בלק

א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל.
&nbsp
לא מלחמה ולא בטיח, לא נשים יפות שנשלחו כדי לפורר את רוח הלוחמים, וגם לא מעשי אונס, אלא להיפך: המה שמו עמד לבני ישראל כמימים ימימה ויחלו לזנות אל בנות מואב...
&nbsp
תנסה משהו אחר כדי 'להסביר' את קשקושי הרב המדובר...
 

marabo

Well-known member
קרא את תחילת הפרשה

מואב ומדיין היו במצב מלחמה עם עם ישראל, קרא את תחילת הפרשה ושים לב לסיפא המודגשת:
וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ--לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ
מואב חיפש דרכים להכות את בני ישראל ולגרש אותם. מואב וישראל היו עמים אוייבים במאבק, הם ראו את הנצחונות הבלתי אפשריים של על ישראל על סיחון מלך האמורי והבנו שמדובר בכח אלוקי עצום ושבדרך הטבע זה פשוט לא ילך. הם חיפשו דרכים "רוחניות". פנו לבלעם על מנת שיקלל את העם. ובלעם כאשר ראה שלא הולך לו עם זה נתן לו את העצה לשלוח את בנותיו לזימה ועבודה זרה כדי שהאלוקים יכעס על בני ישראל והוא יעשה להם את העבודה.
המזימה הזו אכן הצליחה ובעקבותיה החלה מגפה בעם ישראל שנעצרה אחרי מעשה הקינאה של פנחס בן אהרון הכהן. בעקבות זה עם ישראל יצא למלחמה לסגור את החשבון עם מלכי מואב ומדיין על מה שעוללו להם. ראה פרק לא:
א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ. ג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן. ד אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה--לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. ה וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלֶף לַמַּטֶּה--שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, חֲלוּצֵי צָבָא. ו וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא: אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ. ז וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. ח וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב.
 
צ'טער, לא בתחילה ולא בסוף וגם לא בבפנוכו של הפרשה אין זכר...

לסיפור הבדים שהבאת לאמור: "על בנות מואב שכפי שמסופר בפרשת השבוע הקרוב - פרשת בלק, הן נישלחו למחנה ישראל על מנת לפתות את עם ישראל לעבודה זרה על מנת שהאלוקים יכעס עליהם ואז הם מואב יוכלו לנצח אותם.
מכאן ומעוד מקורות אנו רואים שזו הייתה פרקטיקה מקובלת בזמנים הקדומים ההם להשתמש בנשים כאמצעי פיתוי לשיבוש מהלכי המלחמה."
&nbsp
במקום לשקוע בפרשנויות פשט ודרש המצוצות מהאצבע והטובות להלהיב את דימיונם של דרדקים בחיידר, כדאי שתחזור ותישאר צמוד לטקסט התנ"כי:
&nbsp
א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל.
&nbsp
'ויחל העם לזנות', ויחל בצורה דקדוקית פעילה, כלומר גברברי היהוד החרמנים שהיו להם כנראה בעיות עם נשותיהם או אולי אפילו עדיין היו בתולים ועדיין רק אוננו על חמוקי המין השני, תפסו יוזמה והתחילו לזיין את המואביות, לא בנות מואב הן אלה שהחלו לזנות אל גברברי בני ישראל הנשרכים במדבר עם אותן היאכנות 40 שנה כשהם חוזרים וממרים את פי אלוהיהם ביד משה...
&nbsp
תתחיל לראות את מציאות החיים של אבותיך במדבר באופן קצת יותר פרוזאי, כסיפור של בני אדם ממשיים עם צרכים אנושיים בחיי היום יום, כמו שהמחבר התנ"כי מתאר, ולא כסיפור אגדות מיתולוגי של רבנים יושבי בתי מדרש ממרחק של אלפי שנים.
 

marabo

Well-known member
אתה מנתק דברים מהקשרם

מואב וישראל אויבים, כפי שבלק מלכם מבקש מבלעם בתחילת הפרשה:
ו וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ.
בלעם הולך לקלל את ישראל ולא מצליח. מייד בסיום ברכותיו לאחר כשלונו עובר המחבר התנכ"י ועובר לסיפור על בנות מואב, מה ההגיון? מה הקשר? ומדוע בכלל שמלך מואב יתיר לבנות עמו לחבור לאויביו אותם הוא מבקש להרוג ולהשמיד?
ולאחר שהזימה והעבודה זרה הובילו למגפה שנעצרה לאחר מעשה הקנאות של פנחס בן אהרון מתבקש משה על ידי האלוקים לנקום את הנקמה על כל מה שקרה כאן מהמדיינים ועוד להרוג את בלעם...
מה המדיינים קשורים? על מה לנקום בהם בדיוק? ולמה להרוג את בלעם? בלעם הרי לבסוף ברך את בני ישראל, גם אם התכוון לקלל הרי בסופו של דבר ברך.
תנסה לראות את התמונה המלאה של כל המהלכים שקורים כאן ותראה את ההקשר של כל הדברים.
 
במקום להתפלפל עדיף שתקרא דברים כפשוטם

ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל.
&nbsp
כלומר, בני ישראל לא התייחסו אל מואב כאל אויבים, אלא כאל שכנים מעניינים שיש סיבות טובות 'להיצמד' אליהם, או לפחות אל המין הנשי שביניהם.
&nbsp
אתם כ"כ כך שבויים בתוך המיתולוגיה שלכם שאינכם מסוגלים להכיר במציאות החיים של בני אדם נורמאלים הנוהגים אחרי נטיות ליבם ולא אחרי 'ציוויים אלוהיים'.
 
מוסר יהודי מלפני 3000 שנה

אינו בהכרח המוסר של היום.
תתעור. אנחנו במאה ה 21. יש מערכת ערכים אחרת.
לעיתים דומה ולעיתים שונה למה שהי פעם.
גם ערכי היהדות השתנו לאורך כל הדרך.
 

marabo

Well-known member
התורה לא משתנת ולא מוחלפת

לא לפני 3000 שנה ולא בעוד 3000 שנה.
ואף בית דין, רב או פוסק אחד לא מחק ממנה את הפרק העוסק בעניין הזה.
אני חוזר וכותב, לא מדובר כאן במצווה ואין שום חובה לבצע את זה וגם אף רב ופוסק לא ממליץ על זה לכן אם המדינה אוסרת את זה אז זה אסור ובזה נגמר הסיפור.
 

evglev1

Well-known member
מנהל
דווקא התנאים התכווחו ביניהם על הפירוש הנכון לתורה שבכתב

והיו דעות מיעוט ולטענת הקראים אין זכר בטקסט לפרשנות של חז"ל. בתורה שבכתב עונש מוות הוא העונש הכי מקובל ועל בית שני נאמר שסנהדרין שמוציא להורג פעם ב-70 שנה נחשב לסנהדרין אכזר. חז"ל קבעו סייגים רבים למה שכתוב בתורה "מות יומת".
 
היהדות אינה מקשה אחת

לא כולם מקבלים רק את רש"י.
מאות פירושים, לעיתים דבר והיפוכו.
התורה איננה מקשה אחת.
ובכל דור ודור קמו פרשנים שהפכו את פרשנות קודמיהם.
 

marabo

Well-known member
זה נכון אבל כל פרשן מחויב

להביא מקור לפירושו.
כפי שכתבתי כאן בשרשור, מאז שנפסקו הסנהדרין ובתי הדין בתקופת הרומאים אין רשות לאף אחד לגרוע או לשנות דבר אחד מהתורה.
היות ובתקופת התנאים והאמוראים שהיו אחוריהם, רבו המחלוקות ולא הייתה אפשרות לכנס סנהדרין ולהחליט נותרו הרבה סוגיות פתוחות ופסוקים ופרשנים נאחזים בדעות השונות שהיו אבל כל פרשן מחויב להביא אסמכתא לדעתו מאלו שקדמו לו בדורות קודמים, הוא לא יכול להמציא מהזיות מוחו.
 

marabo

Well-known member
לתנאים הייתה הסמכות

ההסבר הוא כזה:
התורה הגדירה בצורה מפורשת למי ניתנה הסמכות לפרש ולהכריע כשיש מחלוקת על דברי התורה. הדברים נכתבו בחומש דברים בפרק יז:
"כי יפלא ממך דבר למשפט, בין-דם לדם בין-דין לדין ובין נגע לנגע--דברי ריבת, בשעריך: וקמת ועלית--אל-המקום, אשר יבחר יהוה אלהיך בו. ובאת, אל-הכהנים הלוים, ואל-השפט, אשר יהיה בימים ההם; ודרשת והגידו לך, את דבר המשפט. ועשית, על-פי הדבר אשר יגידו לך, מן-המקום ההוא, אשר יבחר יהוה; ושמרת לעשות, ככל אשר יורוך. על-פי התורה אשר יורוך, ועל-המשפט אשר-יאמרו לך--תעשה: לא תסור, מן-הדבר אשר-יגידו לך--ימין ושמאל. "
המוסמכים לפרש ולהכריע מחלוקות הם למעשה הכהנים והשופטים (הסנהדרין) בבית המקדש.
בימי בית שני הסנהדרין היו מסמיכים את הדור הבא של השופטים שישפטו את ישראל והם שקיבלו את סמכותם מאלו שקדמו להם העבירו הלאה.
התנאים היו אלו שאליהם עברה אותה סמיכה, וככאלו הם היו רשאים לדון, לחלוק, ולקבוע הלכות. הרומאים היו אלו שבסגרת ניסיונותיהם לעקור את דת ישראל ניסו בכל מחיר להפסיק את הסמיכה ותנאים שהסמיכו אחרים הוצאו להורג, בשלב מסוים הם הצליחו והסמיכה נעצרה,
מאז למעשה אין לאף אחד הסמכות לשנות דבר בדת ישראל, הפוסקים בני זמננו כאשר הם רוצים לפסוק הלכות הם יכולים רק להסתמך על פסקים שפסקו אלו שהיו לפניהם, הם לא יכולים לחדש הלכות.
באשר לעונש המוות, אומנם עונש המוות הוא קיים על הרבה דברים בתורה אבל התורה עצמה קבעה הרבה סייגים למימושו, צריכים להיות שני עדי ראייה למעשה (לא שמיעה, לא נסיבות, לא ראיות, - עדות ראיה נטו), העדים אמורים להתרות באדם לפני שביצע את העבירה, וכו' עוד מגבלות שונות.
היות ואלו תנאים ממש בלתי אפשריים זה היה נדיר מאוד שאפשר היה להוציא גזר דין מוות אל הפועל.
 
אתה ממציאה תורה חדשה השונה בתכלית מתורת משה

לתורה שלך קוראים 'תורת הרבנים', הבעייה שלך מתחילה כשהרבנים רבים אחד עם השני, גרי"ל נגד גר"ש וכד', או מה שקורה בחב"ד או בסאטמר שעליהם אפשר לומר 'ותהי יד איש באחיו'...

ועוד לא אמרתי כלום על הליצמנים והגפנים והאייכלרים והדרעים והפנחסים והבניזרים ורבניהם תאבי הממון, ודיקטטורת חסידות גור שדוחפת את בנותיה להתאבדות, ונטורי קרתא שר"י ל"ע, והעכו"מים המשתטחים על קברים, סוגדים לאבנים ומנשקים תמונות כתועבות הגויים...ואח"כ מתפרקים ומשפריצים אצל זונות אוקראיניות באומאן ובנותיה לקדש את זייכר הנחמן...והטאליבנים/ות מבית שמש...

והרבנים ו'גדוילי ישראל' המשתיקים את שערוריות בשר הטרייפע בישיבות שממנו ליצניהם גוזרים קופונים...

עזוב אותי בחייך, מה לכל זה וליהדות של 'עם הסגולה'...
 
למעלה