לעמוד על הזכויות

[נטשה אוהבת]

לעמוד על הזכויות

אוקיי...אחרי שהגעתי למודעות פנימית גבוהה הבנתי שיש לי בעיה רצינית עם אסרטיביות...אז למדתי לענות (למרות שלפעמים יש לי הצתה מאוחרת) אבל עדיין נשארתי עם בעיות לא פתורות- האחת היא שגם כשאני עונה, קשה לי לשמור על קור רוח. אני מתחילה ממש לבכות, הידיים רועדות לי וקשה לי להתבטא. הבעיה השניה היא כשאני צריכה לבוא ´להוכיח´ מישהו. אז אני בורחת. כלומר- אדם אחר עשה את הפאשלה, ואני מרגישה לא בנוח... אני רוצה לספר לכם מקרה שקרה לי לפני כחודש- קבעתי תור אצל רופאה חדשה. לא רציתי לנסוע עד לשם לבד ואמי התלוותה אליי. כאשר עמדנו בפתח חדרה של הרופאה התלבטנו האם כדאי שאמי תכנס איתי או שתמתין בחדר ההמתנה הסמוך. הרופאה שאלה אותי מה אני מעדיפה ואמרתי שאני מעדיפה לדבר איתה לבד (חייבת לציין שאיני קטינה). עברו איזה שתי דקות ואני ככה שמה לב שהרופאה לא השאירה את הדלת פתוחה לרווחה כשאמי יושבת בדיוק!!! מולה!!! אני לא יודעת מה קרה לי באותו היום...הייתי ´כמו פסיכית´ ולא הגבתי. הייתי בטוחה שהרופאה תכף תקום ותסגור את הדלת כשלהפתעתי הרבה היא אמרה שבחדר ההמתנה אין מיזוג אז - ´כדאי שכבר נאמר לאמא להכנס´. לאחר מכן היא שאלה אותי משהו, ולאחר שהגבתי היא פנתה לאמי ושאלה- ´זה נכון מה שהיא מספרת?´ ואמי ענתה ברוב חוצפתה תשובה איומה! הלכתי הביתה ובמשך שבועיים היתה לי תחושת עצבים. לא עשיתי את בדיקות הדם ולא כלום. פשוט כעסתי איך נתתי לרופאה להפר כך את זכויותיי בתור מטופלת!!! הזכות לפרטיות !!! איפה האתיקה המקצועית לעזעזל!!! בכל אופן סיפרתי על כך למי ששלח אותי לרופאה זו. לדבריו היא רופאה מצוינת ש´פישלה´ איתי בגדול ועליי לומר לה שמאוד נפגעתי. מאז אני דוחה ודוחה את התור...כשבסה"כ זו הבריאות שלי שמדוברת כאן.

 

[נטשה אוהבת]

תיקון- לא השאירה=השאירה את הדלת

 

[Liron Bar]

מכירה את הסיפור ../images/Emo8.gif

שלום לך , קודם כל תודה על הפתיחות

, נראה שזה נושא שמאד מפריע לך. אני יכולה להזדהות איתך כבת אדם שגם לה יש לעתים רגעים של סערת רגשות שבהם אני מגיבה בבכי וכלי רועדת , אבל עם הזמן שה פוחת ואני לומדת יותר ויותר על עצמי ע"י הקשבה ומתוך הידיעה שכדאי לי לקבל את חיי ולא להפוך אותם לסערה ( אפילו שזה יכול להיות מעניין יותר ). אני לא אומרת להתכחש לרגשותיך , אלא לנסות לשנות את האמונה מבפנים והמחשבות בהתאם שבעצם גורמים לסערת הרגשות . אל תשכחי ( כפי שכתבת ) שלא רצית לנסוע לבד ואז אימך באה ( אני מניחה שביקשת ממנה ), ז"א שרצית שהיא תצטרף אליך מאשר שתנסעי לבד ( ואני מניחה שבפנים גם את מכירה את אימך ומודעת לאופיה ולהשלכות של הנסיעה עימה ). מתוך ההכרה הזו אולי כדאי לך לחשוב רגע לפני אולי הפעם תלכי לבד ( למרות שיש חשש ) ותראי שהשד לא נורא (למרות שאני ממש מדברת בכלליות - אני לא מכירה את הסיפור כולו ). לגבי מה שהיה , כדאי לך להוריד את כל הכעס והמרירות על הרופאה וללכת לדבר איתה לבד הפעם , אני בטוחה שזה יעשה לך טוב , אם תקבלי שגם היא יכולה לעשות טעויות ( למרות שהיא מצויינת ). דבר חשוב יותר ( שקשה לי ליישם בחיי אך אמליץ לך ) , היא שיחה עם אמא ללא סערת הרגשות בשליטה , וכמובן ללא כעס . תסלחי לה , את מכירה אותה ! תסבירי לה איך את מרגישה ( יכול להיות שהיא יותר מדי מגינה ומתייחסת אליך כקטינה - ספרי לה הכל ! ) אני בטוחה שלמדת הרבה מהמקרה הזה , כי התחלת את ההודעה בכך שאת מודעת שיש לך בעיה עם אסרטיביות , אז הצעה נוספת - במקום להגיד שיש בעיה ( וכך להמשיך את התקפות שלה ) , תנסי להגיד לעצמך כמה התקדמת ושאת כבר אסרטיבית

לגבי בריאותך ובכלל - את בוחרת כל דבר בחייך , ז"א - אם במודע- בריאותך כביכול ניזוקה ( ככה את מאמינה ) בשל העובדה שאת לא הולכת לרופאה ( או לא עושה דבר מועיל אחר ) , ואם ללא מודע - את בחרת להיות בסיטואציה שתיארת למעלה ולכן רק את תוכלי לשפר את הרגשתך

חשוב שתדעי שזוהי דעתי , אני רק מייעצת לך מנק´ המבט שלי , את יכולה לקבל אותה או לא . מאחלת לך בהצלחה ! ומקווה שעזרתי

לירון

 

[R2]

שהצעתי עזרה אמרו לי

אם לא התבקשת, אז למה..? האם את מרגישה צורך לתת עצה..?

 

[נטשה אוהבת]

תודה רבה לירון על ההתייחסות!../images/Emo24.gif

קראתי את תגובתך מהר -מהר לפני שיצאתי מהבית ועכשיו אני קוראת אותה בשנית. תודה על ההתייחסות וההשקעה!

 

[Proxima Centauri]

עצה

בקשר לבעיה הראשונה, לא הבנתי.. את מאבדת קור רוח כי את צריכה לענות באסרטיביות? בקשר לשאלה השניה, תשאלי את עצמך, האם אפשרי שחלק גדול מהכאב שאת מרגישה מאותו אירוע ועד היום הוא בעצם בגלל חוסר האונים שלך? שאיבדת שליטה ולא יכלת לקבוע לאמא שלך שתשאר בחוץ? לדעתי, עשי כדבריו של האדם ששלח אותך אל אותה רופאה ואימרי לה שנגרמה לך עוגמת נפש כבדה עקב אותה תקרית, ושימעי מה יש לה להגיד. אותו דבר לגבי אמא שלך, אם את רוצה תיכעסי, תקללי, תאשימי, אל תחשבי על אסרטיביות, תני לעצמך להתפרק, זה מגיע לך. את מסוגלת לזה? בנוסף, אני אציע לך משהו מעט יותר מסובך. נסי לברר למה את כואבת? אני לא אומר שכל אחד מאיתנו היה חסין במקרה של שבירת-אמון קשה כזאת מצד ההורה. אך בכל זאת, נסי להבין איפה חוסר האונים האמיתי שלך, על מה באמת איבדת שליטה. כנראה את מייחסת לאמא שלך אחריות על איבוד השליטה, כאשר איבוד השליטה הוא בתוכנו תמיד. Proxima Centauri

 

[נטשה אוהבת]

לפרוקסימה

הבעיה הראשונה היא שכשאשר אני ´מגיבה´ אני לוקחת את הדברים ´קשה מדי´. כלומר- אני לא שומרת על קור רוח (באותו הרגע)...רק לאחר יום או יותר, אני מסוגלת להגיב בשלווה יחסית. יש לי מה שנקרא temper ..... דבר שני במקרה הספציפי הזה אכן אמרתי לאמי שהפריעה לי תגובתה. היא כמובן האשימה את הרופאה- היא שאלה אותי אז עניתי´...בכל אופן את אמא שלי אני הרי מכירה....מהרופאה אני מאוד מאוד מאוכזבת. אני יודעת שכדי לפתור את האיכסה הזה שיש לי אני צריכה לדבר איתה על זה...אבל אני מתמהמהמת. ואני ממש לא מייחסת אחריות על איבוד השליטה לאמי....יש לי מעין ´הצתה מאוחרת´ לפעמים שאני לא יודעת עדיין למה לייחס.

 

[מיכל מנדל]

נטשה- הלב הוא האויב מס´ אחד של האדם

מתוקה היי!!! יש לך כנראה עוד הרבה מה ללמוד בתוך המודעות הפנימית. זה שהגענו להבנה פתר מחצית מין הבעיה. להגיע לסוף הדרך אנו זקוקים לנחישות. יש בך יכולת רציונלית שכלית לפי איך שניתחת את המציאות, יחד עם זאת את נמצאת ברגישות יתר. עלייך ללמוד לאזן את רגשותיך לפני שתתפרצי. אני מבינה שאת משקיעה המון מחשבה לפני שאת פועלת מכוון שאת מבקרת ושופטת את עצמך וזו הסיבה להצתה המאוחרת שלך, את יוצרת בעצמך מחסומים ולכן בסופו של ענין את כועסת בוכה ומתרגשת כשאת סוף סוף מתבטאת. עליך ללמוד לנטרל את רגשותיך לחלוטין, עליך ללמוד לזרום עם החיים. עלייך ללמוד ולהבין שרק אנחנו הם הפוסקים והשופטים הכי גדולים על עצמנו. אף אחד לא יכול לומר לנו שאנחנו לא בסדר ושאנחנו טועים. אפילו אלוהים לא שופט אותנו. הרופאה לא איכזבה אותך, את איכזבת את עצמך על פי אמות המידה והביקורת של עצמך על התנהגותך, את מאוכזבת מעצמך. ולמה? למה בכלל להתאכזב מעצמך??? את מוכשרת, את אדם בוגר את חכמה ואת רגישה. אז מי בכלל יכול עלייך? האמיני בעצמך!!! האמיני בפעולותיך!!! אור ואהבת אמת ללא תנאי וללא גבול מיכל