לעזאזל

[LEATHER REBEL]

לא הבנתי

מה, גם מזה הייתי אמור להיעלב? קטעים אתכם, כולכם!

 

[melancholy man]

האמת שיש כדורסל

ולפחות לפני כמה שנים הייתה לידה ארצית מקצוענית (או חצי מקצוענית), נדמה לי שלזה לאדער התכוון וספנסר דאנקלי שהיה זר מצויין של מכבי ת"א לפני כמה שנים, אפילו שיחק שם, העניין הוא שבשבוע אקראי במגרש של אולדהם אתלטיקס בליגה השניה בכדרוגל יש יותר קהל מאשר בעונה שלמה של כדורסל באנגליה. אגב, זה המצב ברוב אירופה, כדורסל, כמו פוטבול ובייסבול, זה ספורט אמריקאי, אומנם מערכת השיווק של ה NBA הפך את הליגה עצמה ליותר פופלרית בעולם ויש מדינות באירופה שזה תפס בהן חלקית, אבל היום, ברוב המדינות שם, זה בערך ברמת הפופלריות של כדוריד או כדור עף

 

[fenriz]

וזה גם לא נכון

שאין שם ליגה. יש שם ליגה 'לאומית' בשם British Basketball League. אין כמו ללכת לאיזה משחק של לונדון יונטייד לפני איזה הופעה של the who, או למשחק של ניוקאסל איגלס לפני הופעה של אריק ברדון.

 

[HelterSkelter1]

ההממ

לא שאני אוהד מכבי ת"א או משהו, אבל את ספנסר דאנקלי אני זוכר טוב, והוא היה אחד הזרים הגרועים שהיו בארץ, מעולם. עד היום זאת חידה איך הוא הגיע בכלל לשחק בקבוצה כמו מכבי, הוא היה שחקן ברמה של ליגה שלישית בערך. הייתה עליו פעם כתבה בירחון "שם המשחק", שבו סופר הסיפור הלא ייאמן שלו, איך מכבי קנו שחקן כל כך גרוע.

 

[melancholy man]

טוב, זה ממש לא קשור

אבל דאנקלי היה שחקן בכלל לא רע והיה לו רקורד בכלל לא רע גם במכבי, היו למכבי זרים הרבה יותר גרועים (בטח שהיו יותר גרועים ממנו בארץ), אולי הוא לא היה מצוין, כמו שכתבתי בטעות, אבל הוא לא היה כזה גרוע.

 

[Abbe Faria]

הוא היה כזה גרוע בוס..

אני מסכים עם פנריז פה...

 

[Aeroguy]

ובקרוב ייכתב הסיפור על ביופורד...

 

[fenriz]

בטח שיש כדורסל באנגליה

הנה הכוכב הכי גדול אי פעם של הכדורסל הבריטי: מיק ג'אגר.

 

[melancholy man]

למה יאוש?

מה קרה שאתה כ"כ מיואש? האמת, שיצירה גדולה אכן באה מכאב גדול (זו שאלה פילוסופית חסרת תשובה ובטח יכולים לתת כאן דוגמאות הפוכות לגמרי, למעשה, אני יכול לתת דוגמאות כאלה, אבל זו דעתי), אבל כאב ומחסור הם לא תמיד כלכליים, סיד בארט שהוזכר כאן, גדל במשפחה לא ענייה בכלל (לא עשירה מידיי, אבל בטח לא מהמעמד הנמוך) אני לא חושב שאפשר לתאר את החיים שלו כנינוחים או כלא חסרים, הכאב שלו, בא ממקום אחר לגמרי. מה שכן, צודק הראבעל, כמה מהאומנים הגדולים ביותר של המאה ה 20 באו מעוני כזה, שמעטים יכולים לתאר היום, ריי צ'ארלס, מאדי ווטארס, רוברט ג'ונסון, סקיפ ג'יימס, ביג ביל בראונזאי, בילי הולדיי והרבה אחרים פשוט ניגנו בשביל לחיות והגיעו מרמה כלכלית, שאבותיהם (או סביהם) שהיו עבדים לא היו הרבה מתחתיה. כישרון, לא קונים בכסף, ומוסיקה אמיתית ומרגשת, לא צריכה השכלה ושיעורים, רק רגש.

 

[almogi]

יש דברים גרועים יותר מעוני

אבל נכון - יסורים הם מתכון לא רע ליצירה: מוצארט מחבר את הרקויאם על ערש דוי, לנון מאבד את הוריו בילדתו (אבא שעזב את הבית ואמא שנהרגה בתאונת דרכים) ומוציא את היצירות הטובות ביותר שלו כשהוא מכור להירואין, בטהובן מחבר את התשיעית מודע לכך שהוא הולך ומתחרש, וגם לו ריד ומוריסון והנדריקס וג'ופלין ומאהלר הוציאו את הדברים הכי יפים שלהם דווקא כשהיו בשפל המדרגה (רוברט ויאט אפילו מודה בזה בשם האלבום המופתי שלו). ועדין עדיף להיות עשיר בריא וצעיר.

 

[Barmelai]

ואם הזכרת את בטהובן והתשיעית

אז שלא במתכוון נתת עוד דוגמה חזקה ביותר לאלבום שהשיא שלו בצד ב'

אוי לודוויג מי יגול עפר מאוזניך

 

[pasteran]

צד ד' התכוונת

 

[shakedsham]

בטהובן לא התחרש תוך כדי ה9

הוא כבר היה חרש לחלוטין שנים קודם